מריונטות, נרקומן פעיל וחשבוניות כוזבות

כל הפירסומים על עמותות אהוד ברק מתגמדים לעומת מימצאי חקירת מבקר המדינה. החקירה חושפת רשת מסועפת, שפעלה באמצעות קרנות סודיות, מקומיות וזרות. כל האמצעים קידשו את המטרה, כולל שימוש בחשבוניות פיקטיביות או העסקת נרקומן בעל עבר פלילי עשיר. מנכ"ל עמותת "דור שלום", שאף היא נלכדה ברשת, הודה באוזני המבקר: "הייתי בעצם מריונטה, שהצליחה בסופו של דבר ליפול".

הקנס שהטיל המבקר על ישראל אחת בגלל המערכת הזאת שהפעילה תריסר עמותות, הוא הכבד ביותר - 13.7 מיליון שקל - ואכן עלול להנחית "מכת מוות", כדברי מזכ"ל העבודה, על המפלגה שצברה חובות של יותר מ-123 מיליון שקל, לפי הדו"ח.

כל התירוצים המשפטיים שבהם מנסים ראשי ישראל אחת ביממות האחרונות לרכך את המכה, אינם מסבירים או מצדיקים את מסכת העובדות היבשה, שגיבוריה הם מזכיר הממשלה, עו"ד יצחק הרצוג, וטל זילברשטיין, מנהל הקמפיין של ברק. אפילו ברק עצמו לא יוצא נקי מאחריות, ובוודאי שאיננו "טהור וזך כשלג" כדברי נאמניו בממשלה ובכנסת.

אנשי המבקר אומדים את התרומות הבלתי-חוקיות של העמותות ב-5.2 מיליון שקל. גולדברג עצמו מציין, כי הסיפור כולל רק את עיקר המימצאים, כלומר קצה של קרחון, שהוא מצא לנכון לפרט, "נוכח היקף התופעה של פעילות העמותות וחומרתה". הוא מדבר על שיטה שבה פעל מטה ברק.

גם קמפיינים שליליים

בעמותות שנטלו חלק במאמץ בחירתו של ברק לראשות הממשלה, היו כאלה שהוקמו בתקופת הבחירות או לקראתה, או כאלה שהוקמו קודם לכן למטרות אחרות אך גוייסו לעזרת ברק. גולדברג מצא עמותות מסוג שלישי, שניהלו תעמולה עצמאית, אך נרתמו לישראל אחת כשזיהו בה מקור לתמיכה כספית. אותן עמותות היו צינור, דרכו הוזרמו כספים למימון הקמפיין של ברק ש"לא היו חלק מהמסגרת התקציבית הרשמית, החוקית והמדווחת של הסיעה".

שתי עמותות היו קשורות לישראל אחת באופן רשמי: "ברק לראשות הממשלה" ו"כתום" (עמותה חיפאית, "כולנו תומכי מצנע", שעברה הסבה). הן גייסו תרומות, אך בצידן נפרץ נתיב מימון נוסף של מיליוני שקלים שגוייסו בידי בכירים במטה "ברק לראשות הממשלה" - הרצוג וזילברשטיין. כספים אלה מימנו 9 עמותות שפעלו ישירות למען ברק ו-3 עמותות שביצעו "קמפיינים שליליים", כהגדרת גולדברג, נגד מועמדותו של נתניהו.

התרומות, בסכומים גבוהים במיוחד, מקורן בעיזבונו של נדבן יהודי משווייץ, אוקטב בוטנר, שנפטר בקיץ 1998. בערוב ימיו הוא הירבה לתרום לשירותי רווחה בישראל. פרקליטו והמוציא לפועל של צוואתו אמר, שבוטנר היה גם תומך נלהב של תהליך השלום. גם הרצוג היה עורך דינו ואיש סודו של בוטנר. גולדברג מצא, כי הרצוג ניהל תחילה את חשבונותיו בישראל. לאחר מותו נעשתה הזרמת הכספים באמצעות קרנות שונות שיצר המנוח ברחבי העולם, "במקומות הנחשבים כמקלטי מס".

קרן קמליה היתה אחת מהן. היא הוקמה להקלת העוני ולקידום החינוך בישראל, וניהלה חשבונות בנק בשווייץ ובישראל, להם נכנסו מיליוני דולרים מעזבון בוטנר. הרצוג ניהל את חשבונות הקרן בישראל. במקביל, מציין גולדברג, הוא החל לשמש יועץ מיוחד לאהוד ברק וחבר בצוות הקרוב שלו.

