קשה להאמין, שהאלכסון יציל את הענפים המתקשים לייצא בשער החליפין הקיים, אפילו
יהיה זה אלכסון הפוך שיורד ימינה, במקום לעלות במקביל לאינפלציה שהלכה לעולמה.
האוצר טוען שהאלכסון עדיין חיוני, בגלל קשיי הייצוא החקלאי. טענה מוזרה מכמה
סיבות. ראשית, האוצר טוען, בצדק, שאין טעם לייצא עגבניות ותפוזים עתירי מים,
כיוון שהמחיר השולי שלהם גבוה פי שלושה מהמחיר לחקלאי. לכן, האוצר צריך לשמוח
על קשיים בייצוא החקלאי - לפחות זה התלוי בהרבה מים.
שנית, בעיית הייצוא החקלאי אינה שער השקל, אלא שער האירו, שמאז הומצא, ירד
בכ-30%. האם מציע מישהו להעלות את שער הדולר לחמישה שקלים כדי להבטיח לחקלאים
את התמורה הריאלית שהייתה להם לפני שנתיים?
יש גלגלים שאי אפשר לסובב אחורנית. הפסקת ההגנה על העבודה העברית והערבית-ישראלית
החלה לפני כמה שנים וקיבלה ביטוי פוליטי חריף, כאשר החליט נתניהו לתמוך בפרופ'
פרנקל ולהביא לסילוקו של דן מרידור מהאוצר.
כאשר הוחלט להחריב את האלכסון ולהפעיל אותו בזווית אחת בגבולו העליון ובזווית
שונה בגבולו התחתון, ניתנה גושפנקה רשמית לתהליך הגלובליזציה בתעסוקה; להעסקת
תאילנדים בחקלאות, כדי להבטיח תפוקה גבוהה בשכר נמוך; להעברת מתפרות לחו"ל,
כדי שתפרי התחתונים לא ישקפו אפילו את שכר המינימום הישראלי העלוב.
אילו המשיכה ישראל, כמו בעבר הרחוק, במדיניות של פיחותים ריאליים איטיים, אולי
אפשר היה לבלום את התהליך ולתת למשק תקופת הסתגלות ארוכה יותר לגלובליזציה
בתנועת הסחורות, הכספים והעבודה. אבל המדיניות שנבחרה הייתה בפירוש ייסוף,
אף שלא הצטיינה בשקיפות שפרופ' פרנקל אהב להתגדר בה, ואף שבנק ישראל נמנע מלומר
מפורשות שהוא מעוניין בכך.
הכוונה הייתה ברורה ומוחשית: ייסוף השקל חבר אל הגברת התחרות, אל הורדת המכסים
ואל העבודה הזולה באינדונזיה, כדי להבטיח ירידה באינפלציה. יתר-על-כן, כל אלה
הביאו להישג בעל חשיבות פוליטית ניכרת: הודות להוזלה הריאלית בייבוא, תוך כדי
פתיחת השערים לטיסות זולות ולחנויות הדיוטי פרי, יכול היה המעמד-הנמוך-הקרוי-בינוני
להעלות את רמת המחיה שלו מעבר לרמת הכנסתו.
במילים אחרות, אפשר היה לקיים מדיניות כאוות נפשם של מנהיגי הליכוד והעבודה:
העמקת פער ההכנסות והכבדה במיסים על השכבות הנמוכות, הקרויות שכבות ביניים,
בלי שאלה תזעקנה לשמים.
ואגב כך, גם השכבות הנמוכות, מבחינת ההכנסה וההגדרה כאחד, נהנו מהייסוף - גם
כלפי הדולר, ובייחוד כלפי המטבעות האירופיים שצנחו בשנתיים האחרונות. כלומר,
הרחבת פתחו הימני של האלכסון ריככה לפחות חלק מהמתחים המאיימים לקרוע את החברה
הישראלית.
אפשר להגיד אפוא, כי בשנת 2000 האלכסון הוא אנכרוניזם מוחלט. אין טעם לייקר
את הייבוא - בין לצריכה, בין להשקעות, בין לדלק ובין לחומרי גלם - ולפגוע בדרך
זו ברמת המחיה, ביציבות המחירים ואפילו בעלויות הייצור. ומה שחשוב למובטלים
שישנם ושכוח - המשך קיומו של האלכסון בזווית יורדת, או בגרסה אופקית הסותרת
את משמעות המונח אלכסון, לא יביא הצלה בתעסוקה.
על כל פנים, מי שמקים את איזור התעשייה שער הירדן ומי שפותח את שערי אילת להעסקת
ירדנים במלונות העיר ובבניינה, אינו דואג לתעסוקה - לא של יהודי ישראל, ולא
של ערביי ישראל. מי שהשלים בחודשים האחרונים עם ירידת הדולר מ-4.25 שקלים ל-4
שקלים לא יצליח לשטות בציבור הבוחרים ולספר לו שמניעת הירידה הנוספת נועדה
להציל את ענף הלבידים.
בלימת הייסוף לא תשפיע כלל על תעשיות חשובות באמת - תעשיות הביטחון. הממשלה
הגיעה להכרעה ברורה בשתי שאלות הנוגעות ליחסינו עם ארה"ב: הראשונה, מענקים
לביטחון - גם ביטחון הקרוי טקסטיל - עדיפים על תעסוקה, גם בטקסטיל וגם במפעלים
המפתחים ומייצרים את החימוש העתידי.
השנייה, שדרוג הקשרים האסטרטגיים עדיף על חתירה להגדלת הייצוא הביטחוני, בייחוד
במפעלים המפתחים ומייצרים את החימוש העתידי. הכרעה זו נוגעת, כידוע, לאלפי
עובדים, ומי שאחראי לה אינו יכול לטעון שעצירת הדולר על 4 שקלים היא המפתח
לייצוא הישראלי, גם בענפים המעבירים ממילא לארצות קרובות או רחוקות את רכיבי
הייצור שבהם הועסק הכוח-אדם - יהודי וערבי-ישראלי - שמיומנותו המקצועית נמוכה.
בתחומי ייצור מסוימים לא יעזור אפילו פיחות גדול. בעולם שבו אפשר להעביר ייצור
לא רק לירדן ולמצרים, שבהן השכר והפריון נמוכים אלא גם לסין, צריך לעשות את
מה שבאמת עושה תעשיית הטקסטיל הישראלית החושבת על העתיד: לקיים בארץ את העיצוב,
הפיתוח, הגימור והניהול - ולשלוח לארצות העבודה הזולה את רכיבי העבודה הפשוטה.
אז מה יעשו המובטלים שייפלטו מהתעשיות המסורתיות, אם לא נפלטו מהן עד כה? חלק
מהם יוכלו לעשות הסבה לעבודות הדורשות מיומנות גבוהה במקצת מזו שהייתה להם.
חלק יוכלו לעבור לשירותים במגזר הפרטי, אם יקרה נס והממשלה באמת תמנע עבודה
זרה שאינה מספקת את צרכי המשק. חלק יוכלו לעבור לשירות הציבורי, אם יובן שתשתית
אינה רק כביש או רכבת, אלא גם נוי, עתיקות משוקמות, יער מוריק, חוף נקי ומשטרה
שאפשר לסמוך עליה.
כך או כך, מקיום האלכסון לא תבוא הישועה, ואין טעם לסחוב אותו עד 2003. אפילו
משיקולי בחירות אין בכך טעם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
