תענוג מזוקק

"זינזאנה". ערוץ 2, יום ד', 22.30

אחד הוויכוחים הטיפשיים אך המהנים ביותר שיש לי עם החברים שלי נוגע לשאלה מהי הסידרה הטובה ביותר שהופקה בישראל. במשך יותר מדי שיחות סלון, אחרי שמיצינו את שאלת הירידה מהגולן והנסיגה מלבנון, התדרדר הדיון לשאלה הבאה: אם היית נקלע לאי בודד שהציוד היחיד הקיים בו הוא וידיאו וטלוויזיה, איזו סידרה היית לוקח עימך בכדי להעביר את הזמן.

לרוב התשובה היא אחת משתיים: בוגרי החוג לקולנוע וטלוויזיה מכריזים בלי היסוס, ש"פלורנטין" היא הדבר האמיתי (בעיקר בגלל העיצוב והעריכה). לעומתם מתייצב הגדוד שבז לפיינשמעקריות ושטוען בתוקף שאם היתה כאן סידרה אחת טובה, הרי שמדובר ב"בת ים-ניו יורק", שקידשה את האותנטיות והספונטניות ושהקפידה לתאר את חייהם של אנשים אמיתיים ולא של דמויות קרטון.

מול שני המחנות המבוצרים האלו, אני מוצא את עצמי בדרך כלל בעמדת יחיד. נכון ש"בת ים" היתה סידרה חביבה וגם לפלורנטין היו הפרקים הטובים שלה, אבל שתי אלו לא מתקרבות לקרסוליה של סידרה קצרה אחת ששודרה כאן לפני שנתיים, ואני מדבר כמובן על "מרחב ירקון".

"מרחב ירקון" היתה סידרה שנולדה בחטא. רשת שהייתה צריכה איזו הפקה מקורית, שתשפר את עמדתה לקראת חידוש הזיכיון, זרקה חופן זעום של שקלים לכיוונו של הבימאי חיים בוזגלו, אמרה לו לקבץ צוות של כמה שחקנים וציוותה עליו להפיק לה מהר מהר סידרה חדשה בדד-ליין לחוץ.

מה שמדהים הוא שדווקא מתוך התנאים האלו, הצליח בוזגלו להתעלות ולהרים הפקה ברמת אמינות שמעולם לא נראתה פה. רציתם סידרת משטרה ולא נתתם לנו כסף לתאורה ולארט? אין בעייה, נצלם את כל העניין בתחנה אמיתית, עייפה ומטונפת. לא נתתם לנו כסף לפתח תסריט כמו שצריך? נגיד לשחקנים לעשות אימפרוביזציות.

די בטוח להגיד כעת בראייה לאחור, שכאשר עלתה "מרחב" לאוויר, הוכתה תעשייה שלמה בתדהמה. בוזגלו לא רק שניצח את השיטה, הוא גם גרם ליצירה שלו להיראות כמו הפקת אולפנים הוליוודית דוברת עברית. הזירה אליה נזרקו הצופים הייתה מבולגנת ומאיימת כנהוג בתחנת משטרה אמיתית, המצלמה נעה בתזזיתיות של עיניים מפוחדות וחסרות מנוחה והרפליקות המאולתרות שירו השחקנים היו אמינות לחלוטין.

בוזגלו הוכיח באיבחה אחת כיצד הוא מסוגל לחתוך את הקשר הגורדי הסבוך המתקרא "תסריט ישראלי". אצלו היו החיים עצמם. "מרחב ירקון" היתה, בלי שום ספק, הדבר הטוב ביותר שעשו כאן, אבל איכשהו נראה לי שאחרי אתמול בערב יגיע הוויכוח שלי עם חברי אודות הסידרה המצטיינת לסיומו. הסיבה לכך פשוטה. בפעם הראשונה יש לי את ההרגשה שכל מי שמעריך טלוויזיה יבין שאין יותר על מה להתווכח. סידרה חדשה הגיעה אמש לעיר והיא לוקחת בהליכה את כל מה שהיה פה עד עכשיו, כולל את "מרחב ירקון".

ממש כמו שהעיד על עצמו פעם בנימין נתניהו, גם חיים בוזגלו הוא אדם שנהנה לאכזב את מספידיו. בכל פעם שאלו בטוחים שהנה הוא שוב הולך עם הראש בקיר, הוא מראה להם עד כמה הוא יודע מה הוא עושה. "זינזאנה" שלו, שעלתה אמש, היא לא רק הפקה שתנחיל אכזבה למספידים, היא תהיה סידרה שידברו בה בפינות הקפה ויכוונו עבורה את הווידיאו, ממש כמו שעושים עם "סקס והעיר הגדולה" וכפי שעשו עם "אוז".

"זינזאנה" תהיה סדרה שתיזכר כאן בעיקר מפני שהיא מעבירה לצופה הישראלי מיקרו-קוסמוס מגובש ומנומק, שמתנהל בחצר האחורית שלו ושממנו בפעם הראשונה לא תהיה לו דרך להתעלם. "זינזאנה" היא סידרה שלוקחת את כל הידיעות הזעירות והמזוויעות המופיעות בשולי עמוד 16 על התאבדותו של אסיר אלמוני, ועושה מהן דרמה שאי אפשר לשכוח. היא עושה זאת באמצעות עריכה מוקפדת, בימוי נבון ובעיקר באמצעות מיפגן של משחק נאטורליסטי משובח שטרם נראה כאן כמותו.

מי מכם שצריך דוגמה, מזומן להיזכר בסצינות נבחרות מאמש: אייל אהרונוביץ' המצמרר כאסיר כריזמטי ומוטרף המלקק את קירות הצינוק בעזרת לשונו המדממת, תמונת הפגישה מכמירת הלב בין האסירה סיגי שילדתה נלקחה ממנה והנערה בריג'יט המאומצת אל ליבה כתחליף, וסיטואציית העימות בין מפקדת כלא הנשים המתנשאת (ברוריה אלבק המעולה) והסוהרת שהיתה אמורה לקבל את תפקידה (נלי עמר).

"זינזאנה" היא סידרה נורא עצובה. יכול להיות שהדבר יקלקל לה את הרייטינג, אבל השורה התחתונה שהיא מביאה איתה דווקא משמחת מאוד. אחרי שנתיים של בצורת עולה כאן הפקה שלמרות תכניה הקשים, תביא לכם תענוג מזוקק בתוספת מסר שמישהו החליט להשקיע בכם סוף-סוף. האם אתם מסוגלים להיזכר בסידרה מן הזמן האחרון שעשתה לכם דבר דומה?

« גיורא יהלום « תענוג מזוקק « "זינזאנה". ערוץ 2, יום ד', 22.30