הרצוג כ"שדכן" תורמים

בין דצמבר 1998 למועד הבחירות במאי 1999 "הועברו בהוראתו או במעורבותו של עו"ד הרצוג סכומים מכספי מר בוטנר לקידום בחירתו של ברק". הרצוג אמר, כי "פעל תחת הנחיות כלליות מטעם התורם באשר לאופן השימוש בכסף, אך היה לו שיקול דעת באשר לאופן היישום הפרטני של ההנחיות". הרצוג גם הסביר, שהעברת הכספים באמצעות הקרנות נועדה לשמור בסוד את זהותו של בוטנר, על פי רצונו של התורם. גולדברג מציין, כי הסודיות היקשתה על חשיפת מקור הכספים במהלך חקירתו.

הרצוג פעל כמגייס תרומות למען ברק גם ממקורות נוספים, "אם כבעל השפעה על הנעשה בכספי אותם מקורות, ואם כ'שדכן' גרידא של תורמים. פעילותו של הרצוג בנושא זה היתה ידועה בגופים שפעלו לקידום בחירתו של ברק. גופים שנזקקו לסיוע כספי, פנו אליו ונענו".

מקור נוסף היה הזרוע הישראלית של קרן צדקה קנדית. הרצוג הוא היועץ המשפטי של הקרן ומורשה לחתום בשמה. מטרותיה דומות לקרן קמליה: סיוע לנזקקים, לעולים ולאוכלוסיות חלשות בתחומי הרווחה, לצד סיוע למוסדות רפואה, מחקר ומרכזים קהילתיים.

חלקו של זילברשטיין במערך גיוס הכספים וניצולם היה, לדברי גולדברג, "בדרך של יצירת היכרויות וקשרים בין העמותות שעשו את הפעילות לבין תורמים. מר זילברשטיין גם המליץ בפני תורמים על מתן תרומות לעמותות".

מקורות אלו היו העיקריים, אם כי לא היחידים, למימון העמותות. תרומות אחרות, גם הן בסכומים לא מבוטלים, הגיעו לעמותות מתורמים בארץ ובחו"ל. "מעורבותם של זילברשטיין והרצוג צויינה במיוחד, נוכח היותם אישים מרכזיים במטה ישראל אחת לבחירת רה"מ ונוכח התפקיד הבולט שמילאו בעניין זה".

צ'קים בנקאיים לסקרים

סיפור העמותות מאפיל על פרשת מימון הסקרים שהזמין הרצוג, אשר נחשף ב"גלובס". חקירת המבקר מעלה, כי זה היה רק קצה חוט, שהוביל לפעילות הכבדה של הרצוג מאחורי הקלעים. אבל גם פרשיה זו מורכבת מכפי שפורסמה. לא בחברה אחת הוזמנו סקרים לבדיקת סיכויי המועמדים לראשות הממשלה, אלא בחמש חברות שונות בשווי כולל של 349 אלף שקל. הכסף שולם בצ'קים בנקאיים שנרכשו בהוראת הרצוג מכספי קרן קמליה. גולדברג קובע: זוהי תרומה בלתי חוקית שלא נרשמה בספרי ישראל אחת.

ומכאן לעמותות. הפרשה נולדה בנובמבר 1998. ברק הודיע למרכז העבודה על כוונתו להקים את ישראל אחת, שהביטוי הפורמלי שלה יהיה עמותת "ישראל של כולנו - ישראל אחת שלנו". זו נרשמה בינואר 1999 בכתובת משרדו של עו"ד דורון כהן, גיסו של אהוד ברק. אגרת רישום העמותה שולמה מכספי קרן קמליה, על פי הוראת הרצוג.

העמותה פעלה כחודש, הספיקה לנהל חשבון בנק ולגלגל רבבות שקלים להפקת שלטי תעמולה ("ברק לכל העם, נתניהו יותר מדי שקרים"), אבל המפלגה המיוחלת לא הוקמה. במקומה הוקמה הסיעה המאוחדת של העבודהגשר-מימד.

חשבונות העמותה הסתכמו ב-121 אלף שקל. 20 אלף דולר קיבלה מקרן קמליה בפקודת הרצוג. 10,000 דולר נוספים העביר הרצוג מחשבון שניהל עבור תורם זר. תרומה בלתי-חוקית מס' 2.

