הכל בגלל שבב קטן

ים ההיי-טק סוער תדיר בשנים האחרונות, והוא נמצא בגאות מתמדת. ולא, לא מדובר על גאות של מניות הפעם, אלא דווקא על נגיסה מתמשכת והולכת בכל תחומי יבשות החיים. כל ניסיון לתחום את המונח "היי-טק" מועד לכשלון מתחילתו, אבל בדרך כלל שוכחים, כי יש חוט מקשר אחד בין הדברים. קוראים לו צ'יפ.

שבבי הסיליקון הם לב המחשב האישי, מחשב כף היד והטלפון הסלולרי. הם ה"מחשב" ב"מערכות משובצות המחשב" שכל כך אוהבים להזכיר כשמדברים על שנת 2000. הם המנוע של כל העולם הזה, שמכונה עולם ההיי-טק, והם אף פעם לא עוצרים למנוחה. קצב הפיתוח שלהם נותר בתוך התחום שמוגדר בחוק מור (מספר הטרנזיסטורים על מעבד יחיד מוכפל מדי 18 חודשים), והם, כתמיד, הכוח המניע והמשפיע ביותר מאחורי הדהירה המטורפת של עולם המחשוב.

השבוע האחרון שוב הבהיר את כוחו של שבב הסיליקון הישן והטוב בעולם העסקים, בארבע דוגמאות נדירות בבהירותן.

מנייתה של חברת אפל הוטחה ארצה ביום שלישי ואיבדה יותר מ-%12, לאחר שסטיב ג'ובס הבהיר שברבעון הרביעי לא תעמוד החברה בתחזיות הרווח של האנליסטים, לראשונה אחרי שנתיים.

הסיבה העיקרית להתראת הרווח הזו, היא שאפל לא תצליח לספק את ההזמנות למחשבי ה-G4 החדשים שלה. 150 אלף הזמנות כבר יושבות במשרדי אפל למחשבים שהושקו באוגוסט, אבל החברה מחכה עכשיו למוטורולה, שאמורה לספק את השבבים למחשבים האלה.

מוטורולה הודיעה למחרת כי השבבים, במהירות 400, 450 ו-500 מה"צ, יסופקו בשבועות הקרובים, אבל הטראומה שידעה מנייתה הגאה של אפל, לא במהרה תישכח. והכל בגלל פיסות סיליקון קטנטנות, שבלעדיהן, מחשבי ה-G4 - תפארת המחשב האישי המודרני - אינם יותר מפיסות פח מעוצבות.

ל-G4 יש גם זווית ישראלית, שנחשפה אתמול ב"גלובס": מסתבר, כי המעבדים של המקינטושים החדשים, שמקבילים במהירותם לפנטיום מסדרות II ו-III, כמו גם למעבדי 6-K של AMD, עדיין עונים על ההגדרה "מערכות המריצות מחשבי-על". לחברות אמריקניות אסור לייצא מחשבים כאלה לישראל, היות שהיא אינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

וכך, לא כל כך משנה כמה מהיר ה-G4, כי לכאן הוא כנראה לא יגיע בחודשים הקרובים, לפחות עד שוועדה של הקונגרס האמריקני תגדיר מחדש את המונח "מחשב-על". רגולטורים מסתבר, לא יעמדו לעולם במשימה של עדכון התקינה בקצב של חוק מור.

לשוק יש דרכים משלו להגיב לטרגדיות אנושיות. רעידת האדמה בטאייוואן, לדוגמא, הזיזה לוול סטריט בעיקר ברמה הצרה של הנזק הפוטנציאלי לשוק שבבי ה-DRAM. מפעלים טייוואנים אחראים ל-%5 מהתוצרת העולמית של השבבים הללו, ומלבד זאת הם מייצרים %7 נוספים מהצ'יפים, בעיקר כקבלני משנה לחברות יפאניות.

חברות הצ'יפים הגדולות והחשובות בעולם, אינטל ו-AMD, לא מייצרות בטאיוואן בכלל, אבל זה לא מנע מהמניות שלהן להצטרף לעדר הנופלות של יום שלישי בוול סטריט. אף אחד עוד לא הצליח להעריך אז כמה בדיוק נפגעה התעשייה. האקט הראשון היה, לפיכך - למכור.

בינתיים התברר שאזור מפעלי הסמיקונדקטורים מרוחק ממוקד הרעש, והפגיעה במפעלים נעה איפשהו על הטווח שבין "זעומה" ללא קיימת כלל (מלבד פגיעה בייצור הנובעת מהפסקות החשמל שפקדו את האזור). אתמול (ד') כבר העריכו אנליסטים, כי הפגיעה בייצור תהיה ברמת של שבועיים לערך, או %2 מהתפוקה השנתית של המפעלים.

הנפגעת העיקרית מרעידת האדמה היתה החברה החשופה ביותר לייצור בטאייוואן. למצער מסתבר, שמדובר דווקא בגלילאו, אחת הסטאריות הישראליות הגדולות של השנים האחרונות בוול סטריט. גלילאו, שלא מחזיקה מפעל ייצור כלל, מייצרת את כל מוצריה במפעל טאייוואני. המכה שחלקה לה וול סטריט באותו יום ג' הסתכמה בנפילה של %9.

