סוף הפשרה בבג"ץ

אבי דרכסלר, פעם אלוף המגזר הפרטי בהפשרת קרקעות חקלאיות, היום מוציא אוויר מהבלונים של המושבים והקיבוצים וגם המטרה הנייחת של הלובי החקלאי; אליקים רובינשטיין, היועמ"ש הראשון שהרהיב עוז להתעסק עם הלובי; עו"ד אביגדור פלדמן - חובבי הספרות צריכים לעזוב את הרומנים ולהתמקד בעתירות שלו - וגם בודד בצמרת עורכי הדין - לא ניסה להרוויח אף אגורה מהפשרת הקרקעות החקלאיות; ועו"ד רנאטו יאראק, הפרקליט הכי "ירוק" במשק - כולם ירדו ויעלו בחודש הקרוב במדרגות בית המשפט הגבוה לצדק, עד שיתעייפו.

יעלו וירדו גם: ח"כ שלום שמחון, המועמד הסודי של ברק לכתר שר החקלאות, מזכ"ל תנועת המושבים וגם בין הבודדים שמבינים שבלוני ההפשרות עומדים להתפוצץ;

אורית נוקד, היועצת המשפטית של התק"ם ואחת משפויי הלובי החקלאי; ד"ר גד ברזילי, ראש התוכנית למשפט וחברה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב: ד"ר יוסי דהאן, ד"ר לפילוסופיה מרצה באוניברסיטה הפתוחה ומרצה למשפטים במכללת רמת-גן; ד"ר הנרייט דהאן-כלב, מרצה למדע המדינה בביה"ס לניהול באוניברסיטת בן- גוריון; ד"ר יוסי יונה, מצה לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון; ד"ר יצחק ספורטא, מרצה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב; ד"ר פנינה מוצפי-הלר, מרצה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון; ד"ר סנדי קדר, מרצה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומתמחה בדיני מקרקעין, ד"ר ויקי שירן מרצה לקרימינולוגיה במסלול לאכיפת החוק במכללת בית- ברל ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית; פרופ' יהודה שנהב, מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ולשעבר ראש החוג, פרופ' אריה רטנר, מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה.

פעם הם היו סתם אקדמאים בני עדות המזרח, ובתקופה האחרונה, במסגרת עמותת הקשת הדמוקרטית המזרחית, הם נלחמים על חוק הדיור הציבורי ומנערים את בלוני הפשרת הקרקעות החקלאיות, ומבקשים לפוצץ את מיתוס ה"מגיע להתיישבות העובדת".

כולם, אחרי שיגמרו לעלות, לרדת, לטעון, לדבר, להציג, להתווכח, להתחכם, לשלוף, להתרועע, באולמות בית המשפט הגבוה לצדק, יחליקו במדרון הירושלמי שמוביל אל הכנסת. הכל בגלל פרשת הפשרות הקרקע החקלאיות. הכל בגלל ארבעה בלונים רגילים שמתחילים להתפוצץ ועוד בלון בודד שמנופח בהליום.

חמישה בלונים חקלאיים

הקשת הדמוקרטית נגד המדינה: את בלון ההליום הפריחה ביום שלישי שעבר הקשת הדמוקרטית המזרחית (עמותת "שיח חדש"). באי כוחה, עורכי הדין אביגדור פלדמן וסמדר בן-נתן, מבקשים מבג"ץ לבטל לאלתר את כל ההחלטות המאפשרות למושבים ולקיבוצים לקטוף מיליארדים מהפשרת הקרקעות החקלאיות. הם דורשים לחלק את הקרקעות לציבור באופן שוויוני.

העץ הנדיב, אומרים אנשי הקשת המזרחית, צריך להיות נדיב לכולם, בעוד שלפי שעה אוכלים את פירותיו רק המושבים והקיבוצים. את הבאושים מקבלים מגזרים אחרים במדינה.

