לחזור למיטה

ברוכים הבאים לתוכנית הבוקר של רבקה מיכאלי וגבי גזית - המופע הטלוויזיוני שידאג להרוס לכם את היום ישר מההתחלה. אפילו אם הקפה הרותח לא נשפך לכם על החולצה החדשה, אפילו אם ישנתם מצויין, מספיק שתפתחו את הטלוויזיה לחמש דקות בזמן שגזית ומיכאלי משדרים כדי שתרצו לחזור למיטה ולהמתין מתחת לפוך שהכל ייגמר.

לא ברור מי החליט בשידורי קשת שגזית ומיכאלי צריכים לפתוח את לוח המשדרים שלו. מה שברור הוא שמדובר בסדיסט - אדם שמוכן להקריב את שלוותם הנפשית של צופיו על מזבח הקריירה של הזוג המוזר הזה, שחושב שהשטיקים שהוא מביא איתו למסך מצחיקים מישהו ולא מביאים לו את הקריזה למשך היום הקרוב.

תוכניות הבוקר לא ממש תפסו בישראל. בארה"ב מדובר במשבצות של פולחן - משהו מהסוג שמדברים עליו בפינת הקפה של מקום העבודה. קטי-לי גיפורד וריג'יס פילבין מתוכנית הבוקר של אן.בי.סי הם כנראה הזוג האולטימטיבי ביותר שעליו אפשר לחשוב ביחס לטלוויזיה האמריקנית - צמד שמיליוני צופים קמים כל שחר לצפות בו ושעשרות מנחי תוכניות אירוח עושים ממנו קציצות כל ערב.

* * * בארץ לא היה, וכנראה גם לא יהיה, לתוכנית הבוקר מעמד מסוג זה. כאן זה לא אמריקה. הצופים קמים מוקדם יותר, אף אחד לא אוכל ארוחת בוקר מסודרת עם המשפחה, ובכלל, אנשים מעדיפים לקבל את החדשות שלהם דרך הרדיו בזמן שהם תקועים בפקק הקבוע של צומת גלילות. זו הסיבה שהרייטינג של שלוש תוכניות הבוקר של זכייניות הערוץ השני, לעולם לא ימריא מעל ששת אחוזי הצפייה.

עם המצב הזה החליט כל זכיין להתמודד בדרך שונה. טלעד, שמה למשל תוכנית לוחמנית אותה מנחים דב גילהר וירדנה ארזי. אלו מסתערים מדי יום על על אייטמים חדשותיים וראיונות בלעדיים, שחלקם מחזיקים לפעמים עד הערב. "רשת על הבוקר" היא, לעומת זאת, חביבת הדודות - תוכנית שהדבר היחיד שהיא רוצה, הוא להעביר לכם את הבוקר עם חיוך על הפנים בעזרתם של זוג הבונבונים הרישמי של הערוץ השני - סיוון דורון ובן כספית.

אבל אם דורון וכספית מתפקדים כזוג מאוהב לכל דבר, הרי שגזית ומיכאלי הם הזוג הקשיש הלכוד בנישואים נטולי אהבה. תביטו בהם וכאילו הבטתם בהמחזה של סצינות נבחרות מתוך "מי מפחד מוירג'יניה וולף". היא מבזה אותו, הוא משפיל אותה, ואתם מחפשים מקום לקבור את עצמכם מרוב בושה. הם גם לא מנסים להסתיר את מצבם המביך. השניים פשוט שונאים זה את זו. לא שונאים בדרך משעשעת, כמו נניח אברום בורג ואהוד ברק. שונאים בדרגה שגורמת לך להאמין שברגע שהמצלמות כבות, שניהם מנסים לחנוק זה את זו בעזרת חוט המיקרופון.

האם זוהי גישה נוראית כל כך? לא בטוח. יכול מאוד להיות שתוכנית כזאת, שבה מוגשת לנו תשובת הטלוויזיה הישראלית למופע של ג'רי ספרינגר, היתה מהנה למדי לו היתה משודרת בשעות הערב המוקדמות, כאשר כל מה שהקהל בבית מעוניין בו הוא פירוק אגרסיות. אבל להתמודד בשבע וחצי בבוקר עם אנשים מרירים ששונאים את החיים שלהם? בשביל זה לא צריך לפתוח טלוויזיה - בשביל זה הרי יש לכם ילדים בגיל ההתבגרות.

« גיורא יהלום « לחזור למיטה « "הבוקר עם גבי גזית ורבקה מיכאלי", ערוץ 2, יום א', 6.45