יין שמתם לב שאתם לא שותים הרבה בורדו?

יצרני יין ממדינות העולם החדש, כמו צ'ילה, ארצות-הברית ואוסטרליה, עושים כאן, כבר כמה שנים, חיים משוגעים. הם מוכרים ללא אבחנה. גם עמיתיהם מהעולם הישן לא טומנים ידם בצלחת. ליינות איטליה וספרד יש אצלנו כבר לקוחות קבועים. חובבי יין במדינה נעדרת תרבות שתייה הם כחומר ביד היוצר בידיהם של יבואנים.

אז אם הכול כל-כך נפלא, מדוע יינות בורדו מאחרים למסיבה? האם החבר'ה בחבל הארץ הצרפתי, שמייצר כמה מהיינות האדומים הטובים בעולם, נרדמו בשמירה?

אלו המחירים רבותיי, המחירים. אם ביכולתו של הכסף לעוור עיני צדיקים, הוא בקלות יכול גם להוריד יינות יקרים מהמדפים. והוא עושה את זה חדשות לבקרים. אפילו כשמדובר בבורדו. בשנים האחרונות נעשו בארץ מספר ניסיונות כושלים לשחק אותה עם יבוא מבורדו. הבעיה עם האזור הזה שהוא קצת סנוב. אם תשלמו מחירים מרקיעי שחקים, תקבלו יינות מעולים. אם תבקשו לצאת בזול, תקבלו יינות גרועים. כן כן, גם בבורדו עושים יין פטישים. יוצא, שעל אף העובדה שתוצרת מהאזור כן מופיעה פה ושם בקטלוגים של יבואנים מקומיים, היא לא מהחביבות עליהם. קשה להם איתה. קשה לנו איתה.

וויליאם וייט, חובב יינות צרפת בכלל ובורדו בפרט, הוא לקוח בחנות של אבי בן בירושלים. וייט, שחווה את בעיית בורדו על חיכו בימי שישי בחנותו של בן, חזר ביום בהיר אחד מטיול בצרפת, כשבאמתחתו בקבוק. בן טעם, התרשם, שאל כמה עולה, אמר שזה בדיוק מה שחסר בארץ, והציע לעשות משהו יחד. מאז הם מביאים את יינות סישל מבורדו.

סישל, משפחה אנגלית שהיגרה מאנגליה לבורדו בסוף המאה ה-19, מנהלת היום בצרפת עסקי יין רבים, ומייצאת לכ-40 מדינות ברחבי העולם. בראשית דרכה נמנתה עם הסוחרים. אלו שקונים יין מוכן מיקבים שונים, מערבבים אותו, או שלא, מיישנים אותו, או שלא, ומוכרים תחת תווית משלהם, סוג פעילות שאיננה מהנחשבות. בתחילת המאה רכשה המשפחה חלק מהבעלות על שאטו פלמר שבמרגו, ובאמצעותה רכשה בעלות מלאה על שאטו ד'אנגלאדא, גם הוא במרגו, סוג פעילות שבהחלט נחשבת.

ב-1967 הקימה משפחת סישל, בקרבת אזור בורדו, יקב משלה, Cave Bel Air שמו. בכך קנתה לה דריסת רגל רצינית באגף היצרני, והחלה להיות מזוהה פחות עם האגף המסחרי. בסוף שנות השמונים רכשה המשפחה שליטה על יקב בדרום צרפת, ואני לא יודע אם היד עוד נטויה.

בעולם היין הצרפתי נהוגה שיטת ה-Appellations Controlees, חלוקה רשמית של הארץ לאזורים ותתי-אזורים ולעתים אף לכרמים בודדים, המופיעה על תוויות הבקבוקים והמשמשת ערובה למקור היין, שיטת העשייה, זני הענבים והכמויות המיוצרות. נהוג לחשוב שה-Appellation הוא גם ערובה לאיכות, אך לא היא. לא תמיד. חשיבות לא מבוטלת יש גם ליצרן ולמגדל.

רוב היינות שמשפחת סישל מייצרת ב-Cave Bel Air, מוגדרים כ-Appellation Bordeaux Controlee ומחויבים בשל כך בתנאי ייצור מסוימים, אשר נקבעו כתנאי לקבלת אותו Appellation. גודלו של אזור בורדו מכתיב תנאי Appellation שאינם מהמחמירים, ולכן היינות המיוצרים תחת הגדרה זו אינם מזוהים עם האיכויות שמציע האזור. ה-Appellations הנחשבים בו הם אלו של תתי-האזור ושל הכפרים השונים. משם באים היינות הגדולים, משם החוצפה לגבות מחירים גבוהים עבור היינות הבינוניים.

זה המצב, ולסישלים יש מה להגיד על זה. בצד הפעילות בשאטויים הגדולים, השאיפה שלהם היא לבסס דרגת איכות שתעשה צדק, כלשונם, עם ה-Appellation של בורדו, ותאפשר לחובב הממוצע להיחשף ליין בורדו טוב במחיר סביר. בו בזמן ששיטת ה-Appellations מזהה ומגדירה את האדמות, בעלות הפוטנציאל לייצר יין עם אופי מסוים, אומרים הסישלים, היא יוצרת גם היררכיה של איכויות, שקשה להימלט ממנה.

השאטויים הגדולים נהנים מ-Appellation יוקרתי, המאפשר להם למכור ביוקר, וכפועל יוצא להשקיע משאבים רבים בעשיית היין. יצרנים שפועלים תחת Appellation פחות יוקרתי יודעים שלא יוכלו למכור ביוקר, ולכן מראש לא משקיעים בהליכי הייצור. עם הייצור ב-Cave Bel Air מבקשים הסישלים להראות כי הגם שאופיו של היין נובע מהקרקע, איכותו תלויה בהליכי העשייה. אם רק ישקיעו בייצור כמו השאטויים הגדולים, גם היצרנים שפועלים תחת Appellation Bordeaux יעשו יין איכות.

הנה שניים מפירות העמל ב-Cave Bel Air:

98' Cave Bel Air - עירוב של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק. באף, פרי אדום צעיר עם וניל עדין ברקע. בטעמים, אותו פרי אדום וטאנינים רכים. ליין גוף קל וסיומת בינונית. נחמד (69 ש"ח).

96' Sirius - עירוב של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק. באף, פירות אדומים כהים, עם נטייה קלה לבשלות, ועץ. על החיך, פרי נעים, גוף בינוני וטאניות מרירה. גם נחמד (95 ש"ח).