פרקליטות המדינה נגד מהדרין: במקרה (או שלא) הגישה פרקליטות המדינה, באותו היום ממש, את התייחסותה לבג"ץ חקלאי אחר (בג"ץ מהדרין באמצעות עו"ד אבי פישר). הפרקליטות, בשם הממשלה, ביקשה מבית המשפט עוד קצת זמן לגיבוש הסדר חדש לקרקעות חקלאיות.

הקשת הדמוקרטית המזרחית מכירה את "ההסדרים החדשים" לפני ולפנים. במארס אשתקד היא הצליחה לרתום את הציבור למאבק בהסדר, שיזם שר התשתיות לשעבר אריאל שרון.

הקשת הדמוקרטית בעד הציבור: מעודדת מהצלחתה בניעור המיתוסים, מבקשת הקשת מבג"ץ לשחוט את הפרה. ההסדר, שהצליחה לעצור, צמצם את זכויות המושבים והקיבוצים. עצירתו מנעה את קיבוע מנגנון ההטבות, אבל, באופן אירוני, גם איפשרה למושבים ולקיבוצים להמשיך להנות מהטבות גדולות בהרבה.

הפרקליטות בעד הקשת: בעקיפין, מסייעת הודעת פרקליטות המדינה לבקשת הקשת. הפרקליטות הודיעה, כי ההסדר נעצר בגלל התנגדות הציבור. אם הציבור מתנגד להסדר המצמצם, טוענת הקשת, הרי שהתנגדותו להסדר הקיים כפולה ומכופלת. לכן, יש לבטל לאלתר את כל מנגנוני הפשרת הקרקע החקלאית.

אגב הבג"ץ, מקווה הקשת הדמוקרטית המזרחית לא לחמם רק בלונים אלא גם את הציבור: ליצור מחדש אווירה ציבורית שתמנע מבתי משפט לפסוק פסיקות נקודתיות לטובת המושבים והקיבוצים.

מנסים להטליא בלון שהתפוצץ

על שולחנו של בג"ץ מונחות כעת שתי עתירות נקודתיות. הראשונה של קיבוץ שדה- נחום. השנייה של מושבי מבואות ירושלים. יודעי דבר אומרים, שהקיבוצים מתארגנים להצפת בג"צ בעתירות נוספות.

שתי העתירות עוסקות בסיכה שנעץ היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בפברואר 99' בבלון הפשרת הקרקעות לשכונות חדשות לצד המושבים והקיבוצים (החלטה 737).

חוות דעת של רובינשטיין קבעה, כי המושבים והקיבוצים, אינם יכולים להמשיך לקבל מהמדינה את הקרקעות בהנחה גדולה, ולספסר בהן. המושבים והקיבוצים, אמר רובינשטיין, עושים עושר שלא כדין על חשבון קופת המדינה.

שדה-נחום נגד כל העולם - דרכסלר, רובינשטיין, יצחקי ועוד היד נטויה: קיבוץ שדה-נחום ביקש להטליא את החורים שפערה חוות הדעת בבלון ההפשרה. שדה-נחום, פעם ישוב של חומה ומגדל וגם בעשור הנוכחי חלוץ: הקיבוץ הראשון שהתחיל לבנות שכונה קהילתית. בתוכנית: יותר מ-200 בתים.

הוראת האגף הראשונה שחיבר המינהל, בעקבות חוות הדעת של רובינשטיין, עשתה לשדה נחום-חיים קשיים. סדרת דיונים דחופים בבג"ץ סללה את השביל להסדר שאיפשר את המשך בניית השכונה. נולדה הוראת אגף נוספת. המינהל לא ויתר על עיקרון התשלום הריאלי. השמאי הממשלתי, משה יצחקי, הכפיל את המחיר. העתירה הוקפאה. בא כוחו של הקיבוץ, עו"ד חגי שבתאי, משיג כעת בפני יצחקי על הכפלת התשלום.

יאראק נגד רובינשטיין והמינהל: את מושבי מבואות ירושלים מייצג עו"ד רנאטו יאראק. גם יאראק מבקש מבג"ץ (איך לא) להטליא את אותו הבלון. המועד שנקבע לדיון בעתירה של מושבי מבואות ירושלים מתקרב - ה-20 בינואר. עתירת הקשת הדמוקרטית המזרחית אמורה להקדים תרופה: לאזן אצל שופטי בית המשפט העליון את התמונה.

