ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב מורה על ביטול צו עיקול זמני על זכויות חכירה בנכס
מקרקעין, בשל העובדה שמבקש הצו לא צירף לבקשת העיקול את רוכש הזכויות כ"מחזיק",
וזאת הגם שזכויותיו של מחזיק זה טרם נרשמו במינהל מקרקעי ישראל. ביהמ"ש קובע,
כי המדובר בפגם דיוני, שתוצאתו ביטול צו העיקול.
חברת טיטן בנץ בע"מ (להלן: "טיטן") הינה החוכרת של מקרקעין בבני-ברק (להלן:
"המקרקעין"), עליהם בנוי בניין (להלן: "הנכס"), על פי הסכם חכירה מהוון עם
מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").
בשנים 1994-1992 התקשרו 4 חברות - או.סי.בי (1-25) בע"מ ואח' (להלן: "המבקשות")
- עם טיטן, בהסכמים נפרדים, לרכישת זכויות החכירה של שטחים בנכס. התמורה בגין
רכישות אלה שולמה במלואה לטיטן, ובשנת 1995 קיבלו המבקשות את החזקה בנכס.
בהעדר רישום בספרי המקרקעין, לא יכלו המבקשות לרשום הערת אזהרה לטובתן. המבקשות
דאגו לרשום שעבוד על הזכויות לטובתן בפנקס רשם החברות. לאור דרישת המינהל לפרצלציה
של השטח, התעכב רישום הזכויות על שם המבקשות.
בשנת 1999 הוטל צו עיקול על זכויותיה של טיטן במקרקעין לטובת חברת ה. זייתון
(להלן: "המשיבה"), וזאת במסגרת תביעתה של המשיבה כנגד טיטן, שעילתה חוב שחבה
טיטן למשיבה בגין הקמת הנכס.
לאור זאת, הגישו המבקשות המרצת פתיחה לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, במסגרתה הן
עתרו למתן צו הצהרתי, לפיו למבקשות זכויות בבניין, הנקיות מכל זכות של צד ג',
וכתוצאה מכך להורות על מחיקת צו העיקול, שהוטל לטובת המשיבה.
הדיון בתובענה נערך בפני השופטת רות שטרנברג-אליעז.
לטענת המבקשות, התקשרותן ההסכמית עם טיטן, לרכישת הזכויות בנכס, הקנתה להן
זכות "קניין שביושר", הפועלת כלפי כולי עלמא, לרבות כלפי המשיבה, כנושה של
טיטן. כמו כן, לטענתן, העדפת זכותה של המשיבה על פני זכויותיהן והותרת צו העיקול
על כנו, עלולות ליצור מצב בלתי סביר, לפיו הקונה מיזם נכס הנמצא בתהליך של
בנייה, במצבים בהם לא ניתן לרשום הערת אזהרה, נמצא במצב בלתי סביר, לפיו זכויותיו
אינן מוגנות עד להשלמת הבנייה.
לטענת המשיבה, זכותה המהותית לקבלת כספים בגין עבודות שביצעה לטובת טיטן, קודמת
בזמן לזכויות המבקשות, שכן בתכוף לתחילת עבודתה חדלה טיטן לשלם למשיבה את הכספים
המגיעים לה בגין הבנייה. עוד טוענת המשיבה, כי קמה לה זכות עכבון, בהיותה הקבלן
שבנה את הנכס, וזאת לפי הוראות סעיף 5 לחוק חוזה הקבלנות.
השופטת שטרנברג-אליעז בוחנת את מעמד צו העיקול משתי זוויות שונות - מהבחינה
הדיונית ומהבחינה המהותית.
הבחינה הדיונית - החזקה בנכס הועברה לידי המבקשות עוד בשנת 1995, והתמורה שולמה
במלואה לטיטן. עניין זה היה ידוע היטב למשיבה, שהיתה בקשר עם נציגי המבקשות
במהלך הבנייה והאיכלוס. אין ספק, על כן, כי המבקשות נחשבות כ"מחזיק" במובן
תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות"). ולכן, היה על המשיבה -
במסגרת הבקשה למתן צו עיקול שהגישה נגד טיטן - לשלוח הודעה למבקשות בדבר צו
העיקול. אולם, הודעה כזו לא נשלחה מעולם אליהן, ודבר העיקול נודע להן כאשר
ביקשו הן לעשות שימוש בזכויותיהן במקרקעין.
