הנקראות ביותר

סקס, מקום ומס

עורכי דין שעיסוקם באינטרנט מכירים היטב את תקוות הלקוחות, שפעילות מפירה על-פי הדין המקומי תהיה פטורה מאימת החוק אם רק תנוהל על-גבי מחשב-שרת שמחוץ לתחומי המדינה. אפשר שכך ציפה גם גראהם וודון, 29, אזרח אנגלי, כאשר החליט לנהל את האתר הפורנוגרפי הגדול בבריטניה על גבי שרתים בארה"ב. אלא שציפייתו נכזבה. ב-30 ביוני השנה מצא ה-Southwark Crown Court בלונדון כי וודאון אשם בהפרת החוק האנגלי בנושא פירסומי תועבה ודן אותו ל-18 חודשי מאסר על תנאי.

זוהי פעם שניה בתוך חודשים ספורים מדווחת הכרעת-דין שבה החיל בית משפט את החוק המקומי על פעילות שהתנהלה באמצעות מחשב-שרת המצוי במדינה אחרת: תחילה דווחה ההחלטה בענין World Interactive Gaming ("משפט באינטרנט", 18.8.99) שבה קבע בית משפט כי אתר אינטרנט במדינת אנטיגואה, יוצר קאזינו וירטואלי במחשבי המשתמש בניו-יורק ולפיכך כפופה החברה המפעילה את האתר לסמכותו של בית המשפט המקומי (ההחלטה נמצאת ב-lundy.com/CASES/people-v-WIGC.html). עתה מתברר כי קדמה לה במעט החלטת בית המשפט האנגלי בנושא R v. Graham Waddon (תיאור תמציתי של פסק הדין מצוי ב-www.cyber-rights.org/documents/rvgraham.htm).

וודון טען את התמונות הפורנוגרפיות אל האתר שבמחלוקת ממחשביו שבאנגליה. התמונות אוחסנו על גבי המחשב השרת בארה"ב, והיו זמינות לכל אדם ברחבי תבל, ובלבד שירכוש מנוי לאתר. בין השאר שוגרו התמונות בחזרה לאנגליה לפי בקשתם של מנויי האתר המתגוררים שם. פרקליטיו של וודון טענו, כי הפירסום בוצע בחו"ל ולפיכך לא היה כפוף לסמכותו של בית המשפט האנגלי.

השופט דחה את טענתם: הפירסום, על פי משמעו בסעיף החוק הרלבנטי, כולל נתונים המאוחסנים באופן אלקטרוני ומשוגרים ליעדם. מעשה הפירסום התרחש כאשר הנאשם וודון טען את התמונות מן המחשב באנגליה אל המחשב השרת בארה"ב והוא המשיך להתרחש כאשר התמונות שוגרו בחזרה - לפי בקשת מנויי האתר - אל מחשבי המשתמשים באנגליה. הואיל והמשלוח והקבלה התרחשו שניהם בתחום שיפוטו של בית המשפט, אין זה רלבנטי שבין לבין עזב השידור את תחום השיפוט, נפסק.

על-פי החוק האנגלי יש להמציא תעודה בדבר תקינות המחשב, המעורב בפעילות מפירה, כדי שניתן יהיה לקבל כראיה את החומר שהופק ממנו. יש צורך בתעודה זהה גם לגבי תקינותם של כל המחשבים האחרים המעורבים בתהליך. אלא שבאינטרנט משתתפים עשרות מחשבים בכל גלישה פשוטה: הבקשה ממחשב המשתמש אל אתר היעד, והמידע החוזר מן האתר אל המשתמש, מפוצלים לחפיסות (Packets) ועוברים דרך תחנות ביניים משתנות בדרכם אל הנמען.

המבקש אילוסטרציה של התהליך יכול להתקין במחשבו תוכנה מסוג Trace Route ולצפות בדילוג המידע בין מחשבי הביניים הללו. פרקליטיו של וודון טענו, כמובן, כי בהעדר תעודות המעידות שלא היתה כל תקלה בכל המחשבים המעורבים בתהליך העברת החומר הפורנוגרפי, אין כנגד הנאשם ראיה קבילה בדבר פירסום.

בית המשפט דחה גם טענה זו. המידע, קבע, יכול לעבור דרך תריסרי אם לא מאות מחשבים, הן בתחומי השיפוט האנגליים והן מחוצה להם. יהיה זה בלתי מעשי, אם לא בלתי אפשרי בכלל, להמציא תעודה ביחס לכל מחשב כאמור. המחשבים המעורבים בהעברת מידע דרך האינטרנט אינם יותר מאשר תיבות דואר, והם אינם משנים או מתערבים במישרין בתמונה המקורית ששיגר הנאשם, נפסק. לפיכך, יש צורך בהמצאת תעודה כזאת רק ביחס למחשב המקורי שהפיק את התמונה.

תוך כדי כך פירסמה פירמת ראיית החשבון הבינלאומית KMPG הודעה לעיתונות המתייחסת להיבטים אפשריים של מיסוי הנובעים מפסק הדין בענין World: Interactive Gaming. להחלטה זו יש פוטנציאל להשפיע באופן דרמטי על מיסוי הסחר האלקטרוני בין המדינות בארה"ב, מזהיר נליש שאה, שותף בפירמה.

בית המשפט קבע, כאמור, שנוצר קאזינו וירטואלי במחשב המשתמש ולפיכך במדינת ניו-יורק עצמה.