35 עמודים, 335 פיסקאות, 12,363 מילים בדיוק, חיבר יאראק, הכל כדי לספר לבית המשפט שהמדינה עושקת את המושבניקים. הכל תחת עקרונות משפטיים נכבדים: אפליה, פגיעה בזכות הקניין, חוסר סמכות הפרת זכות הטיעון וכו'.

פלדמן ובן-נתן בעד רובינשטיין ונגד המינהל: דומים מאוד גם העקרונות המשפטיים עליהם סומכים אביגדור פלדמן וסמדר בן-נתן (38 עמודים, 302 פיסקאות, 12,887 מילים): אפליה, פגיעה בזכויות חברתיות, חוסר סבירות, קבלת החלטות בפורום לא ראוי וכיו"ב.

למרות הדמיון בטיעונים, מספרת העתירה של פלדמן ובן-נתן סיפור אחר: סיפור של מדינה שחילקה את אמצעי הייצור שלה למקורבים, ובשנים האחרונות היא מגדילה את העוול ומחלקת להם גם את המיליארדים.

יאראק - המדינה מבקשת להתעשר על חשבון המושבניקים: "והנה באה המדינה ובהנף הנחיה והוראה, ממוטטת הסדרים אלה (הסדרי חוק גל לכיסוי חובות המושבים - נ.ו.ע) בשל כך, ש"חלילה" גם היא, כבעלת הקרקע, תתרום דרכם תרומה כלכלית לשיקום, על ידי מתן האפשרות למושבים ליהנות כלכלית ממקרקעין שעמדו לרשותם ושכעת נמכרים לצד ג', תוך השבחת ערכם.

"יתר על כן, משהוצאו הוראות המעבר החדשות הנ"ל ליישום הוראת האגף (להלן הוראת המעבר), מבקשת המדינה לעצמה נתח מכספים אלו. בעשותה זאת, לוקחת למעשה המדינה לעצמה, כספים המגיעים לאגודות ואשר יועדו לתשלום חובות לנושים".

פדלמן ובן-נתן - לובי של פוליטיקאים, ספסרים ובעלי ממון: "אין להבין את הפיצוי הניתן למחזיקים בקרקע חקלאית, אלא כתוצאה מוצלחת של לובי שאיחד כוחות בין פוליטיקאים, בעלי ממון, ספסרי קרקעות ומתיישבים חקלאיים בקיבוצים, במושבים ואף בעלי חברות חקלאיות, שמצאו דרך מופלאה לחלק ביניהם את נכסי המדינה. בפועל, הנהנים העיקריים מן ההטבה הפסולה למחזיקים בקרקע חקלאית, הם סוחרי הקרקעות או ספסרי הקרקעות, הרוכשים מן החקלאי את הזכות לנצל הקרקע לבנייה, ונוטלים על עצמם להביא לשינוי הייעוד ולפיצוי השערורייתי של המחזיק בקרקע".

"הפיצוי הניתן למחזיקים בקרקע חקלאית שהופשרה לבנייה יוצר דינמיקה חברתית וכלכלית פסולה, המביאה לכך שאין כל סיבה רציונלית לחקלאי לעבד את אדמתו ולזכות ברווח האיטי והלא בטוח של פירות אדמתו, במקום כל אלה יזנח החקלאי את אדמתו עד שתעלה קוץ ודרדר ויקווה כי שליחיו הפוליטיים או ספסרי הקרקעות יצליחו להעביר החלטה במוסדות תכנון ובנייה של שינוי ייעוד הקרקע, והוא יזכה, ללא מאמץ ויגיעה, לחבילת מזומנים אדירה.

"אין כל בחינה משפטית ורעיונית המסוגלת להכשיר את ההטבות הניתנות לחקלאים על חשבון מגזרים אחרים הנדחקים למעגל קסמים מרושע של מצוקה כלכלית, חינוך לקוי, העדר מעורבות בחיי המדינה והחברה, חוסר אונים פוליטי וחברתי".

