קריקטורה במקום אמירה חברתית

"המפקח" מאת ג'.בי. פריסטלי, תיאטרון הקאמרי. תרגום, עיבוד ובימוי: שמואל הספרי; תפאורה: דרור הרנזון; תלבושות: אורנה סמורגונסקי; תאורה: ניב שדה; משתתפים: זאב רווח, יוסי גרבר, רבקה גור, אסנת פישמן, מיכה סלקטר, טל מוסרי.

במקורו עוסק המחזה בחברה האנגלית האטומה, שלאחר מלחמת העולם השנייה, ובהסתאבותו של המעמד העשיר. הספרי העתיק את העלילה לישראל ובא חשבון עם אטימות השכבות העשירות כלפי המצוקה החברתית, העוני והאבטלה.

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") אינו מטיל ספק בכוונותיו "החברתיות" של הספרי. "אלא שההגשמה עשויה ביד גסה ואלימה, נעדרת כל עידון וכבוד להבנת הקהל. כל בדיחה מועצמת לקריקטורה העשויה ביד גסה, כל אמירה חברתית מועמסת אל פה הקהל בכתיבה בוטה, כל מה שהיה עשוי בחוכמה במחזה המקורי עוות לידי קריקטורה מעליבה". וכך, במקום "אמירה חברתית", ההצגה טובעת בים של "הצחקות בידוריות" וולגריות.

גם המשחק סובל מהעיבוד של הספרי, שיצר דמויות קריקטוריות "בוטות העשויות בקהות לב, בטעם רע ובאטימות". וכך רווח בתפקיד המפקח "מתרכז בהעוויות", וגרבר וגור "מתחרים במשחק וולגרי וצעקני". פישמן, סלקטר ומוסרי "מצליחים מעט יותר להפיק אנושיות מתחת לבובות הקולניות שהפכו דמויותיהן".

ביקורתו של הנדלזלץ מופנית גם לתיאטרון הקאמרי, ש"אמור להיות מוסד אמנותי מקצועי", אולם ההצגה הזאת "מביישת את הישגיו האחרים".

אליקים ירון ("מעריב") מסכים, שכאב אמיתי עומד בבסיסו של העיבוד החברתי של הספרי, "אבל הכוונות החברתיות הטובות לא העלו מחזה של ממש". הספרי לא הצליח "לעצב נפשות מלאות ואמינות" והתוצאה היא "פלקט חברתי" מלא ב"סטריאוטיפים". עם זאת, ירון סבור ש"רמת ההצגה שביים הספרי" עולה "על המחזה שכתב" ולכך תורמת גם הבמה "היפה" שעיצב הרנזון, למרות שימוש יתר באפקטים זולים.

המשחק מציל את המצב. "במקרים הטובים" מצליחים שחקנים כמו פישמן ורווח "להעניק נפח אנושי ומשכנע לדמויות השטוחות שלהן וכך במידה פחותה" גם שאר המשתתפים. "בזכות רמת המשחק הטובה ניתן לעכל את המחזה ולהתעלם פה ושם מפשטנותו ומרדידותו".

הנאום הדידקטי שהושם בפי המפקח לקראת הסיום מתאים להצגה במתנ"ס במקרה הטוב. תיאטרון מקצועי לא "צריך להאכיל אותנו בכפית".

שוש ויץ ("ידיעות אחרונות") טוענת, שהמחזה נע בין "הצגת תיאטרון, לבין פלקט פוליטי-דידקטי, שבו המטרה החברתית קודמת לאמצעים האמנותיים ולא פעם גם לטעם הטוב".

ליסודות הפלקטיים בטקסט "יש ביטוי גם בעיצוב ובמשחק", אלא שהשילוב הסגנוני המבטיח "בין הטקסט לביצוע, לא מקיים", ו"ההצגה לא הצליחה להפוך את המחזה לסיפור אנושי".

בקיצור: הכוונות החברתיות טובות, אבל המחזה פשטני ורדוד וההצגה עשויה בטעם רע.

« נילי ברקן « קריקטורה במקום אמירה חברתית «

צרו איתנו קשר *5988