האמת היא שכדי לבחור את תוכנית הטלוויזיה הב-א-מ-ת אהובה, אני חייב להסתייע
במטען האופטימיות הרזרבי שלי במלואו. בהתחלה חשבתי על "פספוסים". אבל האמת היא שכדי למשות מהתוכנית מתיחה עילאית
של ממש אתה נדרש לצפייה דקדקנית באובססיביות שהיתה מרתיעה אפילו את אלי יצפאן.
ויש את "בטברנה". לזאביק רווח יש אפיל מזרחי מושך (יותר מאשר לקובי אוז למשל)
- את השבת אני מקבל בד בבד עם השקת כוסית הלחיים של רווח וחבר מרעיו - רק שעדיין
קשה לומר ש"בטברנה" מסוגלת למגנט אותך על בסיס קבוע. וחשבתי גם על "גם בישראל"
המעניינת.
מכאן קריאת הכיוון ברורה - אנחנו הולכים על "מהיום למחר".
כפי ששמתם לב, רוב האופציות מגיחות מכיוון רוממה, מה שבמחשבה ראשונה אמור להפתיע.
במחשבה שנייה זה כמובן עדיין מפתיע, רק שיש לכך סיבות טובות. מה גם שלעומת
הטכנוקרטיות ה, אה, מרגיזה נגיד, של ערוץ 2, הרישול של ערוץ 1 כל כך מוקפד,
שאי אפשר לכעוס עליו.
מכל מקום, היתרון הראשון של "מהיום למחר" נעוץ במפרט הטכני שהיא מחויבת לו,
קרי העיסוק בענייני השעה. כשעל הפרק עומדים נושאים מעניינים ואתה נזקק למנת
האקטואליה, רק הדילרים הוותיקים מרוממה יודעים איך להגיש לך את הסם באופן הכי
מדויק. הנוסחה היא הכי פשוטה בעולם: מקבץ אייטמים חדשותיים שבסיומו ארבעה נושאי
דיון, והכל במשך 50-40 דקות.
גם שעת השידור, 11 וחצי בלילה, היא שעה מצוינת לסגור איתה את היום הטלוויזיוני
או כמובן לפתוח אחריה את הלילה המסיבתי עם הרגשת סיפוק של "וגם עשיתי משהו
בשביל המדינה", כלומר לפחות הבעתי התעניינות בסדר היום הציבורי.
העניין המרכזי הוא שאם פעם התבאסנו מאבחנות הגבוה/נמוך של דוד ויצטום ושרי
רז, ואם פעם סלדנו מההתנשאות של עמנואל הלפרין מכל מה שמריח הוליווד, ואם פעם
לא בדיוק הבנו את איכותו של מעצב השיער של עמוס ארבל - היום הכל נראה חינני,
אפילו מעניין. ככה שהיתרון של "מהיום למחר" הוא מתופעות הזמן: כשהכל כבר נשבר,
אתה בסך הכל רוצה לפעמים עוד קצת מהמרק של אמא.
היתרון השלישי של "מהיום למחר" קשור בכך שלצד "גם בישראל" זו התוכנית שמקדישה
למרואיין הכי הרבה דקות דיבור פר אייטם. אבל ההשוואה ל"גם בישראל" אינה רק
סביב סוגיית "זמננו תם". כי למעשה "מהיום למחר" היא תוכנית בעלת עיניים תרבותיות
לא פחות מפוליטיות. יש לציין, למשל, שבאחת התוכנית נרשמה היסטוריה: שמעון פרס
דיבר במשך מספר דקות בלי שהשמיע ולו חידוד אחת על טוהרת ה"כמו בושם, סקרים
צריך רק להריח" וכיוצא בזה. פרס התראיין בנוגע לעוד אחד מהספרים שהספיק לכתוב
בין שלל עיסוקיו המדיניים. זה לא היה ראיון פוליטי ולא עוד פעם פרס 'בנעלי
בית'. זה היה ראיון מעניין.
אף על פי כן אין לשבור חסכונות: "מהיום למחר" עדיין לא מצדיקה רכישת מכשיר
וידאו חדש, אפילו לא משומש. ולא שהלפרין או רז אשמים. הסיבה היא שוב מתופעות
זמננו: בסך הכל, בין עמיר פרץ לערוץ האופנה ברור מי אף פעם לא יכול לשעמם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
