מקושרים חסרי מנוח

קסם הנעורים של לוסנט טכנולוג'יס כבר פג. בארבע השנים שחלפו מאז יצאה תחת כנפיה של AT&T היא לא ידעה מצוקה - עד עכשיו. מאז יציאתה לבורסה ב-1996, רשמה לוסנט 15 רבעונים רצופים של הפתעות חיוביות, והכנסותיה עלו ב-%75 באותה תקופה. עד סוף 1999 עלה מחיר המניה שלה פי 11, והיא ירשה את מקומה של AT&T כמניה המוחזקת ביותר באמריקה, עם 4.6 מיליון מחזיקי מניות.

אבל, החברה שתמיד ידעה לפגוע בול, נראתה בתחילת השנה כאילו אינה יודעת לכוון. למנכ"ל, ריצ'רד מקגין (Richard McGinn), ציפתה בינואר האחרון הפתעה לא נעימה. ברבעון האחרון של 1999 ירד הרווח נטו של החברה ב-%30 מתחת לציפיות וול-סטריט, וב-%20 לעומת השנה הקודמת. עם פרסום הנתונים איבדה המניה, תוך יום, אחד %28 מערכה. שווי השוק של לוסנט הצטמק ב-64 מיליארד דולר.

הסיבות לנתונים הגרועים מפחידות למדי. לוסנט לא זיהתה את השינוי בביקוש לציוד מתקדם ביותר לרשתות סיבים אופטיים. היא לא זיהתה את רעבונן של חברות הטלקום לרוחב פס, והגיבה לאט מדי בנסיונה למנוע מהן לערוק ליריבתה העיקרית, נורטל נטוורקס. התוצאות האחרונות של החברה גרמו לכמה משקיעים לתהות: האם לוסנט צמחה בקצב כה מהיר, עד שיצאה מכלל שליטה? האם העמיסה על עצמה הזמנות רבות מדי, כך שצפויות אכזבות נוספות, גדולות יותר?

בעלי המניות ציפו לתגובה נחרצת, וזו הגיעה לבסוף. אחרי כמעט חודשיים של דשדוש המניה, הודיעה לוסנט על תוכנית להפריד את חטיבת הרשתות התאגידיות שלה ולבסס אותה כחברה עצמאית. חטיבת הרשתות, המוכרת בעיקר מערכות טלפון קוליות ישנות ישירות לחברות, צומחת בקצב שנתי איטי יחסית, של %4-%8. הפרדתה תאפשר להאיר באור בהיר יותר את עסקי הליבה של החברה - אספקת ציוד לספקיות טלקום, כמו גם מוצרי ושירותי אינטרנט. המניה לא איחרה להגיב, וזינקה ביותר מ-%20.

לגלוש על הגל האופטי

אבל בעצם, זה לא משנה. לוסנט ממוקמת היטב, והיא תהיה שותפה בהובלת המהפכה האופטית בעולם - מהפכה שתאפשר להזרים מידע על פני כל כדור הארץ, בעלות מזערית לעומת העלות כיום. אוטוסטרדת המידע הזאת תשאב את כוחה מפוטונים (אור) ולא מאלקטרונים. כלי הרכב שינועו בה יהיו "חבילות" דיגיטליות שיעבירו, ממקום למקום ובאותה קלות, וידאו, צלילים ונתונים. התמרורים באוטוסטרדה הזאת יהיו צורה מתקדמת יותר של פרוטוקולי האינטרנט הקיימים כיום. עסקות דיגיטליות, כמו רכישתה של טיים וורנר בידי אמריקה און-ליין ב-165 מיליארד דולר, רק יגבירו את הביקוש למוצרים של לוסנט. "אין תקופה טובה יותר להיות בעסק הזה", אומר מקגין.

ב-25 השנים האחרונות מנעו העלויות הגבוהות מטכנולוגיית הסיב האופטי להיות ישימות בקנה מידה רחב. כעת, הקיבולת האינסופית כמעט של סיבי הזכוכית מתפשטת מרשתות התקשורת לטווח רחוק לרשתות מקומיות, ויום אחד תגיע גם למחשבים במשרדי החברות ולסלון הביתי. הסיבים האופטיים יפתחו את צווארי הבקבוק הנובעים ממגבלות רוחב הפס, ויספקו קישוריות בלתי מוגבלת. סרטים וקבצים בכל גודל כמעט יהיו נגישים בעתיד, בדיוק כמו קובצי דואר או שיחות טלפון כיום. כל אחד יוכל לבדוק את מצב תיק המניות שלו, או לצפות בטלוויזיה דיגיטלית על גבי מסך אחד, בשעה שבתו תנהל ועידת וידיאו עם סבא וסבתא על גבי מסך אחר.

