21.02.2000 18:51
בערעור שנתקבל בבית המשפט המחוזי נתבטלה החלטתו של ראש ההוצל"פ, אשר קבע, כי במקרה בו פס"ד נתן תוקף להסכם פשרה, לפיו התחייב החייב לפנות את דירת מגוריו עד לתאריך מסויים באם לא ישלם חובו לנושה, לא חל סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל. משמע, אין צורך להעמיד לחייב דיור חלופי במסגרת מכירת דירתו.
שמעון שיטרית (להלן - "המשיב") הוא נושה המבקש לגבות חוב מדואק עדה, שלמה ויום טוב (להלן - "המבקשים"), שהינם בני זוג מבוגרים וחולים ובנם הבגיר.
לאחר שנערכו מספר הסכמי פשרה בין הצדדים הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פס"ד על ידי בימ"ש השלום ביום 15.7.99.
בהסכם הפשרה נקבע, כי המבקשים חייבים למשיב 300,000 דולר בצירוף ריבית ובהפחתת סכומים מסוימים ששולמו על ידי המבקשים (להלן - "החוב"). נקבע שהחוב ישולם עד 15.1.2000. עוד הוסכם, כי המבקשים חייבים לפנות את שתי הדירות ברח' הררי 8 חולון ביום 16.12.2000 ובית המשפט ייתן צו פינוי בהתאם.
במסגרת פסק הדין - שנתן תוקף להסכם הפשרה - הוצא צו פינוי ליום 16.12.2000, על פי הסכמת הצדדים, אלא אם כן ייפרע החוב עד ליום 15.1.2000.
אין מחלוקת כי התקופה חלפה והחוב לא נפרע.
המבקשים פנו לראש ההוצאה לפועל וביקשו, כי לא יבוצע הפינוי עד להחלטה בעניין דיור חלוף. ראש ההוצאה לפועל החליט, כי מדובר בפסק פינוי שיש לבצעו ולכן אין הצדקה לדון בדיור חלוף.
המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצל"פ לבית המשפט המחוזי בת"א. בבקשה זו דן השופט עדי אזר, שעל יסוד תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, קבע, כי הדיון התקיים כאילו ניתנה רשות הערעור והוגש ערעור על פי הרשות הנ"ל.
חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן - "החוק"), קובע השופט אזר, יוצר שני מסלולים של מימוש ומכירת מקרקעין. המסלול הראשון הוא מסלול של פסק דין לגביית חוב כספי. במסגרת פסק דין כזה רשאי הזוכה לבצע את פסק הדין בדרך של עיקול מקרקעי החייב ומכירתם. במקרה כזה יהיה החייב מוגן על ידי סעיף 38 לחוק - עליו נדון בהמשך - הקובע, כי יש להעמיד לחייב דיור חלוף בעת שמפנים אותו מהמקרקעין.
המסלול השני, הוא המקרה של פסק דין לפינוי מקרקעין, למשל, פסק דין נגד שוכר דירה בתביעת פינוי שהוגשה נגדו בשל אי תשלום דמי שכירות, במקרה כזה חל סעיף 64 לחוק, ואין צורך להעמיד לחייב דיור חלוף.
השאלה היא - קובע השופט אזר - מה הדין מקום שמדובר בפסק דין מכוח הסכמה, שנקבעה בו סנקציה של פינוי מקרקעין כבטוחה לתשלום חוב. האם יחול לגבי פינוי המקרקעין, המסלול הראשון או שמא המסלול
השני?
בעניין זה, קובע השופט אזר, לא נמצא כל תקדים, וככל הנראה שאלה זו טרם הוכרעה על ידי ביהמ"ש. אף החוק לא מתייחס למקרה שכזה.
השופט אזר קובע, כי מקרה כזה אינו מהווה פסק של פינוי שניתן לאחר דיון בתביעת פינוי, אלא מדובר בפסק פינוי שניתן לצורך גביית חוב כספי (פסק הדין העניק למבקשים תקופה של חצי שנה לפרוע את החוב, ורק לאחר חלוף התקופה ובמקרה של אי פרעון החוב נקבעה סנקציה של פינוי), ואין בינו לבין המקרה של עיקול המקרקעין ומכירתם לצורך גביית החוב כל הבחנה מהותית.
