מומלץ, בלב כבד

המחזה המרתיח ביותר של השבת האחרונה, הוצג לעיני צופי הטלוויזיה ב"תיק תקשורת", שם התנהל דין ודברים בין הבימאי אורי ענבר, העומד בראש פורום היוצרים, לבין יוסי דואר, מנכ"ל תבל. העילה לכבודה הובאו שניהם לאולפנו של דודו גלבוע היתה תחילתה הרשמית של עוד עונה ב"ראשון בדרמה" - רצועה שמריץ ערוץ 3 מדי שנה, במסגרתה משודרים כל שבוע "סרטי טלוויזיה מאת מיטב היוצרים שלנו" (אם לצטט את הקומוניקט).

גלבוע אולי התכוון לעשות מעט פרומו לרצועה המיוחלת, אבל גם הרמצים הזעירים ביותר של החגיגיות כובו תוך שניות. הוברר שבניגוד לשנים קודמות, תכלול השנה הרצועה חמישה סרטים בלבד - מספר עלוב, שלא הרתיע את חברות הכבלים מלפרסם בסוף השבוע מודעות שני-עמוד בעיתונים המהללות את הדרך שבה הן תורמות לשוק הפקות המקור בארץ.

"אני לא מבין מה הבעיה, דודו", אמר דואר, חנוט בחליפתו היקרה, כשעל פניו נסוך חיוך השמור לחתולים שאכלו הרבה יותר מדי שמנת. "על מה הביקורת? הכבלים הרי השקיעו השנה 80 מיליון שקל בהפקות מקור! 80 מיליון!". המשפט נותר תלוי באוויר ללא מענה. ענבר, בחולצת הטריקו המהוהה שלו, היה עסוק מדי בלכבוש את זעמו.

אפשר היה לכתוב פה מניפסט שלם על החוצפה של דואר ושכמותו, המציגים עצמם כפילנטרופים דגולים המוציאים מיליונים מכיסם לטובת ציבור הפלבאים, המקבל כידוע את שידורי הכבלים חינם אין כסף. אפשר היה, אבל זה נעשה כבר. הצעקות נצעקו, שר התקשורת כבר גילגל את עיניו לשמיים בחוסר אונים מעושה, וגם קריסתה של Yes אל תוך עצמה לא ממש מבשרת פיתרון באופק.

לנוכח המצב הזה, נמצא מבקר הטלוויזיה בדילמה עמוקה כאשר הוא נדרש לבקר את רצועת הדרמה של ערוץ 3 לגופה. אם יכתוב על הסרטים החדשים שהולכים לעלות החל מהערב דברים טובים, מיד ישתמשו בכבלים בציטטות נבחרות שלו בכדי להוסיפן למודעות המתלהמות. אם יעשה "דווקא" ויתעלם מעצם קיום הרצועה, הרי שהנפגעים האוטומטיים יהיו היוצרים עצמם.

אז מה עושים? ממליצים. בלב כבד ובמאמץ כן לכתוב בלשון המעטה, שתגרום לקוראים לשבת ולראות אבל לא תצליח להעלות חיוך מדושן נוסף על פני המנכ"לים.

יש רק בעיה אחת עם כל זה, והבעיה הזו היא הדרמה הראשונה בסדרה שתוצג הערב. קוראים לה "שלום לבן דודי", והיא אחת היצירות הטלוויזיוניות הטובות ביותר שנוצרו כאן. משהו שנמצא בשורה אחת עם "המדריך לכיסוי תחת" של אסי דיין, "הבחור של שולי" של דורון צברי ו"בעל בעל לב" של איתן פוקס.

איך כותבים על סרט משובח באנדרסטייטמנט? שאלה קשה שהתשובה היחידה עליה היא "לא כותבים". רק מתארים בלשון רזה את העלילה, המספרת על לילה סוער אחד בחייה של משפחה פרסית הגרה בחולון, שאל סלונה מתפרץ ציון - בן הדוד האהוב שהעביר לפני עשור סודות אטום לידי האיראנים וכעת נמלט מהכלא. מספרים שכדאי מאוד לשים לב למשחק המדוייק (בעיקר של אלון אבוטבול כציון, אבל יותר מזה לעידו מוסרי הצעיר כבן דודו הקטן העומד לפני גיוס ונקרע בין נאמנות למשפחה להסגרת האסיר הנמלט), ומציינים שבפעם הראשונה יכולים הצופים לפגוש פנים אל פנים בהבטחה קולנועית חדשה - בחור בשם שרון עמרני שכתב את התסריט וביים.

הייתי נורא רוצה לכתוב שעמרני הוא מסוג האנשים שעוד ישמעו עליהם, אבל עם פילנטרופים כמו דואר שממיתים יוצרים מסוגו, קשה לי לחשוב על הצהרה נאיבית מזו.

« גיורא יהלום « מומלץ, בלב כבד « לקראת שידור: "שלום לבן דודי", רצועת "ראשון בדרמה", ערוץ 3, 21.15