בין הסכם להסכם ממון

בין התובעת (להלן - "האישה") לבין הנתבע (להלן - "הבעל") נחתם ביום 13.8.95 הסכם להתרת נישואין, במסגרתו הם גם הסדירו ביניהם את המחלוקות בענייני רכוש - האישה ויתרה על המכונית והבעל ויתר על מחצית דירתם שבכרמיאל, תוך שהאישה מתחייבת לשאת ביתרת החזרי המשכנתא.

בשנת 1997 הגישה האישה כנגד הבעל תביעה שעניינה התרת נישואין. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה נתן פסק דין ובו הותרו נישואי הצדדים.

בשנת 1998 הגישה האישה תביעה נוספת כנגד הבעל לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, וענינה חלוקת הרכוש. תביעה זו התבססה על ההסכם להתרת הנישואין, שנכרת בין הצדדים (להלן - "ההסכם").

טענת ההגנה העיקרית של הבעל היתה, כי ההסכם לא אושר בבית המשפט כ"הסכם ממון". משלא אושר ההסכם כהסכם ממון, לא ניתן לפעול על פיו ויש לקבוע, כי כל הנכסים, לרבות הדירה והמכונית, הם נכסים בבעלות משותפת של הצדדים, וכל צד זכאי לקבל שווי מחציתם.

התביעה נדונה בפני השופט אבידן גלובינסקי. השופט גלובינסקי סוקר את ההלכות הנוגעות לאבחנה שבין הסכם ממון להסכם רגיל.

בפסק דין שרעבי נגד שרעבי (פ"ד לט(3)776) קובעת המשנה לנשיא דאז השופטת מרים בן-פורת, כי במהלך שנות נישואין עורכים בני הזוג, בינם לבין עצמם, כל מיני עיסקאות, הסדרים והסכמים לגבי פריט זה או אחר ברכושם, וספק אם צריך לייחס לכל הפעולה שכזו את המעמד של הסכם ממון במובן החוק. המבחן אם הסכם פלוני בין בני זוג הוא הסכם ממון אם לאו טמון במטרתו. אם זו צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, בפנינו "הסכם ממון", יהיו מימדיו רחבים או צרים. הסכם ממון חייב להיות בכתב ולקבל - כתנאי בלעדיו אין - את אישורו של ביהמ"ש. לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעיסקה רגילה בין בני אדם - לאו דווקא בנושא של דיני משפחה אלא, למשל, דיני חוזים או קנין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות - בפנינו הסכם רגיל שדינים אלה חלים עליו.

בפסק דין יעקובי נגד יעקובי (פ"ד מט(3) 529) קובע הנשיא לשעבר מאיר שמגר, כי דיני הקנין והחוזים הרגילים הם הקובעים את מצב הזכויות בנכסים, ומסדירים את הדינמיקה של העברת זכויות ונכסים בין בני הזוג. כך ייתכן, שדינים אלה יראו, כי נעשתה עיסקה של העברת נכסים בין בני הזוג. בין השאר, ניתן ללמוד על כך מהתנהגותם של הצדדים. בין בני הזוג נוצרים יחסים קנייניים דינמיים במהלך חיי הנישואין, וחוק יחסי ממון אינו מפריע ליחסים אלה להתפתח.

השופט צבי טל, באותו פסק דין, קובע, כי ניתן להחיל את סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), הקובע סטנדרטים של התנהגות ראויה, על חובת איזון המשאבים. קיומה של חובת האיזון בתום לב ובדרך מקובלת מחייב, לפחות, שבן הזוג לא ינצל את כוחו.

לאור ההלכות הללו, קובע השופט גלובינסקי, אין להתיר לאחד הצדדים להתחמק מהתחייבות חוזית רק בטענה שהסכם הממון לא אושר בבית המשפט.

הצדדים בענייננו החלו בביצוע התחייבויותיהם על פי החוזה ולא המתינו לפקיעת הנישואין, ולכן צריך לקבוע, שדיני החוזים הרגילים חלים על ההסכם ולא לדקדק בתחולת חוק יחסי ממון.

כאמור לעיל, מתחשבת ההלכה הפסוקה בהתנהגותם של הצדדים, כפי שהדבר קרה במקרה זה, לכן - קובע השופט גלובינסקי - ההסכם צריך לחול למרות שלא אושר כחוק.

לחלופין, קובע השופט גלובינסקי, ניתן להגיע לתוצאה דומה על יסוד סעיף 6 (ג) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע:

(ג) "באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה המגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפני הנסיבות ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים".

האישה ויתרה על המכונית ונושאת בהחזרי המשכנתא, לכן, קובע השופט גלובינסקי, על הבעל להעביר את מחצית הדירה לידי האישה, וזאת על דרך איזון המשאבים לפי סעיף 6 לחוק. שכן, זהו האיזון המתאים בנסיבות העניין, בהתאם לשיקול הדעת המוענק לביהמ"ש בסעיף 6 הנ"ל.

התוצאה הסופית: התביעה מתקבלת.

תמ"ש 53931/97.

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה.

השופט: אבידן גלובינסקי.

בשם התובעת: עו"ד א. מרעי.

בשם הנתבע: עו"ד א. גאנם.« עו"ד רמי שר-ישראל « בין הסכם להסכם ממון « אין להתיר לאחד הצדדים להתחמק מהתחייבות חוזית רק בטענה שהסכם הממון לא אושר בבית המשפט