שנה אקטיביסטית במיוחד

הקץ לטלטולים בשב"כ

בג"ץ94/5100 ואח' הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'

בג"ץ הצהיר כי השב"כ אינו מוסמך, לפי הדין הקיים, לנקוט בשיטות חקירה שיש בהן לחץ פיזי על הנחקר כמו ה"טלטול", תנוחת השבאח", "כריעת הצפרדע" ומניעת שינה שאינה מתחייבת מצורכי החקירה. נקבע גם שהגנת ה"צורך" לא תעמוד לחוקרים, אולם היועמ"ש יוכל להנחות לגבי הנסיבות בהן לא יועמדו החוקרים לדין, למשל "פצצה מתקתקת".

ההרכב: ברק, לוין, אור, מצא חשין, קדמי, זמיר, שטרסברג-כהן, דורנר. עורכי הדין: אביגדור פלדמן, רונית רובינסון, דן יקיר, אנדרה רוזנטל, אליהו אברם, לאה צמל, אלגרה פצ'קו (עותרים), שי ניצן, יהודה שפר (פרקליטות). ניתן: 6.9.99.

משפט חוזר לרוצחי דני כץ
מ"ח 7929/96 אחמד כוזלי ואח' נ' מ"י

המבקשים, רוצחי דני כץ, הורשעו במחוזי, ערעורם לעליון נדחה ובקשתם למשפט חוזר נדחה. שר המשפטים דוד ליבאי מינה את המשנה ליועמ"ש, יהודית קרפ לבחון מחדש את החומר, לרבות חומר שלא היה בפני בית המשפט. ואכן, דו"ח קרפ הצביע על חומר חדש - בעיקר הקלטות של השב"כ - שלא היה בידי הפרקליטים ובפני ביהמ"ש.

הנשיא ברק, קבע שצירוף העילות והנסיבות (דו"ח קרפ, כשל הייצוג, דינמיקת החקירה, בדיקת הפוליגרף, חילוקי הדיעות בין היועמ"שים בן-יאיר ורובינשטיין, עמדת הסניגוריה הציבורית) "מוליכים יחדיו לאפשרות ממשית כי למבקשים נגרם עיוות דין".

בימים אלה, מתנהל בביהמ"ש המחוזי בת"א משפטם החוזר של חלק מהמבקשים.

השופט: הנשיא ברק. עורכי הדין: אביגדור פלדמן, סמדר בן נתן, רונית רובינסון (מבקשים), בן-יאיר, רובינשטיין, ארבל, בן-אור, בורישנסקי (פרקליטות), קנת מן, דנה מרשק-מרום, יואב ספיר (סניגוריה ציבורית). ניתן: 16.2.99.

בג"ץ מבטל חוק של הכנסת
בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון ואח'

הרכב של 11 שופטים ביטל את החוק המסמיך שוטר צבאי לעצור חייל לארבעה ימים מבלי להביאו בפני שופט. נקבע שהחוק אינו עומד במבחן המידתיות הנדרש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ביטול תוקף החוק הושעה לשישה חודשים.

זו הפעם השנייה שבג"ץ מבטל חוק מאז הצהיר על סמכותו לעשות זאת בפ"ד "בנק המזרחי". הביטול הראשון (סעיף בחוק יועצי השקעות) נגע להוראת מעבר, הפעם מדובר בחוק ואפילו "חוק מיטיב" שביטא את מאמצי הצבא לקצר את התקופה ללא התערבות בית המשפט.

ההרכב: ברק, לוין, אור, מצא, זמיר, חשין, שטרסברג-כהן, קדמי, דורנר, טירקל, ביניש. עורכי הדין: גינת ואבריאל, ורד אורנשטיין-זהבי, משה קנובלר, ליאור טומשין, אורלי מרקמן, משה לוי, דן יקיר, מ. כהן (עותרים), מלכיאל בלס (פרקליטות). ניתן: 14.10.99.

הזנחה נפשית של ילדים
ע"א 2034/98 יצחק אמין נ' דוד אמין ואח'

ילדי יצחק אמין תבעו את אביהם שנישא בשנית לאחר התאבדות האם וניתק כל קשר עם ילדיו מנישואיו הקודמים.

הילדים הידרדרו לסמים, לעבריינות וחלקם נזקק לסעד נפשי. בית המשפט נדרש לדילמה האם יחס אבהי ראוי הוא חובה משפטית או "רק" מוסרית.

