ספיחי קוסובו: מעכבים את פינוי הריסות הגשר בנובי סאר

הגשרים נהרסו בין מארס ויוני אשתקד, במהלך מלחמת קוסובו. מאז חסום נתיב המים הארוך ביותר באירופה (כ-2,500 ק"מ) בפני תנועת אוניות.

נזקיה הכלכליים של חסימה זו עבור מדינות מרכז ודרום-מזרח אירופה עצומים; הלמוט שטראסר, נשיא ועדת הדנובה, אומד אותם בכחצי מיליארד דולר.

הנפגעות העיקריות הן רומניה, בולגריה ואוקראינה. איבן דנקוויץ', שר התחבורה של אוקראינה, שצייה הוא הגדול ביותר הפועל בנהר, טוען שהנזק הנגרם לארצו הוא כ-400,000 דולר ליום.

מרומניה נמסר, שהשבתת השיט מביאה למדינה זו אובדן ישיר של 3,000 מקומות עבודה.

האיחוד האירופי היה קשוב לזעקות השבר של המדינות, בתחומן עוברת הדנובה, ובוועידת הפסגה של ראשי המדינות שלו בליסבון הוחלט על הקצאת 44 מיליון מארק (כ-20 מיליון דולר) לעבודות הפינוי, שהם כ-85% מן העלות הכוללת.

אלא שעדיין לא ברור, מתי יתחילו המחפרים הראשונים בעבודתם בנובי סאר, מאחר שממשלת בלגרד תובעת שמנהל הפרויקט יהיה אחד מאזרחיה, בטענה שהמנהל צריך להיות אדם שמיטיב להכיר את תנאי המקום.

זוהי כמובן טענת שווא; הסיבה האמיתית היא פוליטית: יוגוסלביה רוצה באופן זה לשים לעקוף את הסנקציות של האיחוד האירופי, שעל פיהן אין האיחוד מושיט סיוע ישיר למדינה זו. יוגוסלביה אינה מתרגשת מן הנזק הכלכלי הנגרם עקב עיכוב זה, היות שחלקה בתנועת הסחורות בדנובה הוא רק כ-10%.

בלגרד גם פועלת על בסיס חוקי איתן, מפני שאמנת ועדת דנובה משנת 1856 מקנה לכל מדינה, שהנהר עובר בתחומה, להטיל וטו על צעדים בינלאומיים הנוגעים לו. באיחוד האירופי חוששים עתה, שבסופו של דבר תבצע יוגוסלביה את עבודות הפינוי בעצמה ותחזיר לעצמה את ההוצאה על-ידי הטלת אגרה על כל האוניות - בניגוד לאמנה ההיסטורית, המכירה בעקרון השיט החופשי בדנובה.