בפברואר 1999 נרשמה עמותה בשם "עוד לא אבדה התקווה". מטרותיה: אחדות עם ישראל, שינוי המצב החברתי והגברת המודעות למצוקות החברתיות. אותה גברת בשינוי אדרת. גם כאן היה זילברשטיין היזם, גם את המשרדים ירשה העמותה החדשה מ"ישראל של כולנו", וחשבון הבנק שלה החל להתמלא בכספים שהזרים הרצוג מקרן קמליה.

זילברשטיין הסביר למבקר, כי העמותה התכוונה לממש את מטרותיה המוצהרות, "ורק כתוצאה נלווית לתמוך בהחלפת רה"מ באהוד ברק". אלא שחקירת המבקר העלתה, כי העמותה פעלה באופן מובהק לקידום ברק וגם היתה מעורבת במאמצי ברק לשלב בישראל אחת את שלמה לחיאני, שנכשל בבחירות לראשות עיריית בת-ים. העמותה מימנה ללחיאני יועץ תקשורת ודובר והעמידה רכב שכור לו ולאנשיו. גולדברג גם חשף פעילות מסוג חדש: מתן ליווי כספי וארגוני לעמותה אחרת, "לקידום נהגי המוניות", באמצעות אשת קשר שהגיעה ממפלגת העבודה.

גם היצור הזה התפרק אחרי חודש. הוצאות העמותה הסתכמו ב-315 אלף שקל. תרומה בלתי-חוקית מס' 3.

אשת קשר למוניות

עמותת נהגי המוניות היתה איגוד מקצועי לכאורה שנרשם ביוני 1998. פעילותה החלה במרס 1999 בכנס מחאה ארצי של הנהגים. הנואם המרכזי בכנס היה ברק, ובאולם הונפו שלטים של העמותה: "רק ברק" או "ביבי שיקר גם לי". מארגנת הכנס היתה אשת הקשר מעמותת "לא אבדה התקווה". תפקידה היה גם לפקח שעמותת הנהגים תנצל את הכספים שקיבלה - 80 אלף שקל - אך ורק לקידום בחירתו של ברק. הצ'קים הגיעו בהוראת הרצוג מקרן הצדקה הקנדית וקרן קמליה, באמצעות גיל הולצמן.

אותה אשת קשר העבירה לעמותת הנהגים הזמנות לכנס היסוד של ישראל אחת שהתקיים בבנייני האומה בירושלים במארס 1999. מנהלי העמותה ונהגים מהשורה הניפו ביציעים שלטי תמיכה בברק. הגברת הנ"ל גם תיאמה עם מנהלת לשכתו של ברק שיבוץ קבוצה של נהגים בקהל שהוזמן לתכנית טלוויזיה בה השתתף ברק. היא סיפקה ל"נהגי המוניות" (המרכאות של גולדברג) סטיקרים ופליירים בעד ברק ונגד נתניהו, בחתימת העמותה. חומר התעמולה הופק בהוראות זילברשטיין במימון ישראל אחת.

הוצאות העמותה הסתכמו ב-77,319 שקל. תרומה בלתי-חוקית מס' 4.

עמותת "תקווה לישראל" היתה הגוף הפיקטיבי הראשון בשירות ישראל אחת שחקר וחשף ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) עוד במהלך מערכת הבחירות.

העמותה נרשמה באפריל 1999 כדי לפעול למען תושבי השכונות ואיזורי המצוקה, וגם לתמיכה באנשי ציבור שמתחייבים לפעול לקידום השכונות. כתובת העמותה נרשמה תחילה אצל הולצמן, לימים פעיל במטה ההסברה של ישראל אחת.

מאוחר יותר היא עברה לכתובת היו"ר שמואל לוי, השליט היחיד בכל ההתקשרויות והפעילויות של העמותה. לוי טען, שמטרתו להקים מפלגת שכונות. הוא קיבל ייעוץ ועידוד מזילברשטיין, כחלק מתפישתו לחולל מהפכה חברתית שתחליף את השלטון.

הסיוע של זילברשטיין התבטא גם בגיוס תרומות לעמותה. בדיקת גולדברג הוכיחה את מה שנשמע דמיוני מפי איתן, שלעמותה היה "ברז פתוח" של דולרים. היא קיבלה בפברואר-מאי 1999 תרומות מחו"ל בשווי 2 מיליון שקל, מתוכם 335 אלף דולר (1.5 מיליון שקל) מכספי קרנותיו של בוטנר (בשליטת הרצוג).