בשעה שבוול-סטריט חבטו בלוסנט בגלל ביצועיה החלשים ברבעון אחד, הוכפלו מכירות הציוד האופטי המתקדם ביותר שלה, ועסקיה בתחום הציוד לרשתות תקשורת נתונים גדלו ב-%60. החברה מובילה בשוק האמריקני לציוד תקשורת סלולרית, ומכירות ציוד הסלולר שלה בעולם צפויות לעלות השנה ב-%25.

מקגין צופה עלייה של %17 בהכנסות והמשך גידול בנתח השוק, וכל זאת כאשר מדובר בחברה, שבשנה שעברה הסתכמו מכירותיה ב-38 מיליארד דולר. "בשעה שהעולם הולך לכיוון של רשתות גלובליות, אנחנו מתכוונים להיות השרברבים - עם האופטיקה שלנו, הסיליקון, התוכנה והשירותים", הוא אומר.

עם זאת, על אף כל הצלחותיה, חסר ללוסנט "סקס אפיל" אינטרנטי. סיסקו מייצרת מתגי אינטרנט ומכירותיה מסתכמות בשליש מאלה של לוסנט, אבל שווי השוק שלה גבוה יותר מפי שניים מזה של לוסנט, ומכפיל הרווח שלה הוא 128, כמעט פי שלושה מזה של לוסנט.

הגל האופטי עשוי לאפשר ללוסנט לזכות גם היא בחלק מכוח המשיכה של סיסקו. אבל בינתיים, בוול-סטריט מאמינים במנהל של סיסקו, ג'ון צ'מברס, הטוען כי כל עולם הטלקום יבצע המרה מהירה ל-IP, תוך נטישת רשתות המיתוג המעגלי (Circuit Switch) של הטלפוניה הישנה, שבהן שולטת לוסנט.

"שטויות", אומר מקגין. "האמת היא, שטכנולוגיית ה-IP איננה מוכנה לפריים טיים. אנחנו פשוט מתאמצים לא ליצור תדמית שתהיה גדולה מהמהות שלנו, בעוד סיסקו היא מכונת המכירות הטובה ביותר מאז יבמ של שנות ה-70".

טכנולוגיה מצוינת, מאוחר מדי

מקגין הוא בחור רגיל למדי. בוגר לימודי היסטוריה, העובד בחברה של מהנדסים, ואשר לפני העבודה מסיע את בתו בת ה-10 לבית הספר. הוא מאוד נמרץ, אבל כל-כך צנוע, עד שמדי יום, בבואו לעבודה, הוא טורח להציג את תג הזיהוי של החברה לאנשי הביטחון העומדים בשער כדי שיתנו לו להיכנס. הוא נהג להשתתף בעבר בתחרויות "איש הברזל", וכיום, בגיל 53, הוא נוהג לצחוק על עצמו ולומר שהוא "איש הפח".

ב-1969 הצטרף מקגין לחברת אילינוי בל של AT&T כאיש מכירות, והחל לפלס את דרכו מעלה. עד 1993 הוא כבר ניהל את קבוצת מערכות הרשת של החברה, שעם הזמן הפכה לגרעין שסביבו הוקמה לוסנט. ב-1996 התפצלה AT&T לשלוש חברות, ונפרדה מלוסנט. מקגין נראה אז כמועמד המתאים לניהול החברה, אבל חבר המנהלים של AT&T העדיף להכניס לתפקיד אדם מבוגר יותר, בעל יוקרה רבה בוול-סטריט - הנרי שאחט (Henry Schacht), לשעבר מנכ"ל מפעל המנועים קאמינס.

