"זה בכלל לא כביש"

עד לפני חודשים אחדים עברו על פני תחנת הדלק "פז רמלה" (הסינית הצהובה) רק כלי הרכב שנסעו מרמלה למושבי עמק איילון וכביש ירושלים. רצו - נכנסו. לא רצו - המשיכו הלאה. לפני שבועות אחדים השתנתה התמונה: כביש חדש מחבר את שכונת השופטים ברמלה עם תחנת הדלק, "שופך" את תושבי השכונה ישר לתוך תחנת הדלק, ויחד איתם את כל כלי הרכב שמנסים לקצר את דרכם למושבי עמק איילון וירושלים. מאות כלי רכב ביום, שכל אחד מהם הוא פוטנציאל רווח נקי לבעלים של תחנת הדלק, אברהם אסא.

כבישי גישה אישיים לתחנות דלק פרטיות הם לפעמים עניין של מזל. במקרה הזה, המזל לא שיחק שום תפקיד. את התפקיד הראשי שיחקה עיריית רמלה, שאישרה, בלי סמכות, את הסלילה. את התפקיד המשני שיחק אסא, שיגרוף את הקופה.

אסא, איש עסקים בעל מספר תחנות דלק ונכסים נדל"ניים אחרים, שמכיר היטב את הפוטנציאל של תנועה בינעירונית עוברת, התנדב לממן מכיסו את סלילת הכביש. לא רק מימן, אלא גם סלל בעצמו וגם הציב את התמרורים. איך קרה שעיריית רמלה החליטה לאשר לאסא סלילת כביש אישי, למרות שרק ועדות מחוזיות מוסמכות לאשר סלילת כבישים? האם פרנסי העיר רמלה סבורים שהאישור חוקי? מהו המונח הרמלאי לתיאור המילה הפשוטה כביש? ואיך זה שראש העיר רמלה, יואל לביא, חושב שאין שום קשר בין אישור הכביש והעובדה שאסא הוא אחד החברים הכי טובים שלו מהילדות?

ראשית הפרשה בבקשת תכנון שהונחה לפני חודשים ארוכים על שולחן הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של העיר רמלה. בשלב הזה עוד אפשר היה לחשוב שלא תוכנית בנייה הוגשה לוועדה, אלא שירטוט פנטזיונרי, שלא מחובר בשום צורה למציאות הישראלית. המסלול המבוקש של הכביש עבר מתחת לפסי הרכבת רמלה-באר שבע, בתוך מיתחם שנמצא בכלל באחריות מע"צ. האפשרות ששני הגופים יסכימו לקבל תכנון פרטי (כל תכנון) נראתה דמיונית. אבל ברמלה אין גבול לדמיון: מע"צ הסירה את ידה מהסיפור בנימוק שמדובר בכביש פנימי של העיר רמלה. רכבת ישראל אמנם פתחה בהתנגדות, אבל מהר מאוד הודיעה שתסכים.

ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון של העיר רמלה פתחה בדיונים, ואישרה את התוכנית. חוק התכנון והבנייה אינו מסמיך את הוועדות המקומיות לאשר סלילה של כבישים, ובשלב הזה היתה התוכנית צריכה להתגלגל אל משרדי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה.

אלא שהגלגלים היחידים שעבדו בסיפור הזה היו גלגלי הטרקטורים, שכבר התחילו לסלול את הכביש.

מה בדיוק קרה בוועדת המשנה? לא ברור. מה שברור הוא, שהוועדה לא התכוונה להעביר את התוכנית לוועדה המחוזית כחוק.

הטכניקה היתה סמנטית. במקום לקרוא לילד בשמו, דהיינו, המילה העברית כביש, החליטו חברי הוועדה לכנות את הכביש "המשך של רחוב". המשך של רחוב לא צריך לאשר בוועדה המחוזית. גם ועדה מקומית יכולה להחליט להמשיך רחובות. לפני הסלילה, יכול היה טיעון מהסוג הזה לסבר את האוזן של מי שאינו יודע לקרוא תוכניות בנייה. אחרי הסלילה כבר ברור ש"המשך הרחוב" נראה כמו כביש, מתפקד כמו כביש, מרעיש כמו כביש, ונוסעים עליו בדיוק כמו שנוסעים על כבישים אחרים. רק בעיריית רמלה ממשיכים להתעקש שזה בכלל לא כביש.