הסכמים חשאיים

חלק הארי של פעולות העמותה התמקד בבחירתו של ברק. לוי היה גם הבעלים של עסק בשם "האחים קינג" השוכן בכתובת העמותה, שהועסק כקבלן להדבקת מודעות ושילוט של מפלגת העבודה. הסכם הקבלנות היה בסך 234 אלף שקל, ונכלל בחשבונות שישראל אחת מסרה למבקר המדינה.

גולדברג מצא, כי הסכם זה היה רק החלק הגלוי של העיסקה עם לוי. בפועל הוא עסק בהדבקה ובהבטחת שלטי הבחירות, "בהיקפים גדולים לאין שיעור מהאמור בהסכם". לוי עצמו הודה בחקירתו, שתפקידו היה לנהל את קמפיין השטח של ישראל אחת ולאבטח את השלטים בצמתים. הוא העסיק באמצעות "האחים קינג" במשך חודש וחצי 150 ראשי צוותים (לעומת 20 איש ב-10 צוותים שבהסכם עם העבודה).

"ההסכם הכתוב עם העבודה רחוק מלשקף את תוכנה האמיתי של ההתקשרות", קובע גולדברג. "גם בדיקת מסמכי 'תקווה לישראל' וראיות נוספות, מצביעות על היקף שונה של עבודות שנעשו בכספי העמותה לקידום בחירת מועמד ישראל אחת לראש הממשלה.

"כך, למשל, שילמה העמותה בעבור הפצת חומרי הסברה 1.1 מיליון שקל. מבדיקת החשבוניות עולה כי העמותה שילמה לעסקים שונים בעבור העסקת מאות צוותים, סך של 700 שקל לצוות.

"תמוהה העובדה, כי ניסיון לאתר את העסקים שהנפיקו חשבוניות לעמותה, עלה כמעט תמיד בתוהו. הכתובות שהופיעו על גבי החשבוניות התבררו כלא קיימות, או שמדובר בעסקים שחדלו להתקיים אחרי הבחירות".

על רוב הוצאות העמותה, כ-1.5 מיליון שקל, הכריז גולדברג כתרומה בלתי-חוקית מס' 5.

כך מומנו הספרים

העמותה "אלטרנטיבה לקידום העליה" נרשמה בפברואר 1998. מטרותיה המוצהרות היו פעולות לשילוב העולים בחברה הישראלית. גולדברג שוכנע, כי בדרך כלל העמותה צמודה למטרותיה, אבל במערכת הבחירות היא נרתמה לקידום בחירתו של ברק. אחד מחברי ההנהלה היה מנכ"ל העמותה "ברק לראשות הממשלה" ב-1998 ובתקופת הבחירות היה פעיל במטה ישראל אחת.

העמותה רכשה אלפי עותקים מהביוגרפיה של ברק בשפה הרוסית תמורת 70 אלף שקל, וחילקה אותם חינם. העמותה גם הזמינה סקרי דעת קהל במיגזר העולים מחבר המדינות ושילמה עבורם 80 אלף שקל. בארבעת הימים שלפני הבחירות וביום הקלפי קיימה העמותה קמפיין רחב למען ברק ונגד נתניהו בעיתונות הרוסית ובשלטים שניתלו במרכזי התרבות שלה. עלות הקמפיין הסתכמה ב-200 אלף שקל.

הכנסות העמותה בתקופת הבחירות - 380 אלף דולר ו-215 אלף אירו - הגיעו מתורמים מחו"ל. הרצוג אישר בעדותו, כי יצר קשר בין תורמים אלה לעמותות שפעלו למען ברק. הוא קבע, כי סכום שאיננו נופל מ-350 אלף שקל ייחשבו כתרומה בלתי-חוקית מס' 6.

השלטים והנרקומן

הסתבכות עמותת "דור שלום" במסע הבחירות של ברק היתה תוצאה של מעידה, כלשון המנכ"ל, דורון טמיר. החוליה המקשרת היתה הצמד זילברשטיין ממטה ישראל אחת ולוי מ"תקווה לישראל". ראשי העמותה סיפרו למבקר, שהחליטו לא לנקוט עמדה ולא להסתבך בהפרת חוק מימון המפלגות.