יש לפרש את החוק פירוש תכליתי, שייתן ביטוי לכוונת המחוקק. הכוונה הברורה העולה מסעיף 38 לחוק היא להגן על בית המגורים של החייב, מקום שמי שחייב כספים נאלץ לוותר עליו. החוק מבטא מגמה סוציאלית, שלפיה לא יוצאו חייבים לרחוב אלא הנושה יהיה חייב לקבל מתוך דירתם רק את חלקה ולא את כולה, וחלק מהמימוש ישמש למטרה הסוציאלית של הגנת החייב, אשר ירד ברמת החיים ואף יאבד את רכושו לצורך תשלום החוב, אך לא ייזרק לרחוב, והפינוי יעשה באופן אנושי.
מגמה דומה אינה קיימת בפסק פינוי של ממש, שניתן בתביעת פינוי. במקרה כזה עולה טענה מכוח דיני המקרקעין או החוזים, שלפיה אין לאוחז במקרקעין זכות לאחוז בהם, ולפיכך אין את אותה ההצדקה להגן על המחזיק בנכס.
לאור זאת, קובע השופט אזר, חל על עניננו סעיף 38 לחוק.
סעיף 38 לחוק קובע כדלקמן:
"(א) היו המקרקעין שעוקלו משמשים, כולם או מקצתם, בית מגורים לחייב, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על מכירת המקרקעין ועל פינוי החייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין, ובלבד שהוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו, מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.
(ב) ראש ההוצאה לפועל רשאי לקבוע שהסידור החלוף יהיה בהמצאת דירה אחרת או בתשלום פיצויים או בדרך אחרת.
(ג) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על ביצועה של משכנתא או מימוש של משכון, זולת אם נרשמה המשכנתא לפני תחילת חוק זה, או אם פורש בשטר המשכנתא או בהסכם מישכון, שהחייב לא יהיה מוגן לפי סעיף זה".
הפסיקה קבעה - בכל הקשור לסעיף 38 (ג) לחוק - כי נדרש שהוויתור על הדיור החלוף יהיה כתוב במפורש.
השופט אזר מסיק מכך, כי מקום שהחוק מעניק זכות של דיור חלוף, הוויתור עליה חייב להיעשות במפורש.
בעניננו, קובע השופט אזר, לא נדון הנושא כלל. והן בפרוטוקול הדיון והן בפסק הדין של בימ"ש השלום לא היה ויתור מפורש על דיור חלוף.
לאור זאת, קובע השופט אזר, מכירת מקרקעי המבקשים כפופה להעמדת דיור חלוף כאמור בסעיף 38 לחוק.
השופט אזר מחזיר את הדיון לראש ההוצאה לפועל, לשם קביעת הדיור החלוף. בעת הדיון בשאלת הדיור החלוף נדרש ראש ההוצאה לפועל ליצור איזון הולם, בין זכות הנושה לגבות את החוב לבין כבודו של החייב וזכותו לקורת גג. יש צורך להתחשב במציאת קורת גג לחייבים, והדרך המתאימה היא להביא בחשבון את יכולת המשפחה להשיג קורת גג לאחר שדירתה תימכר, מקורות ההכנסה והמימון העומדים לרשות החייבים, היחס בין גודל החוב לעומת גובה הפיצוי שינתן לנושה, והיחס בין סכום החוב שייגבה תמורת הדירה לבין היתרה שתישאר בידי החייבים (המבקשים) וגם משך התקופה שבה זקוקים הם למדור חילופי.
התוצאה הסופית: הערעור התקבל בר"ע 1083/00 בית המשפט המחוזי בת"א.
השופט: עדי אזר.
בשם המבקשים: עו"ד שלמה דגן.
בשם המשיב: עו"ד איכנשטין.« עו"ד רמי שר-ישראל « פינוי בהסכמה - כפוף למתן דיור חלוף
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