יאראק - איך אפשר לקלקל למושבניקים את הציפיות: "הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם פעולת המינהל לאורה, לרבות הוראת האגף, ניתנו בלא שנשקלו כל השיקולים הענייניים, שכן לא התחשבו (ולמצער לא ניתן המשקל הראוי) לעובדה שעל-יסוד החלטה 737 נוצרו מציאות, ציפיות וזכויות, שלא יהא זה מוצדק או ראוי להתערב בהן. היועץ המשפטי לממשלה ומנהל האגף החקלאי במינהל, מר דרור קרישפין, לא פעלו על 'קרקע בתולה', שכן בשטח נוצרה מציאות לפיה כל האגודות התבססו על החלטה 737. יש לבחון את החלטותיהם על רקע המציאות שנוצרה עובר להן, ולא במנותק מההתרחשויות שקדמו לקבלתן".

פלדמן ובן-נתן - המציאות עקומה, לצפות לתפוזים, לא למיליארדים: "העיקרון, כי קרקע חקלאית נמסרת לצורך עיבוד חקלאי בלבד ועם ביטול תכליתה החקלאית היא חוזרת לחזקת המדינה, נקבע פעמים לא ספור בהסכמים שבין מינהל מקרקעי ישראל והמתיישב או האגודה המיישבת. משום שהמחזיק בקרקע חקלאית ישיבנה למינהל עם תום עיבודה החקלאי, הרי שקרקעות חקלאיות נמסרו ברוחב יד וכמעט ללא תמורה.

"ההנחה כי החקלאי יזכה לפיצוי כזה מן השטחים רחבי הידיים שהוקצו לעיבוד חקלאי והופשרו לבנייה, בוודאי מסמרת היתה את שערם של אבות המינהל והחזון הציוני.

"ההטבה הכספית, וזכות הקדימה המוחלטת לרכישת הקרקע, הניתנות בדרך זו למחזיקים בקרקע חקלאית, אינן שוויוניות, חסרות עילה משפטית, ואינן הוגנות כלפי כלל האוכלוסייה, הזכאית לחלוקה שוויונית של נכסי המדינה.

"המחזיק בקרקע חקלאית שייעודה שונה לא תרם לשינוי הייעוד בעבודה או בדרך אחרת, השבחת ערך הקרקע שהופשרה לבנייה נעשתה על פי החלטה מינהלית, ואין לה כל זיקה של ממש לעבודת החקלאי ועמלו.

"רוחב ידה של המדינה המפצה באופן הזה מחזיקים בקרקע חקלאית, עומדת בסתירה גמורה לידה הקפוצה כלפי מגזרים אחרים, כגון המתגוררים בדיור ציבורי, זכאי משכנתאות, אוכלוסיית מצוקה".

יאראק - שותים לנו: "הסדרים רבים שנעשו על פי החלטה 737 התבססו על העובדה שהמגרשים בהרחבה מהווים 'נכס אגודה' ועל כן מושבים רבים סווגו על-ידי המשקמים כבעלי כושר פירעון, ועל פי סעיף 15 לחוק גל נמחק סכום של %20 מחובותיהן. כעת, הוראת האגף קובעת בדיעבד, כי המגרשים בהרחבה אינם נכס אגודה, דבר שאילו היה נעשה מלכתחילה היה בו כדי להשפיע באופן ודאי על קביעת כושר הפירעון של האגודות ויש שהיו זוכים, מפאת מצבם הכלכלי הקשה, למחיקת %40 מהחוב בהתאם לסעיף 21 לחוק גל ולהסדרים נוחים יותר.

"התוצאה הינה איפוא נזק עצום דווקא לאגודות שנמצאות במצב הסוציו-אקונומי הקשה ביותר ושיתוק כמעט מוחלט של מרבית ההרחבות, שעבור אגודות אלה מהוות ממש הצלה כלכלית, ולעתים אף חברתית. כל הסדר החובות לאגודות אלה ולחבריהן יקרוס. אין המדובר בנזק כלכלי בלבד, אלא אף בנזק חברתי קשה מאוד לאגודות ולסכסוכים פנימיים, זאת בשל העובדה, כי ישנם חברים אשר טרם הספיקו לממש את ההרחבה".

