כאילו נועז, כאילו רב-משמעי

עדי עציון מגישה קברט קורט וייל. עיבוד: צחי גראד.

מופע יחיד הבנוי ממחרוזת שירים של ברטולד ברכט וקורט וייל. הערב הועלה לכבוד מלאת מאה שנה להולדתו של ברכט וחמישים להולדתו של וייל.

שוש ויץ ("ידיעות אחרונות") כותבת, ש"החלק המוסיקלי של הערב ידוע ומוכר. הפזמונים של הצמד ברכט ווייל הם היום חלק מנכסי צאן הברזל של התרבות המערבית", ולא רק שזכו לעיבודים וביצועים רבים ברחבי העולם, "גם עציון עצמה כבר ביצעה אותם, במסגרות שונות, במהלך הקריירה הארוכה והמרשימה שלה".

החלק התיאטרלי, "לעומת זאת, חדש. את המונולוג כתבה עציון בעצמה, ובנתה אותו על דמות הזונה שמופיעה בחלק גדול מהפזמונים", אלא שלמרות היכרותה הטובה עם החומר, היא "לא יודעת לכתוב מונודרמה. המונולוג, שאמור לקשר בין השירים, דל ובנלי עד כדי עליבות".

גם את העיצוב לקחה עציוני על עצמה ואף הוא "חלש וחובבני, ולמרבה הצער, גם הביצוע התיאטרוני רחוק מאוד מלהצטיין. דמות הזונה, שמגלמת עציון, מבליטה את חולשותיה כשחקנית, וגם את הפער הגדול בינה לבין הזונה הצעירה שהיא אמורה לייצג". קולה המרשים והאנרגיה הרבה שלה לא מסייעים לה הפעם.

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") חלוק בין הערכתו "לנכונות שלה לעשות על הבמה דברים קיצוניים, וחלקם מוגזמים מאוד", לבין הערכתו, שמאחורי המחווה הגדולה הזאת "אין לה את יכולת המשחק והקרנת האישיות, שתעניק לדברים משמעות שמעבר להעזה. מבחינה קולית עציון מיומנת אולי מעבר לדרישות המוסיקליות של וייל - הסופרן המעוצב שלה כאילו 'אמנותי' מדי לרוח הקברט של השירים", וגם המוסיקה שברקע "מעובדת מדי". אך "מבחינה תיאטרונית היא מיומנת הרבה פחות מדי".

עציוני ערכה, תרגמה ועיצבה את החומר, "אבל המונולוג הנשי שבין השירים נשמע מופרך, מלאכותי ומוגש באופן כללי, מושמע כביכול באזני איזו דמות ערטילאית בחלל, עם הרבה התעסקות בימתית שרירותית, כאילו נועזת, כאילו רבת משמעות", אבל התוצאה מביכה.

בקיצור: עציוני מעיזה להעיז, אך למרות זאת ולמרות קולה המרשים, הערב מביך.

« נילי ברקן « כאילו נועז, כאילו רב-משמעי «