ועדת מילגרום הולכת בכיוון הנכון בקטע אחד, והוא מגמת חיזוק זכויותיהם של החקלאים
באדמות המצויות ב"שטח המחנה", דהיינו שטח המגורים והחלקות הצמודות (חלקות א').
זהו כיוון מוצדק. אבל, הוועדה לא מציעה נוסחה מדוייקת ואחידה הטובה לכל סוגי
ההתיישבות, וכאן יש בעיה לא פתורה.
גם ההמלצה של דיפרנציאציה בין פריפריה למרכז היא מגמה חיובית, כי אין ספק שליישובי
הפריפריה צריך לתת יותר כלים ויותר אמצעים להתפתחות קהילתית בעתיד. למשל: הפרש
הפיצוי לחקלאים בגין שינוי הייעוד בפרוייקטים של בנייה רוויה למגורים לפי החלטה
727, בין 27% במרכז ל-29% בפריפריה, הוא הפרש מגוחך, אשר נראה כאילו "נתפר"
לטובת גליל ים ורשפון, והוא מקפח את מושב מרגליות על קו העימות, בו מתגורר
ח"כ יוסי שריד (בשכירות אצל אחד מבעלי הנחלות במושב).
הבעיה העיקרית של ועדת מילגרום היא, שלמרות כל הפגמים שהיא מוצאת בהחלטות הפשרת
הקרקע החקלאית, אין בכוונתה לצאת לציבור עם האמירה העקרונית המתבקשת: צריך
לבטל את החלטות 727 ו-717 (לבניית נדל"ן מניב) בשטחים החקלאיים הפתוחים, וצריך
ליצור הבחנה והבדלה מוחלטת בין זכויות החקלאים בתוך שטח המחנה לבין זכויותיהם
בשטחים הפתוחים, שנמסרו לידיהם רק בתור אמצעי ייצור. את תפוח האדמה הלוהט הזה,
