סכסוך עבודה או שביתה פוליטית?

האם השביתה שתוכננה במחאה על הרפורמה היא שביתה פוליטית חסרת הגנה או שמא סכסוך עבודה לגיטימי

איומי ההסתדרות להשבית את המשק במחאה על המלצות ועדת בן-בסט, השפיעו בוודאי על החלטת האוצר להקפיא בשלושה שבועות את הליכי חקיקת הרפורמה. בינתיים, נדחה מועד פרוץ השביתה לפרק הזמן האמור.

איומים אלה, כמו גם השביתה, ככל שתפרוץ, נועדו להפעיל לחץ פוליטי על הממשלה. ברור שהם אינם מכוונים נגד מעבידיהם של השובתים, אלא נגד יוזמה חקיקתית של הממשלה כריבון. הדבר נכון במיוחד בסקטור הפרטי. גם במקרה שהמדינה היא מעבידתם של מי מהשובתים עדיין מכוונת נגדה השביתה כריבון ולא כמעבידה.

ברור עוד כי לא מדובר בסכסוך עבודה במובנו הקלאסי. עילת השביתה אינה בגין חתימה או שינוי של הסכם קיבוצי, קבלת אדם לעבודה, העלאה מיידית בשכר וכו'. גם אם ייכנע המעביד לשביתה, אין בידו לעשות דבר במישור יחסי העבודה עם העובד.

יוצא, איפוא, שמדובר בשביתה המכוונת להשפיע על מדיניות לגיטימית של הריבון. שביתה כזאת הוגדרה בפסיקה כ"שביתה פוליטית" שאינה לגיטימית, החושפת את השובתים ומארגני השביתה לסיכונים משפטיים.

מאידך, ניתן לטעון, כי חלק מההמלצות יש בהן השלכות ישירות על תלוש המשכורת ועל תנאי העבודה וממילא על הסכמים קיבוציים של העובדים השובתים. מדובר בשינוי מדרגות מס, שינוי בנקודת הזיכוי לנשים, שינוי השכר לעובדי משמרות, שינוי במיסוי קרנות השתלמות ועוד.

יתרה מזו: עילת השביתה - שינוי בהבטחות מצד הממשלה, לפיהן נחתמו הסכמים כגון הסכמי קרנות ההשתלמות, קופות גמל ועוד.

לפיכך, יתכן שמדובר בשביתה כלכלית לגיטימית שהיא ברת הגנה, בתנאי שנשמרו שאר דרישות החוק (הודעה מוקדמת, הכרזה ע"י גופים מוסמכים ועוד).

אפשרות שלישית: מדובר בשביתה מעורבת או כפי שכונתה בפסיקה שביתה "מעין פוליטית". שביתה זו מופנית כלפי הריבון.

שאלת סיווגה של השביתה כשביתה פוליטית, כלכלית או מעין פוליטית, כפי שנקבע ע"י השופט דב לוין בבג"צ בזק, אינה תאורטית. יש לה משמעויות כבדות משקל ביחס לשובתים ולגופי ההסתדרות.

סיווג השביתה כ"שביתה פוליטית" טהורה עלול להעמיד את השובתים בסכנת פיטורין ומול תביעות לפיצוי כספי בשל נזקי השביתה, ועוד.

השביתה הפוליטית

שתי פרשיות מפורסמות - בג"צ חטיב ובג"צ בזק - הגיעו לדיון בבג"צ. פסה"ד שניתנו בהן מנתחים את נושא השביתה הפוליטית.

בפרשת חטיב נדונה שביתת מורים דרוזים נגד חוק רמת הגולן, שהחיל את המשפט הישראלי על רמת הגולן. בעתירה בבג"צ בעניין זה, קבע נשיא ביהמ"ש העליון דאז, מאיר שמגר, כי מדובר "בשביתה פוליטית" שאינה בגדר שביתה כלל.

השופט שמגר תקף את "השביתה הפוליטית": "השביתה הפוליטית - הבאה לכפות על רשויות השלטון מעשה או מחדל שלא היו מוכנות לו, אלמלא השביתה, מעוררת בעיות חוקיות וחברתיות רבות. במשטר דמוקרטי יש בה כדי לפתוח פתח להשלטת רצונם של השובתים על המוסדות הדמוקרטיים הנבחרים ולכוון הליכים עפ"י כח הכפייה של גופים חוץ שלטוניים ואף קבוצות מיעוט בעלות יכולת כפיה הלכה למעשה. יתכן שיש מדינות בהן הפסקת חשמל כללית, לרבות זה המוזרם לבתי חולים, יכולה להביא אף את המחוקק לכל מעשה חקיקה הנדרש ממנו, אך אין ספק שיחד עם המפולת המוסרית, גם נפגעת באופן מהותי ביותר דרך הפעולה של הדמוקרטיה ככזאת".