מקגין הסתפק בתפקיד הכינור השני, והחל לתכנן יחד עם שאחט את החברה שינהל בעתיד. באפריל 1996 הפכה לוסנט לאחת מ-50 החברות הראשונות בארה"ב מבחינת היקף המכירות, עם שווי שוק של 19 מיליארד דולר. כיום נאמד שווי השוק שלה ב-210 מיליארד.

למעשה, לוסנט אינה בת 4. ראשיתה של החברה לפני 128 שנה, תחת השם ווסטרן אלקטריק. במשך חצי מאה ייצרה החברה טלפונים (בצבע שחור בלבד), ולאחר מכן הפכה לתערובת של עסקים בתחומים שונים - מערכות תקשורת לחברות טלקום, רשתות טלפון משרדיות, טלפונים, מוליכים למחצה ומעבדות בל. לכל החטיבות האלה היה מעט מאוד מן המשותף, מלבד המוניטין שלהן: "טכנולוגיה מצוינת, מאוחר מדי".

מיד עם תחילת עבודתם, כינסו שאחט ומקגין את המנהלים הבכירים בחברה, והודיעו להם, כי מאותו רגע, רף הביצועים אמור לעלות. המכירות היו אמורות לצמוח לפחות בקצב הגבוה פי שניים מהמקובל, ושיעור צמיחת הרווח היה צריך לגדול פי שלושה. השניים גם יצרו קשר בין רמת השכר לביצועי העובד, גם לגבי מדענים שהיו מסוגרים במגדלי השן האקדמיים. הם הציעו 100 אופציות לכל אחד מ-131 אלף העובדים בחברה, כולל אחרון עובדי הייצור במפעל בבנגקוק. ערך חבילת אופציות כזו כיום הוא כ-18 אלף דולר.

לאחר שכבר לא היתה קשורה ל-AT&T, החלה לוסנט לקבל הזמנות בשווי של מיליארדי דולרים - הזמנות שקודם חמקו ממנה, בשל חששן של חברות תקשורת לרכוש מוצרים מחברה שהיא חלק מ-AT&T. באוקטובר 1997 יצא שאחט לגמלאות, ומקגין פתח במסע רכישות פרוע. הוא הוציא 32 מיליארד דולר, במזומן ובמניות, על 30 רכישות, שהגדולה בהן - 20 מיליארד דולר - היתה חברת אססנד קומיוניקיישנס (Ascend Communications), החברה המובילה בייצור מתגי ATM, בהם משתמשות חברות הטלקום כדי לחבר קווי תקשורת קול ישנים למערכות החדישות להעברת נתונים.

מקגין גם התמקד בנעשה בתוך לוסנט, ומכר עסקים רווחיים אך "משעממים", דוגמת ייצור לוחות מעגלים מודפסים. כמו כן, הוא גרם לקבוצת המוליכים למחצה של החברה לזנוח את שבבי ה-commodity לטובת מעבדי אותות דיגיטליים. חטיבת השבבים, שהפסידה הון בהיותה תחת שליטת AT&T, הגדילה בשנה שעברה את מכירותיה ב-%18, ל-3.6 מיליארד דולר, תוך שהרווח השולי הגולמי שלה הגיע ל-%48.

לוסנט היא גם אחת החברות הגדולות בעולם לבניית מערכות טלפון סלולריות, והיא חולשת על כמחצית מהשוק האמריקני. היא מובילה בתחום ייצור השבבים למערכות תקשורת, ומספקת אותם גם למתחרות, דוגמת סיסקו ונורטל. בשווקים בחו"ל, שבהן מחצית מהאוכלוסייה עדיין לא משתמשת בטלפון, עלו מכירותיה של לוסנט בשנה שעברה ב-%47, והגיעו ל-12.2 מיליארד דולר. חברת צ'יינה יוניקום חתמה עמה באחרונה על חוזה בהיקף של מיליארד דולר, לתכנון רשת תקשורת שלמה ובנייתה - מהמערכת האופטית העומדת בבסיסה, ועד למערכות המיתוג והסלולר שיופעלו באמצעותה. מעט מהמתחרות של לוסנט יכולות להתמודד עם משימה כזאת.

