ישחקו הגברים נגד עינינו הסוטות

סרט הראווה האחרון שהפיקה הוליווד על רומא העתיקה, האימפריה הגדולה, בה קיסרים מושחתים ומשחקי גלדיאטורים היו עניין שבשגרה, הוא "נפילתה של האימפריה הרומית", שנוצר ב-1964.

בשנות ה-70 הגישו אנשי מונטי פייטון הבריטים פרודיה על הז'אנר הפופולארי ב"בריאן כוכב עליון", שאמנם טיפל ישירות בישו, אבל מקומם של הקיסרים לא נפקד בו.

נדמה היה שמותו של הז'אנר סופי. ססיל בי. דה מיל, טיפל בו היטב וכך גם ויליאם וויילר ב"בן חור", ובמיוחד סטנלי קובריק ב"ספרטקוס" (1960), שהסרט הנוכחי מתכתב איתו במידה מסוימת.

לכאורה, "גלדיאטור" הוא שובו של הז'אנר - בממדים עתירי ממון, פירוטכניקה והדמיות-מחשב נוסח שנות האלפיים. אבל מאחורי הסיפור הכמו-מוכר הזה מסתתרת מגמה חתרנית, מעניינת ביותר, שמסיטה אותו מהמסלול הבטוח עליו הילכו סרטי העבר.

הבמאי, רידלי סקוט, התקשה לחזור על ההצלחה לה זכה ביצירת הפאר "בלייד ראנר", מ-1982. סרט, שמיד עם צאתו לאור, נעשה ציון דרך בתולדות הקולנוע, מעצב דור שלם של קולנוענים. אי אפשר לנהל דיון בפוסט-מודרניזם של עשרים השנים האחרונות, בלי לבחון מקרוב את התשתית שנבנתה ביצירת המופת הזו.

מי שביכה את הקריירה של סקוט אחרי "בלייד ראנר", אולי ימצא נחמת מה ב"גלדיאטור", אבל זו לא יצירת מופת.

בתסריט, עליו עמלו שלושה אנשים, יש בעיה מרכזית, הקשורה במערכת היחסים של הדמויות, בינן לבין עצמן ובינן לבין האחרות. רזונה של הדרמה הפסיכולוגית זועק לשמיים, אבל את הפיצוי על רדידותו של הסיפור מקבלים בסצינות הפעולה הנהדרות, בקרבות ובמשחקי הגלדיאטורים בקולוסיאום הרומאי.

זהו סרט יקר למדי. 2,500 ניצבים ועשרת אלפים תלבושות שימשו את סקוט, ולצידם אלפי כלי מלחמה, חניתות, חרבות, מגינים, בליסטראות ומה לא. בתוך ההמולה מסתתרת דרמה עם פוטנציאל עצום, שמעט ממנה בא לידי ביטוי.

מקסימוס (ראסל קרואו) הוא גנרל מנוסה, המשמש יד ימינו של הקיסר מרקוס אורליוס המזדקן (ריצ'רד האריס). הסרט נפתח בקרב האחרון שבו השתתף הקיסר, קרב חשוב המתרחש על גבול גרמניה, בו מצליח הגנרל המוכשר להדוף את הברברים המאיימים על האימפריה הרומית אדירת הממדים.

אחרי הניצחון מחליט אורליוס למנות את מקסימוס למנהיג שישלוט אחריו, בתקווה שישיב לרומא את תהילת עברה, יחזיר לסנאט את הסמכויות שהוא עצמו נטל ממנו וירפא את האימפריה מהשחיתות שפשטתה בה.

אלא שבנו של אורליוס, קומודוס (חואקין פניקס) חושב, בצדק, שהכתר נועד לו. הוא חונק את אביו למוות, ומחליט לחסל את מקסימוס. זה בורח וממהר להגיע למשפחתו, לאשתו ולבנו, אבל הוא מאחר. הקיסר הצעיר והמרושע, כבר חיסל אותם.

מקסימוס הופך לעבד. עבד לשעבר (אוליבר ריד, שמת במהלך הצילומים מעודף אלכוהול) רוכש אותו, יחד עם עוד עשרות גברים, המשמשים אותו למשחקי מוות בקרקסים ברחבי האימפריה. אחרי שהעבד, המכונה מכאן ואילך "גלדיאטור", שורד יפה, הוא מגיע עם חברים מצפון-אפריקה הישר לרומא ולקולוסיאום, וכמובן "משחק" לנגד עיניו הפרברטיות של קומודוס.

לקיסר הזה יש גם אחות יפה, לוסילה (קוני נילסן), שפעם אולי היתה בקשר עם מקסימוס ועכשיו היא מגדלת לבד את בנה, שלא ברור אם אביו האמיתי אינו אלא אחיה...

אבל בסרט נזהרים שלא להרחיב את העניין הסקסואלי וגילוי העריות רק נרמז, ובעצם מקבל צביון תמוה של סרט ילדים לא מסוכן.

כל שנותר הם הקרבות עצמם. סצינת הפתיחה ביערות הגשומים של גרמניה היא סצינה מופתית, שקספירית לעילא. אבל מכאן הולך הסרט בזיגזג - סצינה משובחת של קרב גלדיאטורים, או אירועים המתרחשים במרחב הפתוח, מתחלפים בסצינת-פנים חלשה עד להכעיס.

ראסל קרואו ("המקור") מחזק את מעמדו ככוכב גדול. הוא מרשים ומשכנע, וכמוהו חואקין פניקס, ריצ'רד האריס ואוליבר ריד. לקוני נילסן, שחקנית מעניינת ובעלת הופעה מרשימה, חסר עומק בתפקיד, בגלל תסריט רדוד שהוצע לה.

המוסיקה המשובחת מעניקה לסרט מידה מסוימת של נפח, החסר בתסריט. גם העיצוב הפלאסטי שסקוט טרח עליו, מרשים ביותר. הוא קד קידות עמוקות לסרטי העבר, ונוטל מהם לא מעט.

הסרט עוסק במוות, במשיכה למוות, בתשוקה כמעט ארוטית למוות, מוות כגאולה, ומוות שהוא הפתרון למצוקת הקיום של הגבר. זהו אותו גבר ש"אמריקן ביוטי" חיסל, וכמוהו הסרטים הרבים של העת האחרונה. "גלדיאטור" הוא על כן סרט עכשווי, תפור על-פי הדגם המושלם של התקינות הפוליטית.

המנצחים היחידים במסע ההרג, האלימות והקרבות המדממים, הם שניים - האשה והעבד השחור, ולגברים הלבנים לא תהי תקווה. * "גלדיאטור". במאי: רידלי סקוט. תסריט: דייויד פרנזוני, ג'והן לוגן, ויליאם ניקולסון. צילום: ג'והן מתיסון. מוסיקה: האנס זימר, ליסה ג'רארד.« נסים דיין « ישחקו הגברים נגד עינינו הסוטות « מי שציפה ל"בלייד ראנר" נוסף מרידלי סקוט, עשוי להתאכזב. אבל הכישרון של הבמאי ניכר, והמוסיקה, העיצוב הנפלא וסצינות הקרב מפיחים ב"גלדיאטור" את מה שהתסריט לא הצליח לעשו