הסוגיה נדירה ובפס"ד בודד בארה"ב נפסק, בדעת רוב, לדחות תביעה כזו. השופטת הניה שטיין, מחוזי ת"א, אימצה את דעת המיעוט האמריקאית והשופט יצחק אנגלרד אישר את פסיקתה בעליון. החובות המשפטיות נגזרו מפקודת הנזיקין וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. התוצאה, לדברי אנגלרד, "זכות בכורה עולמית" למשפט הישראלי שקבע כי נטישה נפשית של ילדים - כמו נטישה פיזית - היא עניין למשפט (ולפיצויים) ולא רק למוסר.

ההרכב: אור, זמיר, אנגלרד. עורכי הדין: ישראל שלו (לאב המערער), שלמה קוחלי ושרה שרווד (למשיבים-הילדים). ניתן: 4.10.99.

הרוצח שיינביין לא מוסגר
ע"פ 6182/98 שיינביין נ' היועץ המשפטי

יהודי ביצע רצח מחריד בארה"ב ונמלט לישראל. הרשויות האמריקניות תבעו את הסגרתו. השופט משה רביד, מחוזי בירושלים, פסק להסגיר. העליון, ברוב של שלושה נגד שניים, הפך את ההחלטה, בנימוק שהחוק לא קובע זיקה כלשהי של העבריין היהודי לישראל כתנאי למקלט. לשון החוק גברה על תכלית בלתי ראויה שלו. הכנסת תיקנה את החוק, אך שיינביין נמלט גם מהתיקון, נשפט כאן ונדון ל-24 שנות מאסר בעיסקת טיעון.

ההרכב: ברק, אור, מצא, קדמי, אילן. עורכי הדין: דוד ליבאי, איתן מעוז (שיינביין), אירית קאהן, מרווין חנקין, טל ורנר (פרקליטות). ניתן: 25.2.99.

גלילי נעצר בסולם הדרגות
בג"ץ 1284/99 פלונית נ' הרמטכ"ל ואח'

הפקידה של תא"ל ניר גלילי, עתרה למניעת קידומו בשל הטרדה מינית. הפצ"ר המליץ על עיכוב קידומו בתפקיד ובדרגה למשך שנתיים. בסיומן החליטו שר הביטחון והרמטכ"ל לקדמו ולהעלותו לדרגת אלוף.

בג"ץ, תוך גינוי חמור להתנהגותו של גלילי והשלכותיה, קבע שמותר לקדמו בתפקיד, אך לא בדרגה. "המחיר ששילם המשיב...אין בו לבטא באופן הולם את חומרת התנהגותו", נימקה השופטת שטרסברג-כהן. "והיה מחננו טהור", סיכם השופט טירקל.

ההרכב: לוין, שטרסברג-כהן, טירקל. עורכי הדין: ירון קידר, כרמית יודוביץ', יבין רוכלי (העותרת), אודית קורינלדי-סירקיס (הצבא), אלי זוהר, רועי בלכר, עמית קריספין (גלילי). ניתן: 28.3.99.

האוטונומיה של החולה
ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית חולים כרמל חיפה

המערערת אושפזה לניתוח ברגלה. כעבור יומיים נותחה בכתפה בשל חשד לגידול. על טופס ההסכמה לניתוח בכתף הוחתמה על שולחן הניתוחים, מטושטשת מתרופות.

השופט אור קבע ראש נזק חדש ונפרד: פגיעה באוטונומיה של החולה, דהיינו בזכותו היסודית להחליט בהתאם לבחירותיו. זכות זו היא בסיס תורת ה"הסכמה מדעת" - אין לבצע פרוצדורה רפואית בגופו של אדם ללא הסכמתו המודעת.

גישה זו - הנגזרת מ"כבוד האדם" - מחליפה את התפיסה המסורתית, הפטרנליסטית, לפיה אדם הנזקק לטיפול רפואי מתפרק מרצונו ומפקיר את סמכויות ההחלטה בלעדית בידי הרופא. אגב, הפיצוי שנקבע כאן על הפגיעה באוטונומיה בלבד (ולא על נזק גוף) היה 15,000 שקל.

ההרכב: ברק, לוין, אור, חשין, שטרסברג-כהן, ביניש, אנגלרד. עורכי הדין: בן חיים, כהן (מערערת), וייס (ביה"ח). ניתן: 29.8.99.

