הרשות השנייה מתנגדת לשידור בארץ של תוכניות הטלוויזיה "מהחיים" (Reality TV)
כמו "האח הגדול" (Big Brother), ה"שורד" (Survivor), "החפרפרת" (The Mole)
ודומותיהן. לטענת הרשות, התוכניות הן שעשוע חודרני ואכזרי, שאין לו מקום בערוץ
שידור מרכזי. הרשות לא תוכל, ככל הנראה, למנוע שידור של תוכניות להיט מסוג
זה, אך היא מבקשת לפחות לפקח עליהן מקרוב, ומבעוד מועד.
תוכניות "מהחיים" משודרות אצל תחנות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב ובאירופה בהצלחה
גדולה. חלק מהן מבוססות על פורמט אינטרנט שהועבר לטלוויזיה (ולרדיו), והן גורפות
אחוזי צפייה גדולים.
ביקוש מציצני - היצע טלוויזיוני תוכניות "המציאות" השונות הפכו בשנה האחרונה
לז'אנר פופולרי במיוחד. הן מגיעות במספר פורמטים, אבל העקרון דומה. קבוצת אנשים
נתונה בלחץ חברתי ופיזי גדול, סגורה בחלל קבוע, תחת מעקב מצלמות ומיקרופונים
שמשדרים את כל מה שקורה (אם בשידור רציף באינטרנט, ואם ברצועה קבועה בטלוויזיה),
לצופים הלהוטים.
אם זה לא מספיק, הרי שלחץ נוסף מופעל על חברי הקבוצה "מבפנים", שכן הם עוברים
"סלקציה" - אם על-ידי הצופים, ואם ביניהם, והאחרון שיישאר עד סוף התוכנית (מבין
המשתתפים, לא הצופים) - זוכה לפרס כספי גדול.
אנשי טלוויזיה טוענים, כי הפופולריות העצומה של התוכניות נובעת מהצורך ה"מציצני"
של הצופים, ומהעובדה שמדובר בפורמט נעדר-תסריט. אי אפשר לדעת מה יתפתח, מי
יריב/יתאהב/יחיה/יבכה עם מי, וזהו ה"אפיל" הגדול של התוכניות. לעומתם, יש הטוענים
כי מדובר פשוט בניסוי בבני-אדם, שעלול להשפיע על כל חייהם.
אחת המתמודדים ב"שורד" המשודר בארה"ב, למשל, התאבד לאחר שהודח על-ידי חבריו
מהאי עליו מתרחשת "העלילה". טענת CBS, כי מדובר באדם רעוע מלכתחילה רק מעצימה
את טענות המתנגדים.
רשתות הטלוויזיה שגילו מטמון-זהב משקיעות כסף גדול במשחקי-השעשועים האכזרים
האלה. "שורד" (Survivor) של CBS, שמבוססת על פורמט שבדי, היא התוכנית המושקעת
ביותר. בתוכנית נשלחו 2 קבוצות בנות 8 אנשים לשרוד על אי בודד ומתועד. במשך
40 יום נאלצו הקבוצות לקיים את עצמן, להתמודד עם משימות שונות ולהתחרות זו
בזו, ובתוך עצמן. בסוף כל פרק (13 פרקים) הקבוצה המפסידה בוחרת ממי ל'היפטר'
מבין המשתתפים. ה"שורד" האחרון זוכה במיליון דולר.
לצורך ההפקה, הקימה CBS אופרציה עצומה: אי בודד באוקיינוס כוסה במצלמות, הוקמה
בו מרפאה, והוכנו מסוקים בהיכון. ההשקעה השתלמה, כש-CBS רשמה רייטינג-שיא.
לפני כשבועיים העלתה אותה רשת תוכנית-אחות ל"שורד" - "האח הגדול" (Big Brother).
התוכנית מבוססת על פורמט הולנדי, של חברת ההפקה ויקטוריה, ומצליחה ביותר. בהולנד
שודרה התוכנית באינטרנט ובטלוויזיה, זכתה לרייטינג עצום ומשתתפיה הפכו לכוכבים
לאומיים.
בתוכנית, שדומה ל"העולם האמיתי" של MTV, בזמנו, מסתגרים 10 אנשים בבית מתועד
במצלמות ובמיקרופונים במשך 3 חודשים, עוברים סלקציה של הצופים, נגערים על-ידי
"האח הגדול" על כל סטיה מהפורמט, עד שחביב הקהל זוכה בכסף.
התוכנית זכתה כבר בשידור הראשון ב-CBS לצפייה המונית של 15.5 מיליון צופים
- שיעור צפייה גבוה יותר מכל תוכנית אחרת של CBS בימי ד' - ואף עלתה לאוויר
בערוץ 4 בבריטניה, ונרכשה להפקה במדינות נוספות באירופה.
תוכנית נוספת בז'אנר (אם כי פחות פולשנית), היא "החפרפרת" (The Mole). פורמט
בלגי, שנרכש להפקה על-ידי מספר רשתות בעולם, ביניהן ABC האמריקנית. התוכנית
דומה בעקרון למשחקי-בילוש, שהיו נהוגים באתרי נופש ומלונות בסופי-שבוע, שכוללים
קבוצת אנשים - אחד מהם "חפרפרת", שמקבלת שורה של משימות בלשיות לביצוע. החפרפרת
מחבלת במשחק, ועל המשתתפים לגלות מיהי. התוכנית עוקבת אחרי המשתתפים, הסגורים
באתר מבודד, אבל לא בצורה האינטנסיבית של התוכנית "מהחיים".
פסאודו-ניסוי בחשיפה טוטאלית בישיבת מועצת הרשות השנייה שנערכה ביום רביעי
האחרון הוחלט לפנות לזכיינים - שמתכוונים לשדר תוכניות אלה - ולדרוש הבהרות
ופירוט באשר לאופיין, בטרם יחלו בהפקתן.
"למרות שהתוכניות משודרות ברחבי העולם במספר מדינות הנחשבות למתקדמות ומתוקנות,
ולמרות שהמשתתפים בתוכניות אלה עושים זאת מרצונם החופשי", אומר יו"ר המועצה,
מרדכי שקלאר, כי יש הסבורים שהתוכניות הן "שעשוע חודרני, אם לא אכזרי, שעלול
להביא ל'גלדיאטוריזציה' של השידור.
"שידורים כאלו עלולים לפגוע הן במשתתפים, הנוטלים חלק בפסאודו-ניסוי של חשיפה
וחדירה טוטאלית, שלא ברור מהו הרקע והליווי המקצועי שלו, והן בצופים - יושבי
ה'קולוסאום הטלוויזיוני'. אלה עלולים לצפות בסצינות שעלולות לפגוע בטעם הטוב
בחדירתן לתחום הפרט, בחשיפה אפשרית לסבל אנושי, אלימות וכד', שהם לעיתים פועל
יוצא של פרטים בחברה אנושית, שנחשפים לתנאים קיצוניים של בידוד וחשיפה", אמר
שקלאר.
זכייני ערוץ 2 בארץ, כאמור, אינם מפגרים אחרי העולם. את זכויות ההפקה של "האח
הגדול" רכש מיכאל קרפין, שהציע אותן לטלעד. מנכ"ל טלעד, עוזי פלד, אומר כי
הנושא נשקל, וכי מנהל התוכניות של טלעד, חיימון גולדברג נמצא כעת בלונדון על
מנת לבדוק את ההפקה. "לא חתמנו שום דבר. קרפין רכש את זכויות ובא בהצעה. הנושא
טרם עבר את מנגנון אישורי תוכניות, לא הובא לדיון. נפיק אותו אולי בעוד שנה,
אם בכלל", אומר פלד.
ה"שורד" מעניין את רשת. לדברי מנכ"ל רשת, יוחנן צנגן, הם מנהלים מגעים עם CBS
אם לרכישת זכויות להקרנת התוכנית האמריקנית, ואם להפקת תוכנית מקומית. זאת,
במקביל לבדיקה שהם עושים להעברת חלק מהנעשה באתר ANY1HOME של נטקינג, שרשת
היא אחת מבעלי המניות שלו.
"החפרפרת" מיועדת לשידור אצל קשת. לדברי משנה למנכ"ל קשת, אבי ניר, התוכנית
היא אמנם Reality Show, אבל היא משחק שונה לחלוטין, היא אינה פולשת לפרטיות,
כמו יתר התוכניות בז'אנר. "מדובר במשימות מהסוג שנותן דודו טופז, משולב עם
אגתה כריסטי. המצלמות עוקבות אחר המשתתפים, אבל לא בחדרים שלהם, אלא כשהם יוצאים
לבצע את המשימות. זה משחק אינטנסיבי, אבל לא קיים תיעוד של מה שהם עושים בכל
רגע. אנחנו בודקים חברות הפקה", אמר ניר.
אינטרס ציבורי, לא צנזורה מרדכי שקלאר, אתם לא מקדימים קצת? הזכיינים טרם החלו
בהפקה.
"מדובר בהקדמת תרופה למכה. אם מי מהזכיינים חושב לשדר תוכנית מסוג זה - הוא
צריך לפנות למועצה. אנחנו רוצים להמנע מהתסריט הקבוע, שבו אנחנו צריכים בדיעבד
להתמודד עם תוכנית קיימות. בשל רגישות העניין, החלטנו להגדיר את הנושא כבעייתי,
ונשב ביחד עם הזכיינים כדי להחליט מה כן, ומה לא.
"אם מדובר בתוכניות מהסוג שמופיעות כיום באינטרנט - זה לא יהיה בבית ספרנו.
דבר כזה לא נאשר. יש לנו בעיה בתוכניות שמטשטשות בין הפרטי והציבורי, בייחוד
בטלוויזיה שהיא מכשיר פולשני שאמור לתעד חיים, וכאן נעשה צעד לטשטש את ההבחנה
בין האינטימי לבין הציבורי. להערכתי, אין מקום לתוכניות כאלה בערוצים מרכזיים.
מקומם בערוצי נישה, או באינטרנט".
אתה לא חושב שאתם מפעילים כאן צנזורה על התכנים? אלה תוכניות שמשודרות ברשתות
וערוצים מרכזיים בעולם.
"מדובר בקונספט. אנחנו לא מנהלי תוכניות, אבל אנחנו אחראים לאשר לוח שידורים.
אנחנו לא באים ואומרים זה 'לא' או 'כן' מוחלט, אלא שזה מצריך בדיקה רצינית.
זה בהחלט תפקידנו. האבחנה בין גוף שאמור לאשר לוח שידורים, ולדאוג לאינטרס
הציבורי לבין צנזורה - היא אבחנה בעייתית, ואנחנו מאוד נזהרים".
העולם הוא פולשני במהותו למיכאל קרפין, המחזיק בזכויות ההפקה של "האח הגדול"
בארץ, אין בעיה עם החדירה לפרטיות. "העולם הוא פולשני במהותו, ומצחיק לדבר
על פולשנות בשנת 2000", הוא אומר.
קרפין: "אני לא חושב שיש בתוכנית סיכונים לצופים ולמשתתפים, עובדה שתחנות מאוד
מפוארות משדרות את זה. 10 בני אדם מבוגרים מכל הגילים, נשים וגברים, מסתגרים
מרצונם בתוך מבנה במשך 100 ימים. אין להם קשר עם החוץ לא בטלפון, ולא ברדיו,
עתונות או אינטרנט. במבנה יש 30-20 מצלמות ומיקרופונים. 'האח הגדול' מפקח על
פעולותיהם באמצעות רמקולים. מדי שבועיים הציבור מחליט את מי לסלק - והאחרון
שנשאר מקבל פרס כספי גדול. "השידור אינו חי בטלוויזיה, אלא ברצועה בכל ערב,
5 פעמים בשבוע 30 דקות של אוסף מאותו יום, ובסוף השבוע תוכנית סיכום ארוכה
יותר. זה מלווה בדיון של מומחים פסיכולוגים, שמנתחים את ההתנהגות של המשתתפים.
במקביל, מועבר שידור רצוף של 24 שעות ב-4 ערוצים באינטרנט.
"מה שמעניין הוא היחסים שנרקמים בין העשרה במבנה, וגם בינם לבין הצופים בחוץ.
כשזה הוקרן בהולנד, גרמניה וספרד חלק מהציבור נקשר לחלק מהם. אנשים מוצאים
עניין בדמויות שנבחרות בקפידה, ומייצגות למעשה דוגמאות להתנהגויות אנושיות
שונות: המנהיג, הפשרן, מלכת הכיתה ועוד".
אתה לא חושב זה ניסוי פולשני בבני-אדם.
"התרבות האנושית מפרקת מסגרות קיימות ויוצרת חדשות, שקשורות בעיקר לשינויים
הטכנולוגיים שהעולם עובר. השידורים האלה שנקראים 'חלק מהחיים' נמצאים היום
באופנה. אני מניח שיתאימו להרגלי הצפייה שלנו. אין שם דברים גסים - אלא אם
מתפתחת תגרה בין המשתתפים - מה שלא קרה עד היום".
אתה יכול להבין מה המשיכה של הצופים לתוכניות האלה?
"בשלב מסוים המשתתפים שוכחים שהמצלמות מצלמות, ומנסים לחיות טבעי. הציבור רואה
תוכנית בלי תסריט, שיש בה מרכיב דרמטי, ויש פרס גדול, ויש מרכיב שלישי, שלא
נוסה הרבה בטלוויזיה, והוא שאתה לא יודע מה יקרה. "ואגב" הוא מוסיף, "הרבה
לא קורה. בגרמניה שידרו ברדיו את פס הקול מהבית, ונמצא שאפילו בלילה, כשכל
מה ששמעו היה נחירות או לחשושים, היה לפס הקול הזה רייטינג לא רע. זו תופעה
שבני אדם נמשכים אליה, והיא תלך ותתבסס בתרבות הטלוויזיה תתמקצע, ותהיה משוכללת
יותר".
כתבות
ני"ע
