זה היה היום היחיד בו המזל בגד באדמונד ספרא

"אבי יעקב אמר לי תמיד שבחיים %90 זה מזל ו-%10 עבודה קשה. אבל במהלך חיי למדתי שני דברים: האחד - ככל שעבדתי קשה יותר, כך הייתי בר מזל יותר. השני - שכדי לתפוס את המזל, עליך להיות במקום הנכון בזמן הנכון". כך סיפר לי אדמונד ספרא באחת מפגישותינו. כמה מקאברי שדוקא אדמונד ספרא מצא עצמו בבוקר יום ו', במונטה קרלו, במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, כשהמזל שכה האמין בו אינו לצידו, והוא קורבן למוות אכזרי כל כך.

המוות ארע, על פי דיווחים, בסביבות 05:00 לפנות בוקר, ושוב מתעתע בו הגורל והספרה 5 בה האמין כל כך, שהיתה ספרת המזל שלו, שהופיעה בכל מספר טלפון, בכל חוזה ובכל עיסקה, הפכה לשעת מותו. וכל החששות וכל האמונות הטפלות בהם האמין אדמונד ספרא, התאמתו בדרך כה מקאברית ודרמטית.

אחד מבכירי ריפבליק נשיונל בנק, אותו הקים ובו שלט אדמונד, סיפר לי רק לאחרונה, שכאשר ביקרו בבנק ראשי HSBC, שרכשו אותו לאחרונה, הם שמו לב למזוזות שעיטרו כל דלת בבנק. "האם זה סוג של אמצעי ביטחון", שאלו. התשובה היתה, כמובן: כן.

כמה חבל שכל אמצעי הביטחון בהם הקיף את עצמו - והוא היה מאובטח ברמה של ראש מדינה - בגדו בו בצורה כה טוטאלית דוקא כשהיה זקוק להם יותר מכל. היה זה, אולי, היום היחיד בחייו של אדמונד ספרא בו לא עמדו לו המזל, החוכמה והתושיה. וכמה חבל.

* * * אדמונד ספרא היה האדם החכם ביותר, המורכב ביותר והמרתק ביותר שהכרתי. הוא היה פסיפס מופלא של מורשת מזרחית, תרבות ים תיכונית, קידמה מערבית ותיחכום בינלאומי. הוא הקים במו ידיו אימפריה חובקת עולם, והפך את הבנק שלו לאחד הטובים בעולם. לא הגדול ביותר, אך על פי דעת כל המומחים והאנליסטים, אחד הטובים. והבנק היה הוא. הוא היתווה את דמותו, קבע את דפוסי עבודתו, הכתיב את מדיניותו והיה מעורב בכל פרט ובחיי כל עובד.

במהלך עשרות פגישות שקיימתי בבנק עם עובדים בכירים ועובדים זוטרים, כמעט ולא עברה שעה בלי טלפון מאדמונד, מניו יורק, ז'נבה, דרום צרפת או ישראל, המתענין ומתערב כמעט בכל עיסקה ואפילו בהלוואה של 100 אלף דולר. הוא ראה בבנק שלו משפחה והרכיב גם בו פסיפס מרתק של עובדים אירופאים ואמריקאים, יחד עם יוצאי סוריה ולבנון, שיצרו את משפחת ריפבליק.

יחד עם אחיו, ג'וזף ומואיז, הנהיג אדמונד ערכי מוסר ואתיקה, עבודה והשגיות, איכות ומצוינות, אשר הפכו את משפחת ספרא לאגדה בחייה. הוא היה אבי המשפחה, האח הבוגר במשפחה פטריארכלית, בעלת ערכים, ששורשיה עמוק בעבר ועיניה הרחק לעתיד.

הוא היה איש משפחה דואג וחם אשר דאג לאשתו ולמשפחתו וליווה את ילדיו, אחיו אחייניו ונכדיו, בשעות צרה ומחלה ובעיתות שמחה וחגיגה.

ספרא היה איש שיחה מרתק, ססגוני ומקורי, והשיחות איתו נסקו לגבהים של תרבות ופוליטיקה עולמית, ירדו לאנקדוטות של החיים בחאלב סוריה ובביירות לבנון, באנגלית מתובלת בביטויים עסיסיים בעברית ובערבית.