פלדמן - מי בכלל נתן לכם: "המעניין והחשוב לענייננו בשתי עתירות אלו (שדה-נחום ומושבי מבואות ירושלים) הוא, כי החלטה 737 מוצגת שם בבירור ובריש גלי כהטבה שניתנה על ידי מינהל מקרקעי ישראל ליישובים, ויותר מכך, כאמצעי כלכלי שניתן בידי היישובים, לשפר את מצבם הכלכלי ולהתגבר על חובותיהם, וזאת מעבר להסדרי השיקום הכלולים והקשורים לחוק גל.

"כך מסופר בעתירות, כי היישובים החלו בביצוע ההרחבה על קרקע שהיתה משועבדת לנושים, ולשם ביצוע ההרחבה היה עליהם לשלם לנושיהם על מנת שיסכימו להסיר את השעבודים מעל הקרקע, וכך נטלו על עצמם התחייבויות בהסתמך על כך שהם עתידים לגבות מן המתיישבים תשלום אשר יכסה את סילוק חובותיהם לנושים.

"עולה מן העתירות, כי אף במינהל מקרקעי ישראל, כפי שהתגלה ממגעיו עם היישובים העותרים, נתפסה ההחלטה 737 כאמצעי לשפר את מצבם הכלכלי של היישובים שיבצעו הרחבה, ולא כאמצעי לאפשר לבני המתיישבים לבנות את ביתם ביישוב או לספק פתרונות מגורים לאוכלוסיות הזקוקות לכך, כגון עולים חדשים או דיירי השיכון הציבורי".

יאראק - טועה רובינשטיין: "ואכן, בקובעם מה שקבעו התעלמו היועץ המשפטי לממשלה והנהלת המינהל אף מפניות של מספר גורמים חקלאיים, המופקדים על יישומו של חוק גל, שהזהירו מפני הרעה שבשינוי החלטה 737 וביקשו לבטל את רוע הגזירה".

פלדמן ובן-נתן - צודק רובינשטיין: "אכן הגדיר זאת היטב היועץ המשפטי לממשלה בחוות דעתו כהתעשרות שלא כדין ממקרקעי ישראל, מקרקעין השייכים לכלל אזרחי ישראל".

בלון האפליה והשוויון

הרבה עתירות כבר הוגשו לבג"ץ ולבתי המשפט המחוזיים, נגד מנגנוני הפשרת קרקעות חקלאיות. בכולן בולט השימוש בעקרונות המשפטיים של אפליה ושוויון.

עותר, (כל עותר) תמיד מופלה. הרשות (כל רשות), לעולם אינה נוהגת על פי קריטריונים של שוויון. יאראק טוען לאפליית המושבים שטרם בנו שכונות חדשות לעומת מושבים זריזים שכבר מסרו את המפתחות. פלדמן מדגיש את סיפור גליל-ים: "לדוגמה, קיבוץ גליל-ים הסמוך להרצליה, אשר חכר מן המינהל קרקע חקלאית בשנת 1943, כאשר הרצליה היתה עדיין מושבה קטנה, ביצע עיסקה עם מינהל מקרקעי ישראל שכללה הפשרת קרקעות וייעודן לבנייה, וקיבל בהן חוזי חכירה עפ"י החלטה 611. על פי הפירסומים בעיתונות, עיסקה זו צפויה להעשיר את הקיבוץ בכרבע מיליארד דולר, כלומר כל חבר קיבוץ יקבל כשני מיליון דולר. עד כמה שפר גורלם של חברי הקיבוץ, אשר לא עשו דבר שתרם לעליית ערכה של הקרקע, והתמזל מזלם וסביב קיבוצם הקטן נבנה מטרופולין גדול.

"מה סומק דמם של חברי קיבוץ גליל-ים על פני חברי קיבוץ מנרה שבגבול הצפון? ומה סומק דמם של אלו מדמם של תושבי קריית שמונה"? שואלים פלדמן ובן-נתן.

