אלביט זה לא רק פרטנר

בתחילת השנה עוד דשדש מחירה של מניית אלביט באזור ה-4 דולרים, ולא נמצאו קופצים על המניה. באפריל כבר צדה החברה את עיני האנליסטים, שהמליצו למשקיעים לרכוש את מניותיה, כאמצעי לרכישה עקיפה של נתח מפרטנר. אז דובר על שווי של 700 מיליון דולר עד 1.1 מיליארד לפרטנר, ובמשך הזמן, כידוע, השווי הזה התנפח לכדי 3.5 מיליארד דולר.

שווייה של אלביט, המחזיקה כיום ב-%12.4 ממניות פרטנר, תפח גם הוא ל-15 דולר למניה, אחת העליות המרשימות ביותר בשוק ההון הישראלי. אבל עם כל השמחה על הגאות במניות החברה וההשקעה המוצלחת בחברת הסלולר הצעירה, באלביט קצת 'נעלבים' מכך ששוק ההון מתעלם כמעט לחלוטין מכל יתר הפעילויות האחרות שלה.

שווי אחזקתה של אלביט בפרטנר עומד על כ-430 מיליון דולר, לעומת כ-320 מיליון דולר בהן נסחרת אלביט בשוק. למרות שבדרך כלל, בתימחור חברות אחזקה מניחים דיסקאונט של %10-%15, אך לא מנכים מס משווי אחזקות 'אסטרטגיות' שלהן (מכירת פרטנר תהפוך את אלביט לחברת מזומנים, כמו החברה האחות לשעבר אלביט הדמיה) - נבצע תרגיל בשמרנות.

נניח לרגע שאלביט מוכרת את אחזקותיה בפרטנר ומשלמת עליהן מס מלא. אלביט תקבל כ-240 מיליון דולר במזומן נטו. תוסיפו את המזומן בקופה, בניכוי חוב לטווח ארוך ותקבלו עוד כ-25 מיליון דולר. לזה אפשר להוסיף את הנדל"ן ששווה, בניכוי מסים, כ-12 מיליון דולר. כלומר, פרטנר פלוס מזומן בקופה פלוס נדל"ן שווה כ-280 מיליון דולר, כמעט כמו אלביט עצמה.

ומה זה אומר לגבי המשקיעים? ששוק ההון רואה את אלביט כארביטראז' על פרטנר, ושיתר הפעילויות של החברה מתומחרות כמעט באפס (ראה טבלה).

* * * לאלביט יש מספר פעילויות סטארט-אפ ואחזקות בחברות שונות, כמו אלביט מערכות ראייה, היינקס ופליר סיסטמס, אבל נתעלם מהן לצורך הדיון. נתחיל דווקא באחת האחזקות הסקסיות ביותר של אלביט, שקיבלה עד כה תשומת לב דלה ביותר. זוהי קונטופ (לשעבר טרנסיטי), שמפתחת טכנולוגיית העברת תקשורת נתונים על גבי רשתות סלולריות (ללא שימוש ב-SMS, מבזקי הודעות אלקטרוניות). הטכנולוגיה מיועדת ליישומי בקרה ומעקב או למסחר אלקטרוני סלולרי.

לטכנולוגיה זו מספר יישומים אפשריים: חניה סלולרית - כשזמן החניה מחויב בחשבון הסלולר, הוראת קבע או בצורה של PREPAID; ביצוע תשלומים קטנים (MICRO-PAYMENTS) למכונות אוטומטיות (מכונות שתייה, כריכים וכו') באמצעות הסלולר (החברה מבצעת ניסוי יחד עם פרטנר וחברת מכונות השתייה "מש-קר"), כמו גם ניהול מלאי של מכונות אלו; ביצוע תשלומים עבור דלק ומוצרים שונים במרכולים הצמודים לתחנות דלק ועוד.

המכשיר הסלולרי יהפוך, על פי התפיסה של קונטופ, לארנק אלקטרוני. אנחנו זוכרים אומנם את הכישלון של דסק"ש ופז עם חברת הכרטיסים החכמים 'מונדקס'; מצד שני, המכשיר הסלולרי, בניגוד לכרטיס החכם, הוא חלק בלתי נפרד מהנוף של חיינו, ולכן טבעי שהוא יהיה כלי שיהפוך את הכסף הקטן להיסטוריה. לצד ההתלהבות מהטכנולוגיה, המעניינת כשלעצמה, יש לזכור כי קונטופ נמצאת עדיין בשלב מיקדמי ברמה העסקית, וכי הפיתוחים שלה נמצאים בניסויים במקומות שונים בארץ ובעולם. היא טרם גיבשה מודל עסקי, וזה אומר שעדיין לא ברור האם הלקוח שיקנה ממנה ציוד יהיה חברה לניהול חניונים, חברת סלולר או מישהו אחר. כיוון שכך, עדיין לא ניתן לדבר על גודל שוק ופוטנציאל מכירות.