עם זאת התברר, כי "דור שלום" השתתפה בתעמולה הבחירות בהיקף ומשאבים שעלו כמה מונים על פעילותה הרגילה. הכספים, העלתה בדיקת המבקר, התקבלו מתרומות בהיקף גדול מהקרנות של בוטנר. גולדברג התלבט אם יש בפעילות זו משום תרומה לישראל אחת. בתמונה שהצטיירה לעיניו, העמותה "הילכה על חבל דק". המסר בתעמולה שלה אמנם התיישב עם הקו של ישראל אחת, אולם גולדברג התקשה להתעלם מעמדתם הנחרצת של ראשי העמותה, שביקשו להינתק מפעילות ישראל אחת, למורת רוחם של גורמים בסיעה.

ואז באה ה"מעידה". ערב הבחירות דרש זילברשטיין מטמיר להעסיק את לוי בתליית שלטים ברחבי הארץ. איזה שלטים? שאל גולדברג, וקיבל שתי גירסאות סותרות מזילברשטיין וטמיר - שלטים של "דור שלום" או גם של ישראל אחת. בפועל התברר, שניתלו רק שלטי ישראל אחת.

הבדיקה חשפה תסבוכת. טמיר, שרצה לקדם את תעמולת "דור שלום", סירב להתקשר עם לוי בהיותו קבלן של ישראל אחת, ודרש לבצע את העבודה דרך קבלן משנה. לוי הביא למשרדו אדם שייצג עסק בשם "א.ח. כוח אדם ושירותים". הוא התחייב להפיק ולתלות את השלטים לפי התוכן, הצבע והגודל שתקבע דור שלום. התמורה בחוזה היתה 150 אלף דולר. למחרת הפגישה נמשכו מחשבון הבנק של "דור שלום" 627 אלף שקל במזומנים ב-3 המחאות לפקודת העסק של קבלן המשנה.

חקירת המבקר חשפה ממצא מדהים: "העסק היה רשום על שם פלוני, נרקומן פעיל ובעל הרשעות פליליות רבות, שלא היה אלא 'איש קש' בידי מי שעמדו בפועל מאחורי העיסקה. גם העסק לא נרשם אלא לצורך ביצוע עיסקה זו, ועיסקאות דומות נוספות במהלך מערכת הבחירות. אותו איש קש נרקומן הובא רק כדי לחתום על ההמחאות לפני פקיד הבנק. תמורת התייצבותו ניתן בידו סכום של 5,000 שקל. שאר הכסף מצא את דרכו לכיסים אחרים".

הרופאים והסטודנטים

המשך החקירה מדהים לא פחות. התברר שהקבלן לא תלה שלטים של "דור שלום". שלטים כאלה אף לא הוזמנו ולא הופקו. "ככל שהדברים נוגעים ל'דור שלום', העיסקה לא היתה אלא למראית עין", קבע גולדברג, ושאל את טמיר מדוע לא דרש מלוי להחזיר את הכסף שקיבל ללא תמורה. מנכ"ל דור שלום התפתל: הכסף מקורו בתרומה מיועדת מקרן קמליה (זוכרים? בניהול הרצוג), ומכיוון שרצון התורם בוצע באשר לאופן שבו ייעשה שימוש בכסף, לא היה מקום לתבוע החזר.

אחר כך הוסיף טמיר: "הבנתי שהייתי בעצם מריונטה. כל מערכת הבחירות חשבתי שכולם מריונטות, אבל חשבתי שאני מריונטה שיודעת לשמור על עצמי, והבנתי שהייתי מריונטה שהצליחה בסופו של דבר ליפול".

אין זה סוף הסיפור של דור שלום. גולדברג בחן קמפיינים נוספים, ומצא שהעמותה קיבלה תרומות מהקרנות של בוטנר לא רק בתקופת הבחירות, אלא מיום היווסדה. הוא נתן לעמותה ליהנות מהספק, לא בלי התלבטות, ולא התחשבן איתה על הקמפיין במרס 1999, שעלה 1.377 מיליון שקל ונועד להעלות את החינוך לראש סדר היום הלאומי, למרות שהמסר השתלב במערכת הבחירות.

לא כן לגבי אירועים אחרים, כמו המיפקד המשותף עם ישראל אחת במיגזר העולים מרוסיה; המודעות על פני עמודים שלמים עם תמונות רבין והשאלה "מה הרצח עשה לכם", 10 ימים לפני הבחירות; ושלטי התודה ליצחק מרדכי לאחר פרישתו מהמירוץ לראשות הממשלה.