"סיב אופטי למצח"

הקדחת האופטית תביא לצמיחה נוספת, ולוסנט מנהלת מירוץ צמוד בצמרת, מול נורטל, על המקום הראשון באספקת ציוד תקשורת. אמנם הצמיחה העיקרית בעולם הרשתות היא בתחום העברת הנתונים, שבו משגשגת סיסקו, ולא בתחום התקשורת הקולית, ממנו מגיעות עדיין רוב ההכנסות של לוסנט - אבל %90 מהכנסותיהן של חברות הטלפון ברחבי העולם יגיעו מהעברת שיחות קול, והחברות המבוססות לא ישליכו פתאום ציוד מבוסס מעגלים, ששוויו טריליוני דולרים.

למען האמת, רשתות ה-IP אינן מצליחות להגיע לרמת האמינות בת ה-%99.999 שדורשות חברות הטלקום. בנוסף, שירות הטלפון הישן והפשוט יחסית, מספק כיום מגוון עצום של אפשרויות.

לאחר עשרות שנות פיתוח, מאפשר טלפון רגיל למשתמשים גישה ל-2,500 שירותים משירותי חירום ועד שירותי "עקוב אחרי" מתקדמים. ייקח שנים לפתח תוכנת IP שתציע שירותים מקבילים. לכן, על-פי נתוני חברת המחקר גרטנר גרופ, תוך ארבע שנים, רק %10 ממערכות הטלפון יהיו מבוססות IP.

לוסנט, סיסקו ונורטל מתמקדות בלהט במעבר לרשתות IP על סיבים אופטיים, אבל דעותיהן חלוקות בשאלה מתי ובאיזו צורה ייושם הדבר. ההיגיון הפיסיקלי והכלכלי ברור מכדי שאפשר יהיה להתייחס לעניין בביטול.

כיום, משתמשות רשתות אופטיות לטווח רחוק בפוטונים (אור) כדי להעביר מידע, בעלות של כאחוז אחד בלבד ממה שהיה עולה התהליך ברשת המופעלת על-ידי מעגלים אלקטרוניים ומוליכים למחצה.

אבל לשידור אות אופטי למרחק רב נדרשה בעבר טכנולוגיה מבוססת אלקטרוניקה בתחנות המעבר בדרך. בתחנות אלה "הומרו" חבילות הפוטונים לצורה אלקטרונית, הוגדלו, הופנו הלאה, ואז "הומרו" שוב לצורת פוטונים, כדי לעבור כברת דרך ארוכה נוספת. להמרות האלה נדרש ציוד רב, חלקו בגודל של אוטובוס, שעלותו מסתכמת במיליונים רבים. זו הסיבה לכך שמערכות של סיבים אופטיים שימשו, בעיקר, להעברת נתונים בין ערים שונות ומתחת לשטחי ים גדולים.

עד עתה, מובילה לוסנט בתחום פיתוח הכלים שמאפשרים לדלג על רוב השלבים האלקטרוניים. לכן באפשרותה להפוך את השימוש במערכות הסיבים האופטיים לכלכלי, אפילו יותר, עבור משתמשים מקומיים.

בתחילת השנה שעברה ניסו במעבדות בל (ירושה שקיבלה לוסנט כאשר התפצלה מ-AT&T), למצוא דרך למיתוג אלומות אור לאורך רשת תקשורת לטווח רחוק, מבלי שיהיה צורך להמיר אותן משיטות מבוססות אלקטרוניים ואליהן.

בנובמבר חשפה החברה את המוצר שנקרא LambdaRouter. הקופסה המהודרת הזאת משתמשת בשבבים, במיקרו מחשבים וב-256 מראות זעירות, כדי להטיל את גלי האור ליעדם בקצב של עד 10 טרה-בייט לשנייה - פי עשרה ממהירות תנועת הנתונים באינטרנט כיום. לדברי לוסנט, מכשיר המיתוג החדש יצמצם את עלויות המיתוג בשיעור של עד %60. חברת התקשורת הבינלאומית בסיבים אופטיים, גלובל קרוסינג, מתכוונת לבחון את המוצר.

"יום אחד עוד יהיה לנו שירות של 'סיב אופטי למצח'", אומר ג'ראלד באטרס, ראש חטיבת האסטרטגיה הטכנולוגית של לוסנט. 30 אלף מומחי הטכנולוגיה של החברה עובדים על מוצרים דוגמת סיב פלסטי גמיש שיוכל לשמש לחיווט כל הבית, מערכת לייזר חדישה לתמסורת אופטית מקומית, ומתגי ניתוב בעלי יכולת מדהימה.