כאמור, מאז התברר שהנזק לא נזק, ומנכ"ל החברה, אביגדור וילנץ, כבר אמר ל"גלובס" שהמלאי שמחזיקה החברה יענה על הביקושים של הרבעון הנוכחי וזה שאחריו. אבל כל זה נכון בדיעבד. גלילאו, כמו אפל, תזכור היטב את יום ג' האחרון.

קומפאק הודיעה השבוע כי היא זונחת את התוכניות להשתמש בשבב ה-64 ביט העתידי של אינטל (שמכונה מרסד, וצפוי להגיע לשוק באמצע השנה הבאה) עבור המערכות מבוססות היוניקס שהיא בונה. השבב שישמש את המערכות האלה יהיה אחד שנבנה בתוך הבית, ואולי אולי, זה סימן שקומפאק סופסוף מתכוונת להשתמש בדברים שיש לה.

כבר שנה וחצי עברה מאז נבלעה דיגיטל בקומפאק, ועד היום נראה המיזוג הזה כמו עוד אחת מאותן טרגדיות עסקיות שההיסטוריה מכירה כל כך טוב. קשיי העיכול של דיגיטל, שפעם היתה מעצמת טכנולוגיה של ממש, ניכרים בכל צעד שעושה קומפאק בשנה האחרונה (ובעיקר בכל הצעדים שהיא עושה לאחור). הפרידה הכואבת מאלטה-ויסטה, שנחשבה לאחד מהנכסים האסטרטגיים הגדולים ביותר של קומפאק, היא רק דוגמא.

הכוונה לבנות את מערכות היוניקס על בסיס מעבדי ה-64 של דיגיטל מעידה, מקווים בקומפאק, שתענית העיכול באה אל קיצה. החשיבות של שרתי היוניקס בעולם העסקים של האלף הבא תהיה קריטית: הם אלה שצפויים לעמוד בלב מערכות הסחר האלקטרוני העולמיות. לדיגיטל ההיסטורית היתה היכולת לעשות את זה. עכשיו הזמן לבדוק אם היא תוכל לעשות את זה גם כיחידה בתוך קומפאק.

וכמובן, יש בבחירה הזו של קומפאק משום עדות על ירידת קרנה של אינטל. כמה מילים על העניין הזה בדיוק - בנקודה הבאה.

יצרנית המחשבים גייטוויי, כך נודע בסוף השבוע, לא תחדש את החוזה שלה לרכישת שביבים מ-AMD, ותתבסס מכאן ואילך על שביבי אינטל בלבד. ההודעה הזו, כך נראה בתחילה, היא מכה ל-AMD ועוד עדות להשתלטות המחודשת של אינטל על שוק הפי.סי. האמנם? לא בטוח.

אינטל אכן כבשה בחזרה את רוב שוק הצ'יפים למחשבים אישיים, אחרי ש-AMD הובילה אותו במחצית הראשונה של 99', אבל הפעם, אינטל באה מלמטה. אחרי שנים שאינטל היא החברה שמובילה את השוק ברמה הטכנולוגית, התייצבה AMD בראש הסולם הזה.

רוב מערכות הפי.סי הנמכרות היום הן זולות להחריד (משהו כמו 1000-500 דולר לחתיכה). השוק הזה הוא ספק רווחי ברמה הזניחה ספק במה להפסדים עבור חברות המחשבים והשבבים גם יחד. בשוק הזה אינטל שולטת היום.

את הכסף הגדול בשוק הצ'יפים למחשבים אישיים עושות אינטל ו- AMD משבבי הקצה העליון (High End), או בעברית, מהמעבדים שרצים במהירות של 400 מה"צ וצפונה. לפני חצי שנה, כשהפנטיום III יצא לשוק, AMD שלטה בקצה התחתון של השוק, שכלל מחשבים זולים שרצים במהירות של 350-200 מה"צ. הפנטיומים הבכירים שלטו בחלק העליון.

אבל מאז ש- AMD השיקה את שבב האת'לון בחודש שעבר, שרץ במהירות הבלתי נתפסת של 650 מה"צ בשנייה, אינטל כבר לא בראש. וככה, ל- AMD לא ממש אכפת להפסיד חוזה שכולל צ'יפים שהיא מוכרת במחירי הפסד, כי על כל אחד כזה, יש לה שני חוזים חדשים ברמות של 500 דולר וצפונה לצ'יפ.

ואינטל? אינטל מדשדשת כעת. היא מוכרת שבבי סלרון במיליונים, ועודה מצויה תחת צל העלבון שהטיחו בה כל מומחי המחשוב, כשקבעו כי האת'לון עוקף את הפנטיום III בסיבוב. אבל בעולם של חוק מור, סוף של כל מעגל הוא תחילתו של אחר. אינטל מצויה כעת בפיגור מסויים, אבל המאבק הזה רחוק מאוד מסיומו.« צפריר בשן « הכל בגלל שבב קטן « רעידות אדמה, צניחות שערים בבורסות, החלטות של הקונגרס ומאבקים עסקיים בבריכות בוץ - והכל סביב השבבים הזעירים, שמניעים את עולם ההיי-טק. השבוע החולף כדוגמא לכוח הסיליקון