סיפורים טובים לא מתיישנים

"ביבר הזכוכית", מאת טנסי ויליאמס, תיאטרון באר-שבע. בימוי: גדי ענבר; תרגום: ערן בניאל; משתתפים: חנה מרון, אביטל פסטרנק, אודי בן-דוד, עודד לאופולד.

מחזהו הנודע של טנסי ויליאמס עוסק באם שתלטנית, שרודה בשני ילדיה, לאורה הנכה ואחיה תום, שהוא בן דמותו של ויליאמס. לאורה חיה בעולם של פנטזיה, תום חולם לברוח מהמסגרת המשפחתית החונקת והאם חיה בעברה הרחוק.

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") כותב שהבמאי, ענבר, "העמיד הצגה שמדגישה טוב יותר את הצד הריאליסטי מאשר את הפיוטי", אבל ייחודה הוא באיכות שחקניה. בחלקה הראשון של ההצגה נדמה היה שזו "סתם הצגה שיגרתית מלוהקת היטב: בן-דוד בתפקיד תום, אביטל פסטרנק המקרינה כאב ושבריריות בתפקיד לאורה, עודד לאופולד, המקסים, הטבעי והמלבב, בתפקיד ג'ים, המחזר, וחנה מרון בתפקיד אמנדה האם - שחקנית שחובה לראות בכל מה שהיא עושה על הבמה".

ו"אז באו רגעי הסיום של ההצגה: זה החל בתמונה היפהפייה של לאופולד ופסטרנק, הגיע לשיא מדהים בעוצמתו של השבירה של אמנדה-מרון והסתיים במונולוג מרטיט של בן-דוד". כל אלה הפכו את ההצגה "משיגרתית ועשויה היטב לחווייה של ממש".

שוש ויץ ("ידיעות אחרונות") מציינת, שזו הפעם השישית ש"ביבר הזכוכית" עולה על הבמה בארץ. זהו "סיפור טוב ועסיסי, וסיפורים טובים לא מתיישנים. אבל, כדי שסיפור ישן ידבר אל קהל חדש" נחוצה "פרשנות חדשנית, או לפחות מעניינת, ולביצוע טוב".

אלא, שלטעמה של ויץ, "רוב הדברים האלה חסרים בהצגת באר-שבע, שסובלת מקצב איטי ומיושן, מפרשנות מבולבלת ומביצוע בעייתי". ההצגה "מתנדנדת בין שני סגנונות, ובעיקר בין שתי דמויות הנשים", פסטרנק בתפקיד הבת ומרון, שמגלמת את האם. מרון "משתלטת לא רק על ילדיה" בהצגה, אלא גם על הקצב ועל מהלך ההצגה כולה, "ולא תמיד לטובה".

"הכישרון והכריזמה של מרון" ידועים אמנם, אבל צריך לדעת לעבוד איתה, "ואת זה גדי ענבר לא הצליח לעשות". בחלק השני, כשהאם מפנה את הבמה לבת ולמחזר שלה, "הקצב והאווירה משתנים לחלוטין. כאן יש הזדמנות לשחקנים הצעירים בן-דוד, ליאופולד ופסטרנק, להוכיח את כישרונם והם באמת מצליחים ליצור תמונות יפות ודמויות אמינות". אלא שזה "מעט מדי ומאוחר מדי" וההצגה משאירה בסך הכל תחושה של אכזבה.

בקיצור: הצגה עשויה היטב, שבחלקה השני - תלוי במבקר - הופכת לחווייה של ממש או להצגה מאכזבת.

« נילי ברקן « סיפורים טובים לא מתיישנים «