בלי להיכנס לפילולוגיה, הסיפור של גליל-ים מסובך עוד יותר ומערבב בתוכו גם את שאלת פורשי וותיקי הקיבוצים. מה מגיע להם? כמה מגיע להם? והאם יש לקיבוצים את הזכות לעכב את חלוקת בתי המגורים, בתקווה שעד שיחלקו הזקנים ימותו. את השאלה המהותית הזו יכריעו כנראה בית המשפט המחוזי בתל-אביב או רשם האגודות השיתופיות במשרד העבודה, עו"ד אורי זליגמן.

סופו של בלון החברות

פורשי גליל-ים נגד זליגמן - לא הכל כסף: מעתירתו של יאראק עולה בבירור החשש מסכסוכים חברתיים שייצור המנגנון החדש לבניית שכונות חדשות במושבים. בקיבוצים אין מה לחשוש: הכביסה המלוכלכת כבר בחוץ. גם בעניין הזה אי אפשר בלי גליל-ים: זה יותר משנה מנהלים פורשי קיבוץ גליל-ים וחברים ותיקים שייסדו את הקיבוץ ומתגוררים בו, מאבק נגד הנהגת הקיבוץ. גם הם רוצים נתח מתקבולי ההפשרה. אגב הדיון העיקרי מתנהל גם דיון צדדי (וחשוב הרבה יותר) בזכות ההורשה של בתי המגורים בקיבוצים.

לפני שנים אחדות ביקש מינהל מקרקעי ישראל לעשות צדק עם חברי הקיבוצים: לאפשר להם לקנות את בתי המגורים ולרשום אותם בטאבו. ברקע עמדו הרפורמות שהנהיגה התנועה הקיבוצית להפרטת חדרי האוכל, המכבסות, מוסדות הציבור, והנהגת שכר דיפרנציאלי. הקיבוצניקים פחדו מהאחריות האישית, מהעדר פנסיה, מהתמוטטות הסדרים הישנים. ההחלטה לשיוך הבתים היתה בעיקר החלטה אנושית, שנועדה לענות על הפחדים.

זקני הקיבוצים, ידעו חברי מועצת מקרקעי ישראל, לא יקבלו משכורות גבוהות, ולכן איפשרו להם לקנות את הבתים בהנחה גדולה. מה שחברי מועצת מקרקעי ישראל לא ידעו זה שהקיבוצים יחכו. הנהגות הקיבוצים, שמיהרו לחייב את החברים בתשלום על השימוש בבריכה, לא מיהרו לשייך את הבתים וגם כעת אינן ממהרות לשום מקום. רק קיבוץ אחד, נצר-סירני, החליט לחלק את הבתים וכפר שיתופי אחד, תימורים, חילק בפועל את הבתים. כל השאר עוד ממתינים.

פורשי קיבוץ גליל-ים טוענים, שהקיבוץ מחכה שהזקנים ימותו. מנהל מינהל מקרקעי ישראל, שנדרש לסוגיה, הודיע לבא כוחם של העותרים, עו"ד יורם מושקט, כי יש לו כוונה לתקן את העיוותים. כלומר, לאפשר לזקנים להוריש את הבתים.

זכות ההורשה לא תעזור לפורשי גליל-ים, אם הרשויות לא יכריחו את גליל-ים לאפשר לזקנים לקנות. פורשי גליל-ים חושבים, שבית המשפט צריך להכריע בסוגיה. בית המשפט החליט להעביר אותה לבוררות אצל רשם האגודות, אורי זליגמן. דיון אצל זליגמן, יודעים פורשי גליל-ים, יעביר את הדיון לפסים הטכניים של תקנון הקיבוץ. הם רוצים הכרעה חברתית, ולכן יערערו.

מאחורי הקלעים של הדיון הנקודתי, מתארגנת בחודשים האחרונים עמותה של פורשי קיבוצים רבים אחרים. אם הדיון יישאר אצל זליגמן, אך טבעי הוא שהעמותה תנסה לפתוח את הסוגיה לדיון מקביל בבתי המשפט.

