יפוי הכוח וזכות השלוח

מקום בו ביפוי כוח אין איזכור מפורש לקיומה של עסקת היסוד (למשל, עיסקת מכר) וליסודותיה, אין לומר כי חלה עליה הוראת סעיף 14 (ב) לחוק השליחות, וזאת הגם שיפוי הכוח נוקט במילים "יפוי כוח בלתי חוזר". לכן, יפוי הכוח בטל בהתקיים העילות המתוארות בסעיף 14(א) לחוק, למשל עם מותו של השולח או השליח.

המערערת, ונידה כהן ארזי (להלן - "המערערת"), היא אישתו ויורשתו האחת של המנוח שמעון ויקטור ז"ל (להלן - "שמעון"). אמו, אלגרה ז"ל (להלן - "האם") חתמה בשנת 1973 על מסמך הנושא את הכותרת: "יפוי כוח בלתי חוזר", ובו היא ממנה את שמעון לפעול במקומה "בנוגע לכל דבר הנמצא בישראל בין שזה קיים בזמן מסירת יפוי הכוח ובין שיהיה בעתיד בכל עת וזמן". בין היתר הוסמך שמעון על ידי האם "להופיע בפני משרד ספרי האחוזה, עיריה, ארנונה ומס רכוש, וכל מוסד הן ממשלתי והן לא ממשלתי ולחתום על כל מיני מסמכים, בקשות, תצהירים ושטרי העברת זכויות" ביחס לנכסים שהועברו אליה בירושה מבעלה המנוח. יפוי הכוח מסתיים בהצהרה, כי "הינו בלתי חוזר והחלטי מאחר ונתנה תמורה מלאה עבורו".

המערערת פנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת של המרצת פתיחה, וביקשה מתן צו שיסמיך אותה "לחתום על כל מסמך ולעשות כל פעולה" במקום בעלה המנוח - שמעון, וזאת על פי יפוי הכח.

בית המשפט המחוזי (השופטת ר. אור) דחה את התובענה. נפסק, כי תוקפו של יפוי הכח פג במותה של האם ובמותו של שמעון, ועל כן אין תחולה להוראות סעיף 14 (ב) לחוק השליחות (להלן - "החוק"). זאת, היות ונראה ששמעון דאג להחתים את אימו על יפוי הכח על מנת שיהיה מי שיוכל לבצע במקומה עיסקה בנכסיה אם וכאשר תזדמן עסקה מתאימה כזאת. אין כל מידע באשר לעיסקת היסוד בגינה ניתן יפוי כח.

* * * על פסק דין זה הגישה המערערת ערעור לבית המשפט העליון, בהרכב השופטים: ת. אור, י. אנגלרד, א. ריבלין. פסק הדין בערעור ניתן מפי השופט א. ריבלין, בהסכמת שאר חברי ההרכב.

לטענת המערערת, יפוי הכוח מגלה במפורש, כי המדובר ביפוי כח בלתי חוזר. ההרשאה הכלולה בו באה להבטיח את זכותו של השליח (שמעון). לכן, לשיטת המערערת, שומה היה על בית המשפט קמא להפעיל את הוראות סעיף 14 (ב) לחוק ולקבוע כי השליחות נשוא יפוי הכח לא נסתיימה במות הצדדים לו. עיסקת היסוד הגלומה ביפוי הכח מתייחסת, אליבא דמערערת, להעברה, בתמורה, של כל הנכסים שירשה האם לבנה שמעון. יפוי הכוח משמש כאן, להשקפתה, מסמך כתוב כנדרש בסעיף 8 לחוק המקרקעין.

תחילה נדרש השופט ריבלין לפירוש סעיף 14 לחוק, המונה את העילות לסיומה של שליחות, ובצידן את הסייגים לעילות אלה:

"(א) השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השליח וכן במותו של אחד מהם, בפקיעת כשירותו או בפשיטת רגלו, או - אם היה תאגיד - בפירוקו.

(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השליח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות".

הוראת סעיף 14(א) מבטאת את הקשר האישי העומד ביסוד השליחות. קשר זה בין השליח והשולח ויחסי האמון השוררים ביניהם, הם תנאי הכרחי לקיומה של השליחות. אם אלה אינם קיימים - אין מקום להמשכת השליחות. במות השולח או השלוח נפסקים היחסים האישיים בין הצדדים ולכן מסתיימת השליחות.

הוראת סעיף 14(ב) מציבה סייג לסיום השליחות, חרף התממשותן של העילות המתוארות בסעיף 14(א), וזאת מקום בו נוצרה השליחות להבטחת זכותו של אדם אחר או השלוח עצמו, וזכותם תלויה בביצוע השליחות. במקרה שכזה, השליחות אינה מסתיימת אף במותו של אחד מן הצדדים.

* * *

סעיף 14(ב) לחוק מציב שלושה תנאים מצטברים:

(1) אם לאדם אחר, או לשלוח עצמו, יש זכות - זכות הקיימת לעצמה לבר השליחות.

(2) אם ההרשאה ניתנה להבטחה של אותה זכות.

(3) אם ביצועה של אותה זכות תלוי בביצוע נושא השליחות.