כיום, הסיבים האופטיים יכולים להעביר 10 מיליארד ביטים של נתונים בשנייה, על אורך גל אחד. זה עובד כך: הסיב האופטי "דוחף" 10 ג'יגה בייט בשנייה על אורך גל אחד, וזה מספיק כדי לטפל ב-125 אלף שיחות טלפון רגילות, בו-זמנית. כל כבל של סיב אופטי יכול "לשאת" 80 אורכי גל, אולם בדרך-כלל משתמש ב-40 בלבד. זה מספיק לחמישה מיליון שיחות - פי חמש ממה שניתן היה להשיג לפני קצת יותר משנה.

ייתכן שבעתיד תהיה טכנולוגיית הסיב האופטי כה זולה ונפוצה, עד שכל בית יוכל להרשות לעצמו "צינור תקשורת" בגודל של 45 מגה-בייט לשנייה - רוחב פס המספיק כדי להפעיל את כל רשת השרתים של הוושינגטון פוסט.

המוצר של לוסנט, השוק של נורטל

בשנה שעברה מכרה לוסנט ציוד אופטי וציוד סיבים בשישה מיליארד דולר - היקף הגדול פי שישה ממה שסיסקו תגרוף, כנראה, השנה בתחום האופטי. בחודשים האחרונים הוציאה סיסקו 9.5 מיליארד דולר על רכישת חברות אופטיות. לוסנט מייצרת ומתקינה סיבים אופטיים, וגם את מתקני הלייזר ש"יורים" את פרצי הפוטונים וקובעים את הקוד שמנהל את הרשתות. לוסנט גם מובילה בייצור מערכות להעברת שיחות קול המבוססות על IP.

אבל מעבר לכך, הכניסה לוסנט למגרש מוצר מפתח אופטי: מתג 10 ג'יגה-ביפס ("ביטס פר סקנד" - ביטים לשנייה) "לוהט", שטוען נתונים לרשתות תקשורת אופטיות לטווח רחוק. אלא שמקגין ובאטרס, שהמעיטו בהערכת הביקוש למוצר, לא הוציאו אותו לשוק במהירות מספקת, ונורטל הצליחה לחטוף %85 מהשוק המשגשג הזה. "כטכנולוג, המקום הזה הוא גן-עדן, אבל נוכל לשלוט בתחום רשתות התקשורת רק אם נוציא הכל אל הפועל טוב יותר, ונפסיק להיות האויב הגדול ביותר של עצמנו", אומר ג'אונג קים, ממנהלי קבוצת האופטיקה של לוסנט.

בבוא היום, עם התבססות המעבר לשימוש ברשתות אופטיות, עשויות השחקניות הגדולות בתחום לרכוש נכסים חדשים, כדי להעמיק את חדירתן לשוק. סיסקו, שהיא החלשה ביותר בתחום האופטי, עשויה לרכוש את חברת קורביס, יצרנית מערכות אופטיות לטווח רחוק, או את אופטיקל נטוורקס, או את טליום. יש לה כיום אחזקות קטנות בכל אחת משלוש החברות האלה.

מקגין מודה, כי הוא בעיצומו של צייד בתחומים שבהם נהנית לוסנט משיעור הצמיחה הגבוה ביותר - אופטיקה, שבבים, תוכנה ורשתות תקשורת (בחודש שעבר רכשה לוסנט את אורטל - חברה שהוקמה על-ידי שני מדענים ישראלים בעבר והמפתחת רכיבים אלקטרו-אופטיים לרשתות טלוויזיה בכבלים - בעסקת מניות בשווי 3 מיליארד דולר).

שום מהפכה טכנולוגית אינה יוצאת לדרך ללא כאב כלשהו, וללא תקלות. "זו אינה מכונה משומנת היטב", אומר מקגין. הוא מדמה את לוסנט לנהג בגיל העשרה, שיש לו ציונים טובים, אבל "מדי פעם הוא נכנס ברוורס בעמוד, או מוריד איזה פנס. זה משום שאנחנו לא בוגרים". תיאור מרשים לחברה בת מאה שנה. *« ניל ווינברג וניחיל הוטסינג פורבס « מקושרים חסרי מנוח

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988