ותיקי בית-אורן נגד זליגמן: גם ותיקי קיבוץ בית-אורן לא בדיוק אוהבים את זליגמן. זליגמן, שמינה חוקר כדי לבדוק טענות על אפליית הזקנים (משאירים אותם בבתים הקטנים, מחייבים אותם לשלם על שירותים שאינם משתמשים בהם), וקיבל את ההמלצה לבטל את מעמד הקיבוץ כאגודה שיתופית. קיבל מזמן, אבל לא מיישם אותה. בג"ץ נתן לזליגמן עוד ארבעה חודשים.

האוויר יצא גם מבלון ההשבחה

חוק ההסדרים האחרון: "סעיף 12 א' בתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה בטל ומבוטל". בלי שהמושבים והקיבוצים שמו לב, השחילו משרדי האוצר והמינהל בחוק ההסדרים סעיף תמים, לכאורה, שמחייב תשלום מלא של היטל השבחה בהפשרת קרקעות (במועצות האזוריות).

בשנים האחרונות כשלו נסיונות משרדי האוצר והמינהל להשחיל את הסעיף. את ההצלחה הנוכחית חייב משרד האוצר למנהל המינהל אבי דרכסלר, שמצליח לפרום את כל המנגנון החקלאי למילים בהירות וברורות.

דרכסלר לא נכנס לפרטים. הוא לא סיפר לפוליטיקאים איך הצליח קיבוץ רמת-רחל לשלם אחוזים בודדים של היטל השבחה, בעיסקת הפשרת קרקעותיו לאלפי דירות. הוא לא התעכב על היטל ההשבחה הנמוך בעיסקת ברקת. גם הצלחת המושבים להתחמק מהיטלי השבחה, שפרנסה הרבה מאמרים אקדמאיים, לא עלתה לשולחן הדיונים.

תרגום חוק ההסדרים לעברית מלמד, שמעתה יצטרכו המושבים והקיבוצים להוכיח למינהל מקרקעי ישראל ששילמו %50 היטל השבחה. בלי ההוכחה, המינהל לא יאשר אף עיסקה.

דרכסלר הוא מפוצץ ידוע של בלונים חקלאיים: ב-98', כשעוד היה פרקליט פרטי, פוצץ למושבים ולקיבוצים מערכת הסברה משומנת, שנשענה על הטיעון לפיו המושבים והקיבוצים קנו את הקרקעות, העבירו אותם לקק"ל, שהעבירה אותם למדינה. עם הטיעון הזה התקשו להתמודד גם המתנגדים הקשוחים ביותר לשיעורי הפיצוי הגבוהים שהמדינה מחלקת לחקלאים. המתנגדים (בהם אנשי האוצר והמינהל) לא החזיקו במאגר הנתונים ההיסטורי של תולדות הקרקעות. גם דרכסלר לא החזיק במאגר, אבל הוא היה היחיד שידע איפה מוצאים אותו. מחקר שערכו חוקרי יד בן צבי לימד, שלקטגוריה של מושבים וקיבוצים שקנו את הקרקעות, העבירו לקק"ל, שהעבירה למדינה, נכנסים רק 4,000 דונם. %1 בלבד מכל הקרקעות החקלאיות שמחזיקים המושבים והקיבוצים.

העתירות הנוכחיות אינן מתייחסות לפרטים הטכניים של ההיסטוריה החקלאית. גם אם היו מתייחסות, ספק אם בג"ץ היה לוקח אותם בחשבון. ספק אם בג"ץ ידון בעתירות באופן ענייני. סביר להניח שיאחד את כולן וישלח אותן אחר כבוד אל בית המחוקקים.« נעה ווסרמן-עמיר « סוף הפשרה בבג"ץ « מערכת עתירות מנוגדות וסותרות בתחום הפשרת הקרקע החקלאית ממתינות לדיון בבג"ץ, ובשבוע שעבר הגיש עו"ד אביגדור פלדמן, בשם הקשת הדמוקרטית המזרחית, את העתירה הבסיסית. סביר להניח, שבג"ץ יאחד את כל העתירות וישלח אותן למקום הראוי - לכנסת