המשיבה, בבקשתה למתן צו עיקול זמני, ביקשה ליתן צו עיקול על זכויותיה של טיטן
במקרקעין. משום מה, היא לא ציינה את שמות המבקשות כ"מחזיקות" ואף לא מסרה להן
הודעות - כמחזיקות - על צו העיקול, וזאת בניגוד לאמור בתקנות 361, 367 לתקנות.
מטרת תקנות אלה - קובעת השופטת שטרנברג-אליעז - היא לייעל את ההליך, ולהביא
להכרעה שיפוטית הקושרת את המחזיק בממצא שלנתבע זכויות בנכס נשוא צו העיקול.
במקרה דנן, תיאור המצב כהווייתו בפני ביהמ"ש ומשלוח הודעה כנדרש למבקשות, היו
מונעים את עיקול נכסי המבקשות, ומכל מקום היו מייתרים את הצורך בהמרצת הפתיחה.
אולם, המשיבה יצרה מצג בלתי נכון, על מנת לקבל צו עיקול, כשביהמ"ש יצא מנקודת
הנחה, שהאמור בתצהיר שתמך בבקשת העיקול נכון הוא וכי טיטן היא בעלת הזכויות
בנכס. אילו המבקשות היו במעמד של "מחזיק", בבקשת העיקול הזמני, היו עומדות
לרשותן תרופות על פי תקנות 370, 367 לתקנות.
על כן, קובעת השופטת שטרנברג-אליעז, כי צו העיקול שהוטל על נכסי המבקשות היה
שלא כדין, וכבר בשלב זה ניתן היה להיעתר לתובענה. אולם, מפאת כבודם של באי
כוח הצדדים, היא בוחנת אף את הפן המהותי.
הבחינה המהותית - תכלית צו העיקול היא הבטחת ביצועו של חיוב על ידי "עיכוב"
כל דיספוזיציה בנכס, וייחוד אותו נכס לסילוק חובו של הנושה. העיקול מהווה רק
"שימת יד" על הנכס, ואין הוא מוסיף על זכויות החייב באותו הנכס. כך, במקרה
בו נערכה עיסקה קודמת בנכס, כפוף העיקול להתחייבות הקודמת שקיבל על עצמו החייב
בנוגע לנכס.
בפסה"ד בנק אוצר החייל נגד אהרונוב (ע"א 189/95) קבע ביהמ"ש העליון, כי המענה
בהתנגשות כגון זו שלפנינו טמון בסעיף 9 לחוק המקרקעין, העוסק בעיסקאות נוגדות.
ביהמ"ש הכיר בעדיפות ה"זכויות שביושר" של הקונה, גם אם לא רשם הערת אזהרה לטובתו,
על פני זכותו של המעקל להיפרע מן הנכס. על כן, זכויות המבקשות גוברות על צו
העיקול.
למשיבה אף לא קיימת זכות העכבון. מבלי להידרש לשאלות האם מלכתחילה היתה למשיבה
זכות עכבון בנכס, כלפי מי פועלת הזכות והאם היא גוברת על זכותו של קונה תם
לב, הרי מרגע שהועברה החזקה בנכס לידי המבקשות, הגיעה הזכות לסיומה.
שהרי, המאפיין העיקרי של זכות העכבון הינו זכות החזקה בנכס נשוא פעולת העיכוב.
בעל זכות העכבון חייב שתהא לו זכות חזקה בנכס המעוכב, ואובדן החזקה יוביל,
בדרך כלל, לסיומה של זכות העכבון.
התוצאה הסופית: התובענה מתקבלת. ניתנה הצהרה כמבוקש, וצו העיקול בוטל.
ה"פ 11496/99, ביהמ"ש המחוזי בת"א.
השופטת: ר. שטרנברג-אליעז.
בשם המבקשות: עו"ד ישראל שמעוני.
בשם המשיבה: עו"ד מנחם סגל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