בהרשאה על פי סעיף 14(ב) מועמד האינטרס המיוחד של השליח, או של אדם אחר, במרכזה של השליחות, ואילו האינטרס של השולח הוא משני. הטעם לאי הדירותה של הרשאה הניתנת להבטחת זכותו של צד שלישי - הוא להגן על הצד השלישי מפני ביטול השליחות, בשל רצון השולח או השלוח או בהתקיים עילת סיום אחרת. כך הדבר גם מקום בו ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של השלוח עצמו.

ההוראה השוללת את הדירותה של ההרשאה שנועדה להבטחה זכותו של אחר - שוברה בצידה: הזכות היא העיקר וההרשאה אינה אלא מכשיר להבטחתה ולמימושה.

יפוי הכוח הוא טפל לעיסקה גופה. הזכות לביצוע האמור ביפוי הכוח, אינה זכות מהותית העומדת בפני עצמה, כי אם מהווה היא זכות לוואי בלבד למימושה של הזכות העיקרית, המהותית, שנוצרה וקיימת מחוץ ובנפרד מיפוי הכח. לכן, אם הזכות, אותה בא יפוי הכח להבטיח, אבדה או בוטלה כדין, מתרוקן הוא ממילא מתוכנו אפילו הוכתר כ"בלתי חוזר". ואם לא עמדה מעולם ביסודו של יפוי הכוח עיסקת יסוד, ממילא לא נוצק בו תוכן שהופכו לבלתי הדיר.

משמע, התנאי הראשון - מבין 3 התנאים שמציב סעיף 14 (ב) כאמור לעיל - הוא ראש לכולם. בהעדר זכות לאחר - שאינו השולח, ביסודה של ההרשאה, שוב אין היא חוסה תחת הגנת סעיף 14(ב) לחוק.

השאלה העומדת ביסוד הערעור - קובע השופט ריבלין - הינה האם קנה שמעון זכות שהשליחות באה להבטיחה? טוענת המערערת, כי עיסקת היסוד הינה עיסקת מכר, לפיה האם מכרה לו את זכויותיה "בכל הנכסים שהגיעו לה בירושה".

ביהמ"ש קמא בא לכלל מסקנה, כי אכן לא הוכח קיומה של עיסקת מכר כנטען. אומנם יפוי כח בלתי חוזר, הוא עצמו, עשוי לשמש מיסמך בכתב כמשמעותו בסעף 8 לחוק המקרקעין. אולם, זאת רק כאשר ניתן ללמוד מן האמור ביפוי הכוח עצמו, או מראיות מפורשות אחרות, כי נתקיימה עיסקה של מכר במקרקעין.

* * * בית המשפט העליון כבר פסק, כי ניסוח כללי של התמורה פוגם בדרישות הכתב כמשמעותן בסעיף 8 לחוק המקרקעין. פגם אשר כזה, קובע בית המשפט, אף אינו ניתן להשלמה נורמטיבית. בענייננו, ביפוי הכוח ניתנה אומנם לשמעון ההרשאה לחתום "על כל מיני מסמכים, בקשות, תצהירים, ושטרי העברת זכויות ביחס לנכסים שהועברו (לשולחת) בירושה" וכן להעבירן ולרושמן על שמו או לפקודתו, אך אין בו איזכור מפורש לקיומה של עיסקת המכר. יפוי הכוח מעיד אמנם לכאורה כי ניתנה תמורה "עבורו" אך בכך לא היה, בנסיבות המקרה, כדי להוכיח קיומה של עיסקת יסוד.

בעניין זה לוקה יפוי הכוח בחסר, מצד אחד, וחובק את היתר, מצד אחר. הוא אינו מפרש את עצם קיומה של עיסקת היסוד, אף שאין תעוד אחר המעיד עליה, והוא מתייחס על פי לשונו, לאו דווקא לנכסים נשוא התובענה, נכסים "שבאו לשולחת בירושה", כי אם גם ל"לכל דבר הנמצא בישראל". בכך יוצא יפוי הכוח מגדרה של הרשאה להבטחת אותה זכות שהמערערת טוענת לה, והופך להרשאה גורפת.

כשלכך מצטרפת העובדה, שמיופה הכח עצמו במשך שנים רבות לא עשה כל שימוש ביפוי הכח גם לא לאחר מות השולחת, ומשחלפו 23 שנים מיום מתן יפוי הכח ולא ניתן כל סימן או ראיה לכך שנתקיימה עיסקת מכר כנטען, אף לא מפי המערערת עצמה, רשאי היה ביהמ"ש קמא להסיק, כי לא הוכח שיפוי הכוח בא להבטיח את זכותו של השלוח.

כיוון שכך, קובע השופט ריבלין, יצאה ההרשאה מגדרו של סעיף 14 (ב) לחוק, וקמה תחולה לעילות המביאות לסיומה של השליחות כקבוע בסעיף 14 (א) לחוק.

התוצאה הסופית: הערעור נדחה.

ע"א 3812/97 בית המשפט העליון.

השופטים: ת. אור, י. אנגלרד, א. ריבלין.

בשם המערערת - עו"ד א. שטינלאוף.

בשם המשיבים - עו"ד א. וקסלר.« עו"ד רמי שר-ישראל « יפוי הכוח וזכות השלוח