שכנים תבעו שכן שעישן בשטח המשותף בבניין. מה קבע ביהמ"ש?

הרשמת הבכירה, אביגיל ון קרפלד, קיבלה השבוע את התביעה וחייבה את הרשת ב־5,000 שקל פיצוי לדוגמה ועוד 550 שקל הוצאות לתובע. נקבע כי הרשת לא הוכיחה כי מדובר בטעות נקודתית והעובדה שאירע מקרה דומה נוסף מחלישה את טענתה. ברמי לוי לא ידעו להסביר כיצד אירעה "התקלה" הנטענת, מה שמעלה שאלה אם מדובר בכלל בתקלה.

בית המשפט התרשם שהתביעה היא תולדה של מענה פניות ציבור לא מספיק מהיר, אפקטיבי ומלא. הרשת טענה כי רק אם ביקש צרכן שיחייבו אותו במחיר שהוצג על המוצר - אף אם המחיר בקופה גבוה יותר, וסורב - הוא זכאי לפיצוי. טענה זו נדחתה. נקבע כי החזר גביית היתר יכול להקטין את הפיצוי אבל לא לפטור ממנו.

נמצא שרמי לוי הפרה את חוק הגנת הצרכן בכך שגבתה ביתר בקופה. בית המשפט לא התרשם כי הייתה הכרה בכך או רצון לתקן את הנדרש תיקון. "נראה שהנתבעת סבורה שהיא יוצאת ידי חובתה בכך שהיא משיבה את חיובי היתר לפונים ומעת לעת מציעה פיצוי כספי זניח "לפנים משורת הדין". להתנהלות הנתבעת ניתן משקל בפסיקת גובה הפיצוי", נקבע בפסק הדין. הרשמת קבעה כי התובע ביקש לעשות תיקון לכלל ציבור הלקוחות, ולמנוע מהרשת להמשיך לחייב ביתר וציינה כי "המטרה של הפיצוי הוא אכיפה והרתעה. בדיקה במאגרים המשפטיים מעלה שהוגשו תביעות חוזרות בנושא גביית יתר, בהיבטים שונים, נגד הנתבעת... מדובר בנתבעת שהוכח שהרשות להגנת הצרכן ביקשה להטיל עליה קנסות בסכומים גבוהים בגין הפרות צרכניות".

משמעות הפסיקה: מי שחוייב ביתר מהמחיר המופיע על המוצר זכאי לפיצוי בהתאם לאופן הטיפול, ועד כמה נפגע כצרכן. החזר של הפרש החיוב אינו ויתור על הפיצוי

מספר תיק: 25040-12-24

תושבי רמת גן שבסמוך לביתם הוצב שלט חוצות אלקטרוני על גשר "היהלום" עתרו נגד העירייה לבית המשפט. הם טענו כי האור הבוהק מהשלט חודר לבתיהם ופוגע באיכות חייהם; עוד טענו כי ההחלטה על מתן רישיון לשלט היא בניגוד לדין. חוק העזר העירוני קובע כי שילוט אסור שאין לתת לו רישיון - הוא שילוט שעלול לגרום למטרד או למפגע ברבים.

העירייה שבה ואישרה את הרישיון לשלט, אך הדגישה כי באחריות חברת הפרסום אדרי להבטיח שלא תהיה חדירת אור לדירות המגורים. התושבים המשיכו לסבול מהשלט והעירייה וחברת הפרסום הגיעו להבנות שרמת התאורה תפחת לאחר רדת החשיכה ל־2% ולא יופיעו סרטונים או תמונות מהבהבות ושהשלט ייכבה לחלוטין החל מהשעה 23:00 ועד השעה 07:00.

גם פתרון זה לא עזר. התושבים המשיכו והתלוננו בעירייה כי השלט ממשיך לפעול בשעות הלילה. בתחילת 2025 הם עתרו לביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א. זאת לאחר שוועדת השילוט של העירייה דנה בעניין ושוב אישרה, הפעם על בסיס חוות דעת מומחה, את המשך הפעלת השלט בשנת 2024 בתנאים מסוימים.