הפעילות המקורית בתחום, שנקראה טרנסיטי, היתה מיזם משותף (%60 בבעלות אלביט) עם קונטופ, שעסקה ביישום לתחום החניה. במהלך הרבעון השלישי של 99' רכשה אלביט %50 ממניות קונטופ תמורת 14 מיליון דולר. השוק, לעומת זאת, חושב שהיא שווה קרוב לאפס.

חברה מעניינת אחרת, אם כי מוכרת יותר, היא פיץ' נטוורקס. החברה עוסקת בפיתוח טכנולוגיה ההופכת את הטלוויזיה בכבלים לכלי אינטראקטיבי, שיאפשר גם גישה לאינטרנט. הרעיון הוא שהצופה-גולש יוכל לשלוח דואר אלקטרוני באמצעות הטלוויזיה; לגלוש באינטרנט; להשתתף בצורה פעילה בשעשועוני טלוויזיה, חידונים וסקרים; לשוחח עם צופים אחרים; לתכנת את הווידאו להקלטה בצורה קלה; לקבל רשימת תוכניות והצגות, תפריטי להכנת מזון ועוד. הכל באמצעות שלט ומקלדת אלחוטית.

אבל זה לא כל כך פשוט. הבעיה מתחילה בתכנים. המפיקים עדיין לא השתכנעו שצופי הטלוויזיה מעוניינים להשתתף בצורה פעילה בתכניות שלהם - ובהתאם, הם לא יוצרים תוכניות כאלו. זאת ועוד, מחשב הוא כלי אישי ואקטיבי, לעומת טלוויזיה שהיא כלי פסיבי המיועד לצפייה בצוותא. הטלוויזיה ניצבת בסלון או בחדר השינה, ואילו המחשב ממוקם בחדר העבודה או חדר הילדים.

אבל השוק מורכב אף יותר. ראשית, יש שתי תפיסות טכנולוגיות שונות: הראשונה היא זו של ווב.טי.וי, ליברייט וסורסמדיה, הגורסת כי ה"מוח" צריך להיות בממיר הכבלים הדיגיטלי. ווב.טי.וי, נזכיר, הוא מיזם של מיקרוסופט, שכמובן רואה בתחום דרך נוספת להפיץ את תוכנת "חלונות CE" שלה. התפיסה השנייה, אותה חולקות פיץ' נטוורקס ווורלדגייט, היא שה'מוח' צריך להימצא במוקד של חברת הכבלים, ולהיות מותקן בשרת.

מי צודק? כרגע קשה לדעת, אבל מה שרלוונטי לענייננו הוא, שהמוצר המתחרה של וולרדגייט מבוסס על מערכת הפעלה של יוניקס, המצויה בתאגידים, לעומת המוצר של פיץ' המבוסס על חלונות NT. זאת ועוד, המוצר של וורלדגייט מיועד לרשתות כבלים אנלוגיות, בעוד שהמוצר של פיץ' מיועד לרשתות דיגיטליות.

וורלדגייט היא אומנם מתקדמת יותר בשיווק מהחברה הישראלית, אבל מצד שני אין לה בדיוק במה להתגאות: מכירות של 5 מיליון דולר והפסדים של 36 מיליון דולר, אלו תחזיות האנליסטים לשנת 99'.

אבל הרבה יותר מעניין הוא שווי השוק שלה - 710 מיליון דולר, יותר מפי שניים משווי אלביט כולה. וורלדגייט, הודות ליתרון הראשוניות שלה, כבר יצרה מערכות יחסים עם 12 חברות כבלים בעולם, ועוד 19 בדרך ליישום מערכות שלה. יחד עם זאת, 13 אלף בתי אב בלבד נהנים כיום משירותים הנובעים מהטכנולוגיה שלה.

פיץ' עצמה עובדת עם מספר מפעילי כבלים בספרד וצפון אמריקה, ועם מת"ב בישראל, ויש לה משקיע אסטרטגיה בדמותה של סיינטיפיק אטלנטה, יצרנית הממירים לכבלים השנייה בגודלה בארה"ב.

אז כמה שווה פיץ'? אלביט רכשה %60 מפיץ' בתמורה ל-4 מיליון דולר, וההערכות הן שבקרוב יושלם גיוס הון של 15-12 מיליון דולר לפי שווי של כמה עשרות מיליוני דולרים. במילים אחרות, אנחנו לא יודעים כמה בדיוק שווה פיץ', ובמידה שתונפק, האם אכן תמריא לגבהים של וורלדגייט. ואולם אפשר להעריך שבכל מקרה, השווי יהיה גבוה יותר מן האפס המוחלט שבו החברה מתומחרת בשוק ההון.« מאת אליאב אללוף « אלביט זה לא רק פרטנר « שווי אחזקתה של אלביט בפרטנר, בניכוי מס, דומה לשווי של אלביט עצמה בשוק. זה אומר, שמספר סטארט-אפים מבטיחים מתומחרים באפס