קומדיה טובה, אירונית, אכזרית

"אידיוט מושלם". תסריט ובימוי: פרנסיס וובר; צילום: לוצ'אנו טובול; משתתפים: טיירי לרמיט, פרנסואה פינון, ז'אק ויליאר, אלכסנדרה ונדרנוט, קתרין פרו. צרפת 1999.

קבוצה של צעירים בורגנים ומשועממים מוצאת עניין במשחק אכזרי למדי: הם אוספים אידיוטים, ופעם בשבוע נפגשים כדי להציג, כל אחד את האידיוט שלו. מי שמציג את האידיוט "המוצלח" ביותר - הוא הזוכה.

עירית שמגר ("מעריב") כותבת שהמשחק הזה אכן אכזרי, אבל "מצחיק, וקומדיה טובה, כידוע, חייבת להיות אכזרית". הצרפתים עושים כאן מה שהאמריקנים ידעו לעשות בעבר - "קומדיה אירונית, לעגנית, אכזרית".

"הסרט מתגלגל בין מצבים של בגידה, ניאוף, זללנות, חמדנות, פגיעה בגוף ובנפש, ובתהפוכות האלה עוברת מטוטלת הטיפשות בין הגיבורים, כך שבסופו של דבר אנחנו כמעט מתפתים להאמין לדבריו של המארח הקובע, שהוא הוא האידיוט האמיתי בסיפור" ולא כך.

לכל הדמויות בסרט, טוענת שמגר, יש תכונות אידיוטיות, כמו לכולם. האם יודעים הצופים, "שצוחקים מאוד בזמן ההקרנה, על מי הם צוחקים?"

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") אינו מופתע שהסרט היה להיט ענק בצרפת. הוא מזכיר לצרפתים "את ימי הפארסות העליזות, את השעשועים הפריסאיים ואת שמחת החיים הפשוטה", שהוצגו בעבר בתיאטרון הבולווארד ובקולנוע העממי.

האחראי להצלחה הזאת הוא פרנסיס וובר "כותב הלהיטים הגדולים ביותר ב-30 השנים האחרונות בצרפת", המוכיח כאן, "שכוחו עדיין במותניו". הוא בונה את הקומדיה, כמו ברבים מסרטיו ומחזותיו - "סביב ניגוד תהומי באופיים של הגיבורים". האחד "דק גיזרה, טווס מגונדר ונאה". השני "גוץ, שמנמן, לבוש ברישול וכל הזמן מנסה לרצות את סובביו". אלא שהוא תמיד מקלקל, הורס, "אומר את הדבר הלא נכון, בזמן הלא נכון, לאיש הלא נכון". האנרכיה שהוא משליט בחיי מארחו היא "מקור ההנאה והצחוקים בסרט", וכן השחקנים ה"נפלאים".

נסים דיין ("גלובס") סבור שוובר "המבריק והפורה" עושה זאת שוב ב"קומדיה שנונה, חכמה, מצחיקה, מקורית, ומה שמפליא - כל-כך פשוטה". יש כאן "מחזה שנעשה על-פי כללי התיאטרון הצרפתי של שלהי המאה הקודמת", בו מתנהלת "עלילה קומית, מצחיקה וחכמה, שמשכיחה מאיתנו את העובדה, שלפנינו בעצם תיאטרון מצולם".

ההנאה מהסרט נובעת לא רק מהיותו "קומדיה כל-כך מוצלחת", אלא גם מהגעגועים "למה שהיה פעם אופייני כל-כך לצרפתים". לא פלא ששפילברג "מיהר לרכוש את הזכויות".

בקיצור: פרנסיס וובר - ברוח הפארסה הצרפתית של פעם - ממשיך להצחיק ולשעשע.

« נילי ברקן « קומדיה טובה, אירונית, אכזרית «