חוזה למראית עין: החלטי או יחסי

בפסק דין שניתן ע"י השופט גבריאל קלינג מבית המשפט המחוזי בת"א, סוקר בית המשפט את סוגיית החוזה למראית עין. בית המשפט קובע, כי יש לאבחן בין חוזים בהם מראית העין מוחלטת - דהיינו, אין מאחוריהם ולא כלום, לבין חוזים בהם מראית העין יחסית - דהיינו, לצד החוזה שנוצר כלפי חוץ קיים חוזה אמיתי ונסתר בין הצדדים.

במקרה הנדון דוחה ביהמ"ש טענה, כי העברת זכויות בדירה מבעל לאישה נועדה לצורך הברחת נכסים מנושיו, והינה עיסקה למראית עין.

דוד ויפה אליוף (להלן - "המשיבים") הם בעל ואישה, אשר רכשו בשנת 1984 דירה בחולון (להלן - "הדירה"). רישום הדירה על שם המשיבים נעשה רק בשנת 1991, ובו ביום העביר דוד אליוף (להלן - "המשיב") את זכויותיו בדירה לרעייתו - יפה אליוף (להלן - "המשיבה").

חברת שאנטי ג'יימס (1982) בע"מ (להלן - "המבקשת"), נושה במשיב בסכום של למעלה מ-50,000 דולר, כשמקורו של החוב בעיסקת יהלומים משנת 1995.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בת"א תובענה על דרך של המרצת פתיחה, במסגרתה עתרה למתן צו הצהרתי, לפיו חוזה העברת חלקו של המשיב בדירה למשיבה הינו בטל, וכי בבעלות המשיב מחצית מהזכויות בדירה. התובענה נדונה בפני השופט גבריאל קלינג.

הטענה המרכזית בפי המבקשת היא, כי פעולת העברת הזכויות בין המשיבים הינה בבחינת חוזה למראית עין, שאין מאחוריה כל עיסקה (סימולציה מוחלטת).

השופט קלינג מנתח את סוגיית החוזה למראית עין. המחוקק קבע, כי תוצאתו של חוזה מעין זה היא בטלות מלכתחילה - "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל" (סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).

הפסיקה הבחינה בין חוזים בהם מראית העין מוחלטת, לבין חוזים שמראית העין בהם יחסית.

כאשר מדובר במראית עין מוחלטת, הרי שמאחורי החוזה אין ולא כלום. אין בכוונת הצדדים לשנות את המצב המשפטי הקיים על ידי יצירת חוזה, אלא הם רק מציגים כלפי חוץ מצג למראית עין, כאילו הם מתכוונים לשנותו. ואילו במראית עין יחסית, מדובר בחוזה אשר מאחוריו מסתתר חוזה אחר - שונה.

השוני בין שני החוזים יכול להיות בסוג העיסקה, אישיות הצדדים המתקשרים, או בתנאי החוזה. בחוזה שבו מראית עין יחסית, קיימות בין הצדדים שתי מערכות: זו שבחוזה למראית עין וזו שבחוזה הנסתר - האמיתי.

על מנת לגלות כי אכן מדובר בעניין מסויים בחוזה למראית עין, שאין מאחוריו ולא כלום, או המשמש מסווה לחוזה נסתר אחר, יש להתחקות אחר כוונת הצדדים. זו שאלה שבעובדה הנלמדת ממכלול הראיות הנוגעות לעניין. במסגרת זו יש משקל להתנהגותם של הצדדים, המלמדת על יחסם של הצדדים עצמם לזכויות ולחובות אשר נקבעו בחוזה.

במקרה הנדון, טוענת המבקשת, כי העברת הזכויות בדירה מן המשיב אל המשיבה היא עיסקה למראית עין, וזו מראית עין מוחלטת, באשר מאחריה לא עומד דבר. לטענת המבקשת, מטרת המשיבים היתה להבריח את נכסיו של המשיב מנושיו, שהמבקשת נמנית עליהם.

השופט קלינג קובע, כי המבקשת לא נשאה בנטל להראות, כי ההעברה היתה בבחינת חוזה למראית עין. העיסקה שבגינה נוצר החוב של המשיב כלפי המבקשת נעשתה בשנת 1995, בעוד שרישום הדירה על שם המשיבה נעשה כבר בשנת 1991.

בפני בית המשפט לא הוכח כי היו למשיב, בשנת 1991, חובות לנושים אחרים. אולם, גם אם נקבל את עדותו של מנהל המבקשת בעניין זה - שהינה עדות מפי השמועה - עדין לא הוכח, כי חובות אלה היו כבדים מנשוא וכי עלולים היו להביא את המשיב להברחת נכסיו.

לגירסת המשיבה, העברת זכויותיו של המשיב על שמה נבעה מחששות המשיבים מפני דרישות גרושתו של המשיב ובנו מנישואיו הקודמים.

המבקשת טענה, כי המשיבים יכולים היו להשיג אותה תוצאה בדרך של צוואה.

אולם, השופט קלינג דוחה השגה זו של המבקשת. שכן אין פסול ברצון המשיבים להבטיח את זכויותיה של המשיבה בדירה לאלתר ולא על דרך של צוואה. יתרה מכך, בבוא ביהמ"ש לבדוק אם בפניו עיסקת אמת או עיסקה למראית עין, אין כל חשיבות לטענה, כי אותה תכלית ניתן היה להשיג בדרך אחרת.

התוצאה הסופית: התובענה נדחית.

ה"פ 708/95 בית המשפט המחוזי בת"א.

השופט ג.קלינג.

בשם המבקשת: עו"ד מוטי גרד.

בשם המשיבים: עו"ד ערן ברטל.« עו"ד רמי שר-ישראל « חוזה למראית עין: החלטי או יחסי « על מנת לגלות כי מדובר בחוזה למראית עין שאין מאחוריו ולא כלום, או המשמש מסווה לחוזה נסתר אחר, יש להתחקות אחר כוונות הצדדים ויש משקל להתנהגות הצדדים המלמדת על יחסם לזכויות ולחובות שנקבעו בחוזה