גולדברג קבע, כי הוצאות דור שלום בהסתבכות עם לוי (627 אלף שקל) ובאירועים האחרונים (371 אלף שקל) מהוות יחד תרומה בלתי-חוקית מס' 7 לישראל אחת.

גולדברג עלה גם על עמותת "רופאים לקליטה" (נרשמה בדצמבר 1997), הפועלת בקרב רופאים יוצאי חבר המדינות, שקיבלה מקרן קמליה דרך הרצוג 20 אלף שקל למימון כנס ערב הבחירות בהשתתפות הח"כים אפרים סנה, ראש מטה העולים של ישראל אחת, וסופה לנדבר. תרומה בלתי-חוקית מס' 8.

קבוצת עמותות נוספת עסקה ב"קמפיינים שליליים" נגד מועמדות נתניהו. "נגב עכשיו" בבאר שבע בראשות גדעון סולימני, חבר מרכז העבודה, קיבלה תרומה מלונדון בסך 120 אלף דולר (בתיווך הרצוג) ותרומות נוספות מגרמניה של כ-55 אלף אירו. היא השקיעה 594 אלף שקל בקמפיינים לברק ובהעסקת פעילים. תרומה לא חוקית מס' 9.

העמותה "סטודנטים רוצים שינוי" נרשמה חודש וחצי לפני הבחירות במטרה להעמיק את ערכי הדמוקרטיה בישראל. הקמפיין שלה (מודעות, שלטים, סטיקרים, "רק לא נתניהו") ניזון משתי תרומות: 42,500 דולר מארה"ב ו-20 אלף שקל מהקרן הקנדית של הרצוג. הוא אמר למבקר, שנתן את התרומה לבקשת ח"כ דליה איציק. גולדברג קבע שהוצאות העמתה, 160 אלף שקל, הם תרמה בתי-חקית מס' 10.

האינטרנט לא נרשם

עמותת "אזרחים מימין ומשמאל" נרשמה בפברואר 1998 לשמירה על טוהר השלטון, קידום השלום ומטרות נעלות אחרות. המייסד, עו"ד אהוד שגב, היה חבר פעיל בעבודה. העמותה פירסמה מודעות בעתונים נגד נתניהו, בעברית ורוסית. החותמים היו "אזרחים כועסים ומודאגים". אבל רק 19 אלף שקל התקבלו מ-120 תורמים פרטיים. רוב מימון העמותה ב-1999, 100 אלף דולר, התקבל מתורם בארה"ב, באמצעות מתווך אנונימי, כטענת שגב. הרצוג הודה, שנתן לשגב כתובות בארה"ב.

בדו"ח נפרד מציין גולדברג סדרות נוספות של מודעות נגד נתניהו שהעמותה פירסמה בעתיונים במרוצת 1998, בהוצאה כוללת של 1.2 מיליון שקל במימון תרומות שהתקבלו מעורכי דין בלונדון ומז'נבה בסך 280 אלף דולר, אף הן בתיווך הרצוג. אולי ראוי להזכיר, שיואל הרצוג, אחיו של מזכיר הממשלה, יושב בז'נבה בעסקיו של נסים גאון. גולדברג קבע, כי פעולות אלה בסך 1.7 מיליון שקל הן התרומה הלא חוקית מס' 11.

באותו דו"ח נזכרת גם העמותה "עם אחד גיוס אחד" שערכה במאי 1998 מסע תעמולה לברק בתרומה של 330 אלף דולר מכספי בוטנר. תרומה בלתי-חוקית מס' 12.

סיפור ישראל אחת נחתם בכמה זוטות: קמפיין ללא אבא הקורא לקיבוצים להצביע אהוד ברק וישראל אחת שלא נרשם בספרי הסיעה, באומדן של 50 אלף שקל - תרומה בלתי-חוקית מס' 13; פירסומים בעלות של 100 אלף שקל ו-30 כנסים בעלות משוערת של 150 אלף שקל שלא משתקפים בחשבונות; וגם שימוש ברכב של מע"ץ לתעמולה ניידת, והפעלת אתר ישראל אחת באינטרנט שהוצאותיהם לא הופיעו בספרי הסיעה. כסף קטן. « מאת צבי לביא « מריונטות, נרקומן פעיל וחשבוניות כוזבות « מיליוני שקלים הוזרמו שלא כחוק; מנכ"ל דור שלום: כולנו היינו מריונטות