כיתוב לועזי על מצבה
ע"א 6024/97 פרדריקה שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ

האם ניתן לחרוט מועדי לידה ופטירה לפי הלוח הלועזי על מצבה בבית קברות? האם ההחלטה היא בידי משפחת הנפטר או בידי חברה קדישא?

השאלה לא חדשה, אלא שהפעם ניצבו משני עברי המתרס השופטים מישאל חשין ויצחק אנגלרד שחידדו עמדות עד לקצוות האידיאולוגיים.

חשין קבע שלחברה קדישא אין זכות להתערב במצבה שהיא רשות היחיד, להבדיל מבית העלמין שהוא רשות הרבים. אנגלרד, לעומתו, חד-משמעי: "אין בית משפט זה מוסמך עקרונית, לכפות על גוף דתי - יהא הוא ציבורי או פרטי - לנהוג בניגוד לדין הדתי על פיו הוא אמון כי הרי בכפייה מעין זאת, יש משום פגיעה חמורה בעקרון חופש הדת"." ברק הצטרף לחשין, לא לפני שניסה לנטרל את טענת אנגלרד על פגיעה בחופש הדת, ע"י ציטוט מהשופט הדתי מנחם אלון שקבע בזמנו כי האיסור על כיתוב לועזי אינו מטעמים של איסור הלכתי, ולכן הפגיעה איננה בערך דתי אלא בסמכות המנהלית של חברה קדישא.

ההרכב: ברק, חשין, אנגלרד. עורכי הדין: גלי בר-אל, הרב אורי רגב (המערערת), עו"ד יאיר שילה (חברה קדישא). ניתן: 6.7.99.

הכבוד של חנה סנש
בג"ץ 6126/94 גיורא סנש ואח' נ' רשות השידור ואח'

המחזאי מוטי לרנר שם בפי ששון גבאי שגילם את קסטנר בדוקודרמה "קסטנר" טכסט הפוגע בזיכרה של חנה סנש, טכסט שלא נאמר במשפט קסטנר האמיתי עליו נסבה הדוקודרמה, ואשר תוכנו - שרמז על כך שסנש נשברה והסגירה את חבריה הצנחנים לנאצים - שיקרי.

בשם חופש היצירה, ומהטעם שאין לצנזר מראש ועל השקר להתמודד עם האמת בדיון פתוח, סירב הנשיא ברק לצוות על הוצאת הקטע. השופט חשין, בעמדת מיעוט, סבר שבעימות בין חופש הביטוי לכבוד האדם, כבודה של סנש צריך שיגבר. הנימוקים, אגב, פורסמו חמש שנים לאחר מתן ההחלטה.

ההרכב: ברק, מצא, חשין. עורכי הדין: גבריאל לוי, אביעד הכהן (עותרים), עוזי פוגלמן (פרקליטות). ניתן: 26.7.99.

ביטול מינויו של מוריס ניסן
בג"ץ 932/99 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' יו"ר הוועדה לבדיקת מינויים, כב' השופט (בדימוס) מרדכי בן דרור ואח'

מוריס ניסן מונה למנכ"ל עמידר. בתצהיר לביהמ"ש, בתביעת פיצויים שהגיש 10 שנים קודם לכן, טען שמוגבלותו הפיזית והנפשית הפכו אותו נכה %100 שאינו כשיר לכל עבודה.

השופט אור קבע שניסן "סטה מדרך האמת" ולמרות תצהירו עבד במשך שנים אח"כ בחברות שונות, כמהנדס ובעלים. מטעמים של אמון הציבור בנושאי משרות בכירים, ביטל השופט את המינוי ובעקיפין ביקר את ועדת בן דרור שהכשירה אותו: "מינויו של ניסן לקוי באי סבירות קיצונית, הינו פסול ואינו יכול לעמוד". בנוסף, הצביע ביהמ"ש על כשירות מיוחדת הנדרשת ממינוי פוליטי, קביעה שעשויה להיות לה השלכה מרחיקת לכת על חלוקת הג'ובים העתידית למקורבים, חברי מרכז ומחוזרי פריימריז.

ההרכב: אור, דורנר, אילן. עורכי הדין: אליעד שרגא, ברק כלב (לעותרת), אסנת פלד, ערן פלס, דוד ליבאי (למדינה ולמשיבים). ניתן: 6.7.99. « משה גורלי « שנה אקטיביסטית במיוחד «