מחויך, זדוני, מהנה

"אקזיסטנז". תסריט ובימוי: דייויד קרוננברג; צילום: פיטר סושיצקי; מוסיקה: האוורד שור; משתתפים: ג'ניפר ג'ייסון לי, ג'וד לואו, איאן הולם, וילאם דפו. ארה"ב 1999.

כמו בסרטיו הקודמים של קרוננברג, גם זה עוסק בטשטוש בין אשליה למציאות ובמרכיבי החרדה. מתכנתת משחקי וידיאו, גאונית, נרדפת בידי חברה מתחרה. היא מצליחה להינצל מניסיון התנקשות בעזרת איש שיווק והיא מגייסת אותו לבדוק אם "אקזיסטנז", המשחק המתוחכם, לא נפגם תוך כדי הפעולה.

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") כותב, שהראש של קרוננברג "לא מפסיק לפלוש אל מחוזות הדמיון הכי מוזרים, מבעיתים ומצמררים". נקודת המוצא לסרטו הנוכחי הוא סלמן רושדי ש"כמוהו, גם גיבורת הסרט נרדפת בידי פונדמנטליסטים", ואשר כמו עליסה בארץ הפלאות "משוטטת בעולם מסוגנן ולא ריאליסטי, שקרוננברג ממציא בעיצוב אמנותי מהפנט ובמיומנות טכנית מרשימה".

המשחק "נראה כמו כליית אדם ומורכב מחומרים חיים" וכדי להתחבר אליו צריך "להתקין שקע מיוחד בתחתית חוט השדרה. לא במקרה נראה השקע כמו פי טבעת, ולא במקרה רוצה הגיבור הצעיר והבתולי להתנסות במשחק, אך גם נרתע".

ב"'אקזיסטנז' הכל יכול להתרחש", ו"הפחדים, החרדות, הכמיהה הבלתי נשלטת לבלתי צפוי, הדימויים מעוררי החלחלה - מבוימים בזדוניות מחויכת וממזרית", מה שהופך אותו ל"בידור מהנה, כמובן, למי שאוהב את הראש של קרוננברג".

חגי לוי ("העיר") טוען שככל שהוא מתרחק מהצפייה בסרט, תחושתו היא ש"'אקזיסטנז' הוא אחד הסרטים המעניינים והמטרידים" שראה השנה. זהו סרט קרוננברגי אופייני "והוא כולל את כל המרכיבים שמזינים את הסרטים שלו, ובאופן מרוכז למדי: שימוש חריג באברי מין ורבייה, יצורים או מוצרים ריריים ולחים, מוטציות גנטיות מכוערות, זהויות מיניות מסובכות עם נטייה לפולשנות אנאלית, טריפים רעים שקשה לצאת מהם, דם ורקמות פצועות, סימפטיה לשטן".

אפשר להירתע מהרשימה, אבל לוי ממליץ לראות, כי "הוא על חייכם, גם אם לא תודו בכך". כי המשחק העתידני, 'אקזיסטנז', לא מאפשר בריחה מהמציאות, "כמקובל במשחקים", אלא ש"הוא מדמה ואף מעצים את המצב הקיומי". קרוננברג מקדם את התפיסה שאנחנו אחראים לקיום שלנו, אנחנו יוצרים את המציאות שלנו מחדש, כל בוקר, ובידינו האפשרות ליצור מציאות אחרת. בדיוק במשחק שבסרט.

סרט, ש"תחילתו בראיון שערך קרוננברג עם סלמן רושדי וסופו בעולם הבא, שהוא מעבר לפינה: גם מסויט וגם מלא באין קץ אפשרויות, גם דוחה וגם מתוק, גם קטלני וגם מרהיב. החיים".

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") סבור שקרוננברג "לא עושה סרטים כדי לבדר, אלא להיפך, כדי לערער באמצעותם את התשתית המוסרית והנפשית של הצופה ולהציף אותו בתחושה לחה ומרוכזת של טומאה". בניגוד ל"מאטריקס", הפנטסטי, העתידני, שהיה "מנותק מכל זיקה אנושית", הסרט הזה מתרחש בעתיד הקרוב ולכן מעניק "למשתתף חוויה עמוקה".

כששני הגיבורים מתחברים למשחק, הם "עוברים שורה של הרפתקאות מסמרות שיער, כאשר הסרט אינו מספק כלים שבאמצעותם אפשר יהיה לקבוע מה מתרחש באמת ומה קורה במשחק".

ג'ייסון לי ממחישה "כמה מקורית ומורכבת דמות נשית יכולה להיות; מבריקה, אובססיבית, נקייה מאשם, מעקצצת, לא-שמחה וכמעט א-מינית - ובכל זאת מצחיקה באיזה אופן נואש ופוסט-טראומטי". הסרט "כמעט כולו" שייך לה.

בקיצור: סרט עתידני על החיים שלנו כאן ועכשיו. לאוהבי קרוננברג בעיקר.

« נילי ברקן « מחויך, זדוני, מהנה «