שנון, קולח. מצדיק עצמו

הזוג המוזר, מחזה מאת ניל סיימון, תיאטרון בית ליסין. תרגום: שמוליק לוי; בימוי: לסלי לאוטון; תפאורה: אדיראן ווקס; תלבושות: דידי גולן; תאורה: ראובן וולנר; בתפקידים הראשיים: נתן דטנר וששון גבאי.

המחזה זכה אצלנו ליותר מגירסה בימתית אחת, ורובנו, קרוב לוודאי, זוכרים את הגירסה הקולנועית המשובחת עם ג'ק למון וולטר מתאו. הפעם, דטנר וגבאי מגלמים את שני החברים, האחד גרוש, השני פרוד טרי, שחולקים דירה ועד מהרה מטריפים האחד את השני, ממש כמו בני זוג.

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") סבור שהמחזה, מהראשונים של סיימון, "לא איבד את החן שלו. הוא כתוב במקצועיות, מצחיק כראוי ואומר גם משהו רציני על זוגיות, שבעיותיה נובעות מאופיים של אנשים ולאו דווקא ממינם".

רוני בליץ, טפליצקי, גיל וסרמן וניסים זוהר מגלמים את החברים שבאים לשחק פוקר, והם עושים את זה "כמו שצריך". השכנות, בביצוען של שרון שחל ואביטל דיקר, "מעוצבות בהגזמה, אבל לא נעדרת חן", התפאורה "עניינית" והבימוי "יעיל ומפיק את המירב מהסיטואציה".

המטלה העיקרית נופלת על כתפי שני השחקנים הראשיים. דטנר "חינני כהרגלו, גמיש, משעשע, זורם, מעוצב כולו בחן ישראלי". אבל ההצגה "מתעלה ממש" בזכות גבאי ש"מגיש מופת של משחק קומי... בלי לוותר על רגש שנמצא מתחת לסיטואציה הקומית".

שי בר יעקב ("ידיעות אחרונות") טוען שהסיבה היחידה שמצדיקה את העלאתו מחדש של המחזה היא הביצוע. "ההפקה של הבמאי לאוטון בהחלט מצדיקה עצמה בגדול. התרגום השנון והקולח של לוי, הופך בפי השחקנים לדיאלוג מבריק וקצבי", חבורת הפוקר החביבה והמשעשעת, והשכנות ה"מקסימות".

אך מעל לכל דטנר וגבאי - "שני ענקים שכל רגע שלהם על הבמה ביחד היא תענוג טהור. בשביל הצמד הנפלא הזה בהחלט שווה לחזור לעוד ערב רטרו בתיאטרון של תרבות שנות ה-60".

אליקים ירון ("מעריב") מעולם לא השתגע על ניל סיימון וגם "ביצירתו היותר נחשבת, הזוג המוזר, יש יותר בדיחות ממחזה". סיימון מתאמץ כל הזמן להצחיק והבדיחות, "יש ביניהן טובות יותר וגם הרבה טובות פחות, ואפילו חבוטות".

עם זאת, אפשר לציין לזכותו של הבמאי "קצב ותיזמון משובחים. מבחינת הבמה, לפחות, אין רגע משעמם. הלהקה טובה מאוד בדרך כלל, אך עולה על כולם ששון גבאי". דטנר והאחרים "עושים עבודה טובה", אבל גבאי "פשוט סוחט את יכולתו הבדרנית עד קצה גבול האפשרי. שחקן נפלא ובדרן ענק".

בקיצור: ניל סיימון ממשיך להיות רלוונטי ומשעשע, לא מעט בזכות הביצוע הנפלא של דטנר, וגבאי שמתעלה מעל כולם.

« נילי ברקן « שנון, קולח. מצדיק עצמו «