על-פי אותו היגיון ניתן לקבוע שסוחרים אלקטרוניים הינם תושבי המדינות, שבהן גרים הלקוחות הרוכשים מהם טובין. כך ניתן יהיה למסות את הסוחרים על-פי דיני אותה מדינה, אפילו אינם פועלים בה במישרין. אפשרות זאת תעביר צמרמורת בגוו של המסחר האלקטרוני, מתריע שאה. לדבריו יש גם כמה ממשלות זרות, המעיינות בהחלטה ויכולות לחשוב להחילה על מסחר אלקטרוני בינלאומי.

בחודשים אלה יושבת על המדוכה ועדה מטעם הקונגרס האמריקני (Freedom Advisory Commission the Internet Tax) שתפקידה לבדוק סוגיות הנוגעות למסחר אלקטרוני ומיסוי ברשת. הוועדה תבחן מן הסתם את השלכותיו של פסק הדין בענין Interactive Gaming World. אם תבחר להחיל את התפיסה שבפסק הדין על המיסוי הבין-מדינתי בארה"ב, תהיה לפסק הדין השפעה מכרעת על העתיד של מסחר אלקטרוני, מעריכה KMPG בהודעתה לעתונות.

אל כל האתרים הנזכרים במדור זה ניתן להגיע דרך ה-Globes Links באתר Ravia, law Offices: Legal Links Haim בכתובת http://www.law.co.il.

עו"ד חיים רביה כמעט כל משרדי רואי החשבון הגדולים היו מעורבים בשנים האחרונות בעיסקאות משמעותיות בתחום הנדל"ן, בהיקפים של מיליוני דולרים כל אחת. האחרונה שבהן פורסמה השבוע ב"גלובס": משרד קסירר רכש עוד קומה במגדל שלום, לקראת מיזוגו הצפוי עם משרד בבלי.

הסיבה העיקרית לעיסקאות היא מיזוגים בפרט וגידול במספר העובדים בכלל. קסלמן התמזג עם כהנא ודורון; סומך - עם ברוידא; ברייטמן - עם אלמגור; פורר - עם גבאי ומנדולה; זיו - עם מרון-סובל-שור. בנוסף, רשמו כל המשרדים הגדולים עליות ניכרות בהיקף פעילותם, עובדה המחייבת יותר כוח אדם ויותר מקום. סיבה משנית היא שיפור תנאים, עובדה הבולטת במיוחד אצל קסלמן, שעבר ממשרדים ישנים וצפופים ברחוב מונטיפיורי בתל-אביב לטרייד טאואר המפואר.

מעניין לראות, שלמרות ההתקדמות הרבה במיחשוב ובתקשורת, כל המשרדים הגדולים נותרו במרכז תל-אביב. זמן קצר לאחר המיזוג בין זיו למרון, יכלו המבקרים במשרדו של שלמה זיו להבחין במפה של גוש דן ועליה סיכות אדומות וכחולות. הסיכות האדומות ציינו את מיקומם של המשרדים הגדולים, והכחולות - את הלקוחות העיקריים של זיו ומרון. היה זה בתקופה בה התלבטו השותפים האם לרכז את המשרד בבית אמות ביטוח שבדרך פ"ת (במשרדיו של זיו) או בקרית עתידים שבצפון העיר (במשרדי מרון).

"אמרתי לשותפים שלי: למה שנמציא את הגלגל? בואו נראה איפה כולם נמצאים ואיפה יושבים הלקוחות שלנו", אמר אז זיו. המסקנה היתה ברורה: למעט משרד אלמגור, ישבו אז כל המשרדים הגדולים באיזור הסיטי של תל-אביב, או לכל היתר - בשוליה. בסופו של דבר, רואי החשבון חייבים לבוא לדיונים אצל הלקוחות וחייבים להיות נוכחים בעת ביצוע חלקים משמעותיים מפעולות הביקורת והדיווח, והגישה המהירה - בלי הצורך להיכנס ולצאת מן הפקקים התל-אביביים - עדיין חשובה.

כיום יושבים בסיטי עצמה רק משרדי סומך וקסירר. האחרים התמקמו בשולי איזור העסקים, בעיקר בבניינים חדשים: קסלמן באיזור מנשיה; ברייטמן, פורר וזיו - סמוך לנתיבי איילון. אלמגור יעזוב בתחילת ינואר את בית אבא הלל ברמת-גן, ייכנס למשרד המשותף עם ברייטמן במרכז עזריאלי וכך יושלם המיזוג בין השניים. בבניינים ישנים יותר נותרו המשרדים שלא ביצעו בשנים האחרונות עיסקאות נדל"ן משמעותיות - פאהן-קנה בבית כלל (בסמוך להנהלת קונצרן כלל, הלקוח המרכזי של המשרד), שטראוס בדרך פ"ת, והאפט ברחוב ויצמן.

יש לציין את העיסקה יוצאת הדופן של משרד בבלי, בה נרכשו המשרדים באופן אישי בידי יאיר רבינוביץ, דורון שגיב ואודי ארז. הם אמורים היו להשכיר את השטח שבפרוייקט יד אליהו למשרד בבלי-ברוידא, אלא שאז התפוצץ המיזוג, והשלושה נשארו "תקועים"

עם אלפי מטרים מיותרים. כעת, לקראת המיזוג עם קסירר, הם משכירים אותם, ובשבוע שעבר חתמו על עיסקה להשכרת קומה לחברת הכבלים תבל.« עו"ד חיים רביה « סקס, מקום ומס «

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות