להוליווד נגמרו המלחמות

הסרט מעמיד פנים שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, כי להוליווד אין כבר מלחמות של ממש. זהו סיפור ידידות בין שני קצינים גבוהים במארינס. 1968, וייטנאם, טומי לי ג'ונס ניצל ממוות בזכות תושייתו של סמואל ג'קסון. אבל ג'קסון לא פעל על-פי אמנת ג'נבה ורצח שבוי מלחמה.

השניים שבים ונפגשים בעקבות אירועי דמים בתימן. ג'קסון נשלח להציל את השגריר ומשפחתו, ותוך כדי כך נותן פקודה לחייליו לירות ללא אבחנה בקהל החיילים שמתגודד מול השגרירות.

האם זהו רצח? השלטונות האמריקנים מחליטים שכן. מי שיוצא להגנתו הוא טומי לי ג'ונס, שחייב לו את חייו. 128 דקות.

דוגמה (ארה"ב, 1999). קוין סמית הוא אחת התקוות הגדולות של הקולנוע האמריקני העצמאי, השופע ממילא בתקוות אינסוף, שחלקן אכן מתממשות.

סמית ("מוכרים בלבד") הוא במאי-תסריטאי חסר עכבות, הפעם הוא משתלח בהנאה רבה בכל הנדרש לנוצרים, ובמיוחד במה שנוגע ליום הדין הממשמש ובא לקראת סוף המילניום (הסרט הופק בשנה שעברה). כצפוי, קמו זעקות על ביזוי.

דוגמה היא אחד העיקרים של האמונה הקתולית. סמית בחר בדוגמה הקשורה בסוף העולם, שהשמירה מפני האסון העומד להתרחש משמעה נקיטת אמצעים דרסטיים כלפי כל מיני כופרים ופורעי דת.

גיבוריו הם שני מלאכים, שבגלל איזו עבירה ישנה, הם נתקעו בוויסקונסין ולא יכולים לשוב לגן העדן. המוצא היחיד שלהם הוא לעבור מתחת לקשת של כנסייה בניוג'רזי. אבל מי שעושה את זה עלול להמיט אסון על העולם כולו. מה עושים?

מי שאמורה להציל את המצב הוא נציגת אלוהים עלי אדמות בשליחות מיוחדת, עקרה שבן זוגה נטש אותה ובעצמה מחפשת את הגאולה. בן אפלק, ג'ורג' קרלין, לינדה פיורנטינו, בראש צוות גדול של שחקנים (123 דקות).

"אוכל מהיר, נשים גנובות" (ארה"ב, 2000). היו שהרימו גבות כשנודע שסרטו של עמוס קולק מוקרן בפסטיבל קאן האחרון. עכשיו אפשר לראות מה הם מצאו בסרט הזה. קולק מוכיח כאן יכולת קולנועית לא מבוטלת.

מדובר בקומדיה אנושית חביבה, בכיכובה של אנה תומפסון, על אנשים בשוליים החברתיים בעיבורה של ניו-יורק. אנה תומפסון היא רווקה בת 35, שעדיין לא מצאה את האביר שלה, ועובדת למחייתה במלצרות. בדיינר שלה יושבים טיפוסים שונים, ובמיוחד בולטים שלושה גברים, שמדברים הרבה וחולמים על פרץ אחרון של אהבה. בין לבין מסתובב שם גם נהג מונית (ג'יימס האריס), המיועד שלה, שחולם להיות סופר. יום אחד מתרחש נס והכל משתנה. 112 דקות "רציחות פשוטות" (ארה"ב, 2000-1999). צמד הבמאים, האחים כהן, הם שם דבר עכשיו בקולנוע העולמי, אחרי "צומת מילר", "ברטון פינק" ובמיוחד "ביג לובובסקי". עכשיו הם מוציאים מחדש את סרטם הראשון, שהעניק להם תשומת לב רבה, אבל נדמה שנשכח קצת. הם קיצצו מהסרט ארבע דקות, עניין זניח, כי מי שזוכר יראה שזו בדיוק אותה חבילה מהנה של זיקוקי דינור קולנועיים.

"רציחות פשוטות מפרק את סגנון הפילמנואר באהבה רבה ומתעלל בו, במיוחד בז'אנר הפופולרי של הבלש הפרטי. גבר נשוי, בעל מועדון, חושד שאחד מעובדיו עושה את זה עם אשתו. לשם כך הוא מזמין בלש פרטי. מכאן ואילך הסרט מחייב ציפייה דרוכה. עם: פרנסיס מקדורמונט, אמט וולש ודן הדיה. 98 דקות.