אגרות בניית חניונים: שיעור חלקי או מלא - פסיקות סותרות

המאבק שמנהלות הערים רמת גן ותל אביב להעתקת עסקים גדולים לתחומן, מתנהל דרך מחירי הארנונה, אבל עשוי להגיע לאגרות בנייה של חניונים.

שתי הערים הן הערים הגדולות היחידות במשק, שמתעקשות לגבות את השיעור המלא של אגרות הבנייה עבור שטחי חניה.

את התמונה עשויה לשנות פסיקה של ביהמ"ש העליון, או נדידה חזקה של עסקים מעיר אחת לאחרת. התעקשותה של רמת גן לגבות את השיעור המלא של אגרות הבנייה עבור שטחי חניה, עולה בקנה אחד עם השקפתו של ראש העיר צבי בר, לפיה יש להקטין את תיקני החניה. המטרה, כמובן, לצמצם את עומס התנועה הפרטית. בת"א נהוגה זה שנים מדיניות המרחיבה את שטחי החניה.

ביטויה הבולט של מדיניות הרחבת שטחי החניה בעיר תל אביב, היא תיקון לתוכנית מתאר ע', שתיקנה עיריית תל אביב בשנת 1985. תיקון זה איפשר ליזמי בנייה להוסיף מרתפי בנייה מחוץ למסגרת המאושרת של תוכניות הבנייה. באזור התעשייה של רמת החי"ל, למשל, קיבלו יזמי הבנייה את האפשרות לבנות %200 בניית מרתפי חניה. יזמי רחוב המסגר קיבלו %300 בנייה של מרתפי חניה.

תוספת מרתפי החניה הגדילה את אטרקטיביות הבנייה המניבה בתל אביב, וגם נתנה תשובה הולמת ליתרון התחבורתי של אזור התעסוקה העיקרי ברמת גן, הנושק לרכבת צפון. בעלי המגרשים ויזמי בנייה שונים קפצו על המציאה. תוך כדי ייזום הבנייה גילו להפתעתם, שאחוזי הבנייה של המרתפים אמנם אינם נספרים כשטחי בנייה, אבל חייבים בשיעור המלא של אגרות הבנייה, כאילו היו שטחי עזר רגילים.

העיר רמת גן נוהגת, כאמור, מדיניות דומה, ויזמי הבנייה הגישו תביעות רבות נגד שתי הרשויות המוניציפליות. בשתי תביעות שהוגשו נגד עיריית רמת גן התקבלו פסיקות סותרות, ולכן לא ברור אם וכיצד תיפתר שם הסוגייה. הנשיא לשעבר של בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט מנחם אילן, קבע, כי יש להקל באגרת הנחת צינורות בשיטחי חניה. השופטת שטרנברג אליעז קבעה את ההיפך בדיוק. יזמי תל אביב מחכים לבית המשפט העליון, שאמור לפסוק בימים הקרובים, בערעור שהגישה חברת רוגובין.

חברת רוגובין תבעה מעיריית תל אביב להשיב לה אגרות עבור שיטחי חניה במשרדים, שבנתה ברחוב רוטשילד. רוגובין תקפה את תחשיב האגרות שביצעה העיריה בשנות ה-90'. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, הילה גרסטל, השוותה את אגרות הבנייה בחניונים לאגרות בניית שטחי עזר, וקבעה כי עיריית תל אביב צודקת.

לפני שופטי בית המשפט העליון מונחת פסיקה דומה של שופטת בית המשפט המחוזי, דרורה פלפל. פלפל עסקה באחת התביעות הראשונות בנושא זה. היתה זו תביעת חברת רמיר, שביקשה להשיב לה אגרות הבנייה בשטחי החניה של פרוייקט גולדה על הפארק. חברת רמיר טענה, כי שטחי החנייה אינם צרכני תשתיות כמו ביוב ומים, ולכן אין לחייב את השיעור המלא של האגרה. פלפל דחתה את הטענה. ערעורה של רמיר לבית המשפט העליון נמחק.

יזמי הבנייה בתל אביב מחכים לפסיקת בית המשפט העליון, בתקווה שזה יפסוק לטובת רוגובין והם יוכלו לדרוש להשיב להם את אגרות הבנייה. אם בית המשפט העליון יגשים את תקוותם, תצטרך עיריית תל אביב להשיב ליזמי בנייה שונים עשרות מיליוני שקלים. אם יכזיב, תחריף נדידת יזמים ועסקים לפריפריה הקרובה. ערים פריפריאליות מושכות יזמי בנייה בהנחות באגרות בניית חניונים. העיר רעננה, למשל, גובה רק %10 ממחיר האגרות, הנהוגות בשיטחי העזר.

הנחה זו, מתברר, ולא רק הארנונה, עושה לפעמים את רוב ההבדל.