אחד הדברים שהרשימו אותי מאוד, היה העובדה שמצא זמן לשיחות נפש ולמחשבות חובקות עולם. לפעמים מצאתי את עצמי יושב איתו במשרדו המדהים בקומה ה-29 של הבנק בניו יורק, במשך 4 שעות, כשהטלפון של אחד האנשים העסוקים בעולם, לא מצלצל אפילו פעם אחת. בכל השיחות בלטה דאגתו ואהבתו לישראל. הכרותו האינטימית את העולם הערבי (חלק משליטיו היו ידידיו הקרובים) והיותו בן בית בישראל, גרמו לו לאכפתיות, לדאגה ולמעורבות רגשית ואישית.

הוא היה מייעץ לראשי המדינה בענייני סוריה ולבנון, טווה יחד איתם תוכניות ומשתפם במחשבותיו. את הארועים המשמעותיים בחייו חגג בישראל, ואת רגעי האמת שלו חווה פה, במדינה בה ראה את ביתו. הוא היה נדיב מאין כמוהו, תרם לרוב בסתר לצדקה ולנזקקים, ולעיתים בגלוי למוזיאון ישראל - עבורו רכש במכירה פומבית את כתבי אלברט איינשטיין ב-25 מיליון דולר - לעיריית ירושלים שקראה את כיכר ספרא ע"ש אביו ולמוסדות רבים אחרים. הוא תרם רבות למשק ולכלכלה הישראלית.

* * * משפחתו ואחיו היו, למעשה, הבנקאים הבינלאומיים הראשונים שרכשו בנק בישראל. יתכן שלו בנק ישראל היה מתנהג אחרת, היה אדמונד עצמו רוכש את בנק לאומי ומגשים את חלומו לסגור מעגל של 50 שנה, אשר החל בביירות עם בנק קטן שהקים אביו. אז היה חוזר להיות הבנקאי של המזרח התיכון - אזור אותו הכיר כה טוב וכה אהב.

אדמונד ספרא היה איש חכם ומרתק, ביישן וצנוע, מאמין וירא אלוהים, רגיש ואוהב, לעיתים מהיר חימה אך תמיד ממהר לסלוח. הוא ידע יריבויות ומאבקים אשר ברובם ניצח, הוא ידע אהבות ואכזבות, הישגים ומשברים, ומכולם יצא מחוזק, מאמין וממשיך. הוא כבש פסגות אדירות בעולם העסקים, רכש יצירות אמנות מהנדירות והטובות בעולם, והקים משפחה שהפכה לסמל של הישגיות, איכות ומצוינות.

מדי שנה ערך במסגרת ארועי קרן המטבע והבנק העולמי, את הארוע היוקרתי והמרכזי ביותר בוושינגטון. לערב אחד לקח את הגלריה הלאומית בוושינגטון וארח בה במשך 6 שעות את ששת אלפי האנשים החזקים ביותר בעולם - ראשי מדינות, שרי אוצר, נגידי בנקים מרכזיים ובנקאים מכל העולם. כמה סמלי שהשנה נקטעה מסורת זו, והוא לא ערך את הארוע באוקטובר. כך נלקחה מכל אותם שועי עולם ההזדמנות להיפרד ממנו.

ארוע זה, ככל הנראה, לא ייערך יותר ומנופה של וושינגטון ייעדר אחד מהארועים המרשימים. אבל כל באי הארוע ויחד איתם אלפים רבים ברחבי העולם, שועי עולם ואנשים פשוטים, בנקאים ורבנים, נגידים ותלמידי ישיבה, נשיאים ועובדים, יתגעגעו - לא לארוע, אלא לאיש. לאדם הכל כך מיוחד וכל כך מרתק הזה ששמו אדמונד ספרא.

ואני אתגעגע את הגעגוע האישי שלי, לקולו, לחיוכו המבויש, לחוכמתו, עצתו ותבונתו. מי יתן ואחיו ג'וזף ומואיז, העשויים מאותם חומרים מיוחדים, ימשיכו לאורו ובדרכו את מסכת חייו המרתקת ואת הקשר החם עם ישראל בכל התחומים. יהי זכרו ברוך.« דני גילרמן « זה היה היום היחיד בו המזל בגד באדמונד ספרא