מה אמרה הוועדה המחוזית על התוכנית ועל הכביש שנסלל? באופן רשמי שום דבר. לא בגלל שלחבריה לא היה מה להגיד על התוכנית, אלא בגלל ששום נייר רשמי לא הגיע אליהם, רק שמועות. חברים בוועדה המחוזית אמרו ל"גלובס", שכאשר שמעו על התוכנית לא האמינו: "אמרנו לאנשים מהמערכת העירונית ברמלה לא לאשר. אמרנו להם שזה לא בסמכות ועדה מקומית, וחשבנו שבזה זה נגמר".

יואל לביא, ראש העיר רמלה, מציג גירסה שונה: "אמרו לי, שאם לא ילך בוועדת המשנה של הוועדה המקומית, צריך להגיע למליאה של הוועדה המקומית. אף אחד לא אמר לנו לא לאשר".

"גלובס": למה אישרה ועדת התכנון ברמלה סלילת כביש שמוביל לתחנת הדלק של מקורב לך, בלי להעביר את התוכנית לאישור המחוזית?

לביא: "אסא הוא חבר שלי מגיל ארבע. אני לא מסתיר את זה. למדנו יחד בתיכון, נפצענו במלחמות, אנחנו טנקיסטים שסועדים זה את זה. אסא הגיש בקשה. ועדת המשנה דנה בבקשה. אני לא השתתפתי בדיונים. חברי מועצה התנו את האישור בהסכמת מע"צ, משרד התחבורה ורכבת ישראל. כל הגופים הסכימו. התוכנית אושרה כהלכה. הכביש הוא אינטרס ציבורי מובהק".

- אולי הוא גם אינטרס ציבורי, אבל לא נראה לך שהוא בעיקר אינטרס של אסא?

לביא: "אם יעשו סקר ברמלה אני בטוח ש-%7 מהתושבים יתנגדו, אבל כל השאר בעד. הכביש הזה מקצר את הפקקים. לא הושקעה בו אגורה אחת מכספי ציבור. לא בסלילה. לא בתאורה. לא בתמרור".

- אבל כביש יכולה לאשר רק ועדה מחוזית לתכנון ובנייה.

לביא: "מי אמר שזה כביש? יועץ משפטי חיווה דעתו שזה המשך של רחוב ולא כביש. על פי התב"ע היה צריך להקים גשר שעולה 40 מיליון שקל. אין לאף אחד את התקציבים. במקרה הזה הציבור נהנה מסלילה פרטית, שיש בה אולי גם פירות לאסא. מי שעובר בתחנת דלק אולי יתדלק בה".

- יועץ משפטי אמר שלא מדובר בכביש?

לביא: "יש חוות דעת כתובה. אני בכל מקרה לא צריך חוות דעת כדי לדעת שזה לא כביש".

- בוועדה המחוזית אומרים שהודיעו לכם שצריך להעביר את התוכנית לאישורם.

לביא: "אני חבר בוועדה המחוזית. שוחחתי עם חברים בוועדה המחוזית. שאלתי אם יש ספיקות. הצביעו על כל מיני דברים, כולל שאם זה לא מסתדר בוועדת המשנה צריך לדון בזה במקומית. בשום מקרה זה לא היה צריך להגיע לוועדה המחוזית. אני מכהן כבר שבע שנים כראש עיר. חתמתי במהלכן על תוכניות לבניית 3 תחנות דלק. באף אחת מהן אסא לא היה שותף. אמרו לי שלא האמינו שאחתום כדי לא ליצור תחרות, והעובדה היא שכן חתמתי".

אברהם אסא: "אני פעלתי כחוק. קיבלתי כל האישורים הנדרשים, של כל הגורמים לרבות מע"צ, משרד התחבורה, רכבת ישראל וכיו"ב. פניתי לרשות המקומית וקיבלתי היתר בנייה. זו הרחבה של דרך קיימת. בהתחלה אני הגשתי את זה לוועדה המחוזית והחזירו את התוכנית.

"בעיר רמלה כולם יודעים שלביא ואני חברים. זה לא סוד. אני שומר חוק מיסודי, אני מקפיד מאוד, קל וחומר במקרים שאפשר להוציא אותם מהקשרם".« נעה ווסרמן-עמיר « "זה בכלל לא כביש" « "זה רק המשך של רחוב" - כך, לגמרי ברצינות, מסביר יואל לביא, ראש עיריית רמלה וגם חבר ילדות של היזם אברהם אסא, איך אישרה העירייה לאסא לסלול כביש אל תחנת הדלק והמסעדה שלו. כשלא קוראים לילד בשמו, אפשר לעקוף גם את הוועדה המחוזית ולסגור את העניין בבית