בשבוע שעבר קיבל השופט ארז יקואל את העתירה באופן שהסוגיה תושב לפתחה של העירייה, למתן החלטה מחודשת. השופט הורה לעירייה לבדוק באופן מעשי אם השילוט עומד בתנאים שנקבעו ואם די בתנאים אלו. נקבע כי העירייה הסתפקה בחוות דעת תיאורטית ולא בדקה באופן יזום את התוצאות: "על העירייה אף לוודא ולפקח כי המגבלות עליהן יוחלט לצורך יישום דרישה זו, אכן מקוימות הלכה למעשה".

השופט ביקר את עיריית רמת גן על כך שלמרות שהטילה מגבלות על הפעלת השילוט - המטרד נותר בעינו. מהנדסת העירייה ביקשה לראות את ההשפעה על הדירות כאשר התריס סגור. השופט ביקר זאת: "הגפת התריסים בביתם על מנת לצמצם את השפעת המטרד - אינה בגדר ראשיתו של פתרון ראוי. ניתן לצאת מנקודת הנחה, שתריס סגור מאיין את המטרד. לא ברורה עמדת הרשות בנושא, והדברים הם לשון המעטה. כן ברור שאין מקום לגזור על העותרים לחיות בבתיהם עם תריסים מוגפים".

משמעות הפסיקה: העירייה מחויבת לבחון את התלונה על מטרד באופן מעשי ולא רק ברמה התיאורטית, לפקח ולוודא את יישום ההגבלות ברישיון

מספר תיק: 25155-01-25

שופט בית משפט השלום ברחובות, ישראל פת, דן בתביעות הדדיות של שכנים בבניין ברחוב מנוחה ונחלה בעיר, העוסק במחלוקת על שימוש ברכוש המשותף בבניין. במוקד פסק הדין בחן השופט האם שימוש לא סביר בחצר הבניין בדרך של עישון ורעש יכולים להוות עילות לסילוק בעל הדירה משימוש בקביעות בחצר הבית. הבניין מורכב מבית דו קומתי ובו שלוש דירות - שתי דירות בקומת הקרקע ודירה בקומה הראשונה. התובע הוא בעליה של דירה בקומת הקרקע והנתבעים הם הבעלים של שתי הדירות האחרות.

התובע טען כי שכניו ניכסו לעצמם חלק מהרכוש המשותף, הקימו גדר והשכירו את השטח המשותף. שכניו הגישו תביעה שכנגד וטענו כי הוא עושה שימוש בחניה המשותפת ומטיל אימה, השתלט על מבואת הבניין, הפך אותה למקום אחסון וכי בשעות הערב הוא מעשן סיגריות ויוצר מפגע ריח בריאותי שחודר לדירה שמעל.

פקודת הנזיקין קובעת כי מטרד ליחיד הוא כאשר אדם משתמש במקרקעין שבתפיסתו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין לאדם אחר להנאה סבירה. המפקח ציין כי קיים איסור לעשן בחדרי מדרגות ובשטחים ציבוריים אחרים - וניתן ללמוד מכך שעישון בשטחים ציבוריים בבניין מגורים מהווה מטרד. כמו כן, החוק למניעת מפגעים אוסר על רעש חזק ולא סביר בשעות מסוימות.

נקבע כי יש לאפשר לאדם את האוטונומיה לעשן סיגריו ולצפות בטלוויזיה ובמשחקי כדורגל בכל עת שאין אינטרסים נוגדים של דיירים אחרים. במקרה הנוכחי השימוש היומיומי של התובע במבואה, תוך צפייה בטלוויזיה בקול רם, עישון סיגרים והשלכת בדליהם על הרצפה ולשטחים ציבוריים - לא מהווה שימוש סביר בשטח המשותף ועולה כדי מטרד ליחיד. לא ניתן להקל ראש בנזקי העישון ובהפרעה שיוצרת טלוויזיה בקול רם בחצר משותפת. התובע חויב לפנות את המבואה מחפצים ונאסר עליו לעשן בה ולצפות בה בטלוויזיה במשך כל שעות היום.

תביעות התובע על השימוש שעושים שכניו בשטח הציבורי נדחו ברובן. עתירת הנתבעים לשימוש בחניה התקבלה; נקבע כי החניה נמצאת בתחום המשותף, התובע עשה שימוש בלעדי בחניה ולא מאפשר לאחרים שימוש תוך הטלת אימתו.

משמעות הפסיקה: עישון ושמיעת מוזיקה חזקה בשטח משותף עשויים להביא לסילוק משימוש בשטח שכזה

מספר תיק: 54319-03-22