שמגר קבע עוד כי ההיעדרות מהעבודה, שכונתה ע"י העותרים כשביתה במקרה זה, לא נבעה מסכסוך עבודה ולא היתה קשורה אליו. זו היתה מחאה פוליטית כנגד חוק. היעדרות זו היתה לפי הוראה של גורמים פוליטיים עוינים בתוך ומחוץ לישראל.

לפיכך, דחה בג"צ את העתירה וקבע כי השביתה אינה ברת הגנה וכי ניתן לראות באי נכונות העובדים לעבוד כהתפטרות.

בבג"צ חטיב הוגדרה שביתה כ"פעולת לחץ מתואמת, הננקטת ע"י קבוצת עובדים, במסגרת המאבק המקצועי של עובדים עם המעביד, לשם השגת דרישות בקשר לתנאי העבודה".

ההגדרה כוללת שלושה מרכיבים. האחד - מדובר בפעולה קבוצתית; השני - מדובר בפעולה נגד המעביד; והשלישי - מדובר בהשגת תנאי עבודה.

הגדרה זו זכתה לביקורת מלומדים. אלה עמדו על הצורך בהרחבת הגדרתה של שביתה לגיטימית, כך שתכלול גם שביתות נגד מוסדות השלטון בנושאים שיש להם השפעה ישירה על תנאי העבודה.

הסיבות ללגיטימיות של שביתות נגד הממשלה היו מעורבות הממשלה כגורם פעיל במערכת יחסי עבודה; מעורבות הממשלה במו"מ על הסכמי שכר במשק; היות הממשלה חתומה על מספר הסכמי שכר; והתפקיד המכריע של הממשלה בעיצוב מדיניות השכר.

(פרופ' רות בן ישראל, השביתה הפוליטית, עיוני משפט יא, 609) עינינו הרואות: לביקורת זו רלבנטיות רבה לעניין ההתנגדות לתמיכת האוצר ברפורמת בן-בסט.

בבג"צ בזק הגדיר השופט דב לוין את השביתה הפוליטית כלא לגיטימית וחסרת הגנה. "שביתה פוליטית טהורה היא שביתה המכוונת כנגד הריבון לא במעמדו כמעביד, אלא כמי שמופקד על קביעת מדיניות כלכלית כוללת, שאינה מקובלת על ציבור עובדים, בהיותם סבורים כי מדיניות כזו תצר צעדיהם ותפגע ביכולתם להתמודד על קביעת זכויותיהם כעובדים. זו שביתה שנחשבת כלא לגיטימית באשר מבקשת היא לערער את סמכותו של הריבון לקבוע מדיניות כלכלית בראיה רחבה של טובת כלל הציבור ולהכניעו לדרישות העובדים; זו שביתה המבקשת להתערב בהליכי חקיקה לגיטימיים של בית המחוקקים בגדר סמכותו, לא על ידי דרכי שכנוע המקובלות בשיטתנו הדמוקרטית, אלא על ידי התערבות כוחנית אשר מבקשת לכפות על המחוקק את מה שאינו ראוי בעיניו. שביתה זו אינה לגיטימית ויש הצדקה למנוע אותה".

השביתה הכלכלית

בג"צ בזק דן בשביתת עובדי בזק כנגד החלטת הממשלה לבטל מונופול שניתן לבזק בנושא התקשורת הבינ"ל והטלפונים הניידים. ביטול הוראות הבלעדיות הרלבנטיות בחוק הבזק, נעשה, בזמנו, בהצעת חוק הסדרים במשק, תשנ"ב - 1992.

השופט לוין קבע, כי יש מקום במציאות הישראלית, להבחנה בין שלוש שביתות. השביתה הכלכלית היא השביתה הלגיטימית שעשויה לזכות בהגנות בחוק. הגדרת השביתה הכלכלית הורחבה (בעקבות הביקורת הנ"ל) באופן שניתן לכלול בה גם שביתות נגד הריבון. "שביתה כלכלית היא שביתה המכוונת בדרך כלל נגד המעביד המבקש לפגוע בזכויות העובדים, או המסרב לשפר תנאי עבודתם - שביתה שאפשר שתהיה מכוונת גם נגד הריבון כשזה פועל במעמדו כמעביד או כאשר הוא מבקש להתערב, תוך ניצול כוחו השלטוני, לשינוי הסדרים קיימים ביחסי העבודה בין עובדים והמעבידים או למנוע הסדרים כאלה".

יודגש, כי עפ"י בג"צ בזק, שביתה כזו מקובלת כשביתה לגיטימית.

(ביקורת נגד "שיטת הקיטלוג" ניתן למצוא בפס"ד השופט חשין בבג"צ בזק, ובמאמר של עו"ד שקד, תיאוריה של איסור השביתה הפוליטית, שנתון משפט העבודה ז, 187).

שביתה מעין פוליטית

קטגוריה שלישית, לפי השופט לוין באותו בג"צ, היא השביתה המעין פוליטית. זוהי שביתה המצויה בתווך. מדובר באותם מקרים בהם שובתים העובדים נגד הריבון בעילה שאינה קשורה בתנאי עבודתם במובן הצר, אך המשפיעה עליהם באופן ישיר. במקרה זה יש לעובדים זכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד, ללא שייגרם לחץ כלכלי למעביד. זכות השביתה במקרה זה נובעת מזכות האזרח לחופש ביטוי והפגנה.

קטגוריה זו הושפעה ממאמרה של פרופ' פ. רדאי, בנושא השביתה הפוליטית. (פרופ' פ. רדאי, שביתות פוליטיות ושינוי יסודי במבנה הכלכלי של מקום העבודה, המשפט ב 159).

עוד נקבע בבג"צ בזק, כי לא הוכח שביטול בלעדיות בזק בתחום התקשורת הבינ"ל והטלפונים הניידים אכן יפגע בתנאי העבודה של העובדים. השופט מדגיש כי מחאת העובדים כוונה נגד מדיניות חברתית כלכלית גלובאלית, מבורכת, שבבסיסה פתיחת המשק לתחרות ולהפרטה. מדיניות לגיטימית ואף רצויה זו, אינה עולה כדי התערבות ישירה בחופש המו"מ או בתנאי העבודה של העובדים. ניתן לתחום, לפיכך, את שביתת העובדים, החולקים על מדיניות זו, תוך חשש לא מבוסס לפגיעה בזכויותיהם, במסגרת שביתת מחאה מעין פוליטית בעלת טווח קצר.

מעמד ההתנגדות לרפורמת בן בסט

מבלי לקבוע מסמרות, הרי שבדיון במעמד ההתנגדות לרפורמה, יש להפריד בין האיומים וההפגנות נגד הרפורמה ובין השביתה עצמה. איומי שביתה, כמו גם הפגנות, מותרים על-פי חופש הדיבור וההפגנה (כל עוד נעשים כדין).

בענין השביתה עצמה, יש להפריד בין הסקטור הציבורי ובין הסקטור הפרטי. בסקטור הציבורי, בו המדינה היא המעביד, יש להפריד בין מספר נושאים.

בנושאים בהם המדינה שימשה כצד, ישיר או עקיף, להסכמי שכר, הרי שמדובר בשביתה כלכלית לגיטימית. הכוונה בעיקר לנושאי קרנות ההשתלמות וקופות גמל. בחלק מההסדרים האמורים משמשת המדינה כצד להסדר. החלק האחר נוגע להבטחות הממשלה (הנתמכות בתכתובות), עליהן מסתמכים ההסכמים. לפי הגדרת השביתה הכלכלית בבג"צ בזק, ניתן במקרה זה להרחיב את הגדרת המעביד ולאפשר את הפנייתה גם נגד הריבון.

הנושאים האחרים הם ביטול נקודת הזיכוי לנשים, עובדי משמרות ואף מדרגות המס. בנושאים אלה לא יקשה להוכיח זיקה ישירה לשכר ותנאי עבודה (בניגוד לעובדות בבג"צ בזק שם לא הוכח הקשר בין ביטול מונופולין לתנאי השכר). גם לפי מבחן המטרה של השביתה, נראה שעיקרה תנאי השכר של העובדים ולא תקיפת כוחו של הריבון. לכן, סביר שגם נושאים אלה ייכללו בהגדרה הרחבה של שביתה כלכלית מוגנת.

ואולם, בסקטור הפרטי, האמור גם הוא להיות מושבת ובנושאים אחרים בסקטור הציבורי - אין ביטחון כי תחול הגדרת שביתה כלכלית. יש לשקול כאן שביתה קצרת מועד שהוגדרה כ"שביתה מעין פוליטית" ויש להיערך לכך כי השביתה תוגדר כפוליטית, על כל המשתמע מכך.

הכותבת היא מרצה למשפטים shlomit-ravid@barak-online.net