שלוש שנות מאסר בפועל לאריה דרעי

בית המשפט קובע: חומרת העבירות והתקופה הארוכה בה בוצעו, מחייבים מאסר בפועל - גם לאחר הזיכוי החלקי. ביהמ"ש המחוזי דן את דרעי ל-4 שנות מאסר בפועל. בביהמ"ש העליון נותרו כאמור על כנן ההרשעה בחלק מהסעיף המרכזי של קבלת שוחד, שני סעיפים של מירמה והפרת אמונים ושני סעיפים של קבלת דבר במירמה.

בית המשפט העליון הקל בעונש, לאחר שקבע שהשוחד שלקח דרעי מכספי ישיבת לב בנים היה 60 אלף דולר, המהווה מחצית מן הסכום ששולם לזכות בני הזוג דרעי על חשבון רכישת הדירה ברחוב הקבלן. ‏‎

‎‏ בכך הפחית בית המשפט העליון את סכום השוחד שקיבל דרעי על פי קביעת בית המשפט המחוזי, מ-155 אלף דולר ל-60 אלף דולר, בתוספת לסכום בלתי ידוע נוסף שהופקד לזכות חשבונות דרעי בבנק, מימון כרטיסי טיסה לחו"ל והוצאות נוספות. ‏‎

‎‏ עוד ביטל בית המשפט העליון את הרשעת דרעי בקבלת שוחד בגין תקופת הביניים לפני מינויו כמנכ"ל משרד הפנים. ערעורו של דרעי באישום השלישי על הרשעתו בעבירת מירמה והפרת אמונים המתייחס להחלטתו למנות את עורך הדין אבי דרכסלר כחבר במועצה הארצית לתיכנון ובנייה מתבטל. דרעי זוכה מעבירה זו. ‏‎

‎‏ עוד ביטל בית המשפט העליון עבירה נוספת, במסגרת האישום התשיעי של מירמה והפרת אמונים. הערעורים שהגישו מקורביו של דרעי משה ויינברג, אריה ויינברג ויום טוב רובין בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות נידחו. עם זאת, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של משה ויינברג וקצב את עונשו לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות ושנת מאסר על תנאי. ‏‎

‎‏ דרעי יתחיל לרצות את עונש המאסר ב- 13 באוגוסט. שופטי ביהמ"ש דחו את בקשת סניגורו, עו"ד יגאל ארנון, לעכב את ביצוע העונש ל- 25 באוקטובר מהנימוקים שרק לפני חודש נולדה ביתו התשיעית של דרעי, וכדי לאפשר לו לעבור את תקופת החגים ביחד עם משפחתו.

בצאתו מבית המשפט אמר דרעי שהשופטים הם בשר ודם, והחלטתם היא עוד ניסיון שהקב"ה מעמיד אותו בו. לדבריו, אם הקב"ה גזר עליו שלוש שנות מאסר, הוא מקבל זאת באהבה.

שר התשתיות היוצא, אליהו סוויסה, אמר שהוא מצטער על החלטת בית המשפט, שמשמעותה היא רדיפה נוספת של הספרדים. הוא השווה בין פרשת ויצמן לפרשת דרעי, ותמה על ההחלטה שהתקבלה במקרה של ויצמן. הרב אריה גמליאל, לשעבר סגן שר הדתות, אמר שהחלטת בית המשפט דומה להחלטת בית המשפט באיראן, שרודף יהודים.

תומכי ש"ס מחוץ לאולם, שפרצו בצהלות שמחה לאחר ששמעו רק את תחילת דבריו של השופט לוין, מגיבים כעת בזעם ומעלים האשמות נגד המשטרה והפרקליטות. דרעי לא יוכל לערער שוב על פסק הדין, אלא אם כן יצליח לשכנע את נשיא ביהמ"ש, אהרון ברק, כי נקבעו כאן הלכות חדשות המחייבות דיון נוסף. סיכוייה של טענה זו להתקבל הם אפסיים, ולפיכך נראה שפסק הדין וגזר הדין הם סופיים.

בכך, בא הקץ לפרשה שהחלה עם פרסום תחקיר ב"ידיעות אחרונות" בשנת 1990, שבעקבותיו נערכה חקירה אשר בסיומה, לאחר כשלוש וחצי שנים, הוגש כנגדו כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים, באשמה מרכזית של לקיחת שוחד. יחד עימו הואשמו שלושת מקורביו, משה ויינברג, אריה ויינברג ויום טוב רובין, במתן השוחד. שלושת אלו הורשעו גם במירמה, הפרת אמונים וגניבה.

שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צמח, מוסיה ארד ומרים נאור, קיבלו את עמדת התביעה. הם קבעו, כי אריה דרעי קיבל במשך חמש שנים, מעת היותו עוזר לשר הפנים ועד התקופה שבה שירת כשר הפנים, סכום של 155 אלף דולר כספי שוחד, ששולמו לו על ידי שלושת הנאשמים האחרים. מסעיף זה זוכה דרעי חלקית: ביהמ"ש העליון קבע, כי התביעה הצליחה להוכיח רק מתן של כ-100 אלף דולר, ולכן זוכה דרעי מקבלת שוחד ביתרת הסכום. כן הורשע בהוצאה במירמה מקופת המדינה של כ-3.5 מיליון שקלים ובהפרת אמונים.

באמצע אפריל 99' נגזר דינו של דרעי ל-4 שנות מאסר בפועל וקנס של 250 אלף שקל. על משה ויינברג הוטלה שנת מאסר בפועל, על אריה ויינברג הוטלו שנתיים מאסר על תנאי ועל יום טוב רובין הוטלה חצי שנת מאסר בעבודות שירות.

במאי בשנה שעברה, עירער דרעי לבית המשפט העליון על הרשעתו ועל חומרת העונש שהוטל עליו. שלושת מקורביו שהורשעו הגישו גם הם ערעורים לעליון, ואילו המדינה עירערה רק על העונש הקל שנגזר על יום טוב רובין. כל חומר הדיונים הועבר מבית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון, ולשופטים ניתנה שהות של כחצי שנה על מנת ללמוד את החומר לפני תחילת הדיונים בערעור.

לערכאת הערעור בעליון הצטרף להגנה מקורבו של דרעי, עו"ד יגאל ארנון, אשר היה הדמות הדומיננטית בשמיעת הערעורים. לאחר עיכובים קלים, שנבעו מהצורך של ארנון ללמוד את החומר ובשל בעיה רפואית קלה, החל להישמע הערעור ב-28 בינואר.

הערעור נשמע במשך שלושה שבועות, אשר במהלכם העלו הצדדים את טיעוניהם. התובע, יהושע רזניק, חזר על הטענה שעמדה בבסיס הרשעת דרעי במחוזי, לפיה מאז 1985, עת היותו יועץ שר הפנים, במשך 5 שנים, קיבל סכום כולל של שוחד בגובה 155 אלף דולר. כנגד טענה זו, חזרו באי כוחו של דרעי, עו"ד ארנון, ונבות תל-צור, כי כל הכספים הללו היו כספי מתנה ותמיכה שקיבל לאורך השנים מהוריה המאמצים של אשתו - יפה, בני הזוג איסר ואסתר וורדרבר ז"ל.

ההגנה ניסתה בערעור להראות, שהאימוץ של יפה היה משמעותי יותר משנקבע במחוזי ושמערכת היחסים בין וורדרבר לדרעי לא היתה מעורערת כפי שנקבע. ההגנה הצביעה על כך, כי בני הזוג הותירו עיזבון של 300 אלף דולר, ממנו ירשו דרעי 200 אלף. עוד ניסתה ההגנה להראות, כי אסתר וורדרבר לא רצתה לתת לדרעי תצהיר המאשר את התמיכה הכספית הניתנת לא בגלל שתצהיר כזה הוא כוזב, כפי שקבע המחוזי, אלא בשל חששה מהפומביות שיינתן לתצהיר. וורדרבר פחדה מניצולי שואה פולנים, שיגלו כי היא ובעלה עסקו בסחר בתקופת השואה וחששה משלטונות המס בארה"ב.

לעניין העונש נטען, כי דרעי נענש דיו בשל עינוי הדין ובשל הפומביות שניתן למשפט. רזניק טען, כי עונש של ארבע שנות מאסר איננו עונש חמור כאשר מדובר בשר בממשלה שנטל שוחד. עונש זה צריך להוות אזהרה לכל עובד ציבור, שיתפתה לחשוב שאפשר לקחת שוחד. במיוחד חמור הדבר בנושא תפקיד בכיר, כמו שר ומנהיג תנועה פוליטית, הנמצא במגדל זכוכית שעיני הציבור נשואות אליו.

יצוין כי לאחר גזר הדין נענה בית המשפט לבקשת ההגנה, ודחה את ביצועו של גזר הדין ותחילת ביצוע עונש המאסר עד לאחר תום הדיון בערעור. פרקטיקה זו החלה להיות נהוגה רק בתקופה האחרונה, ודרעי הוא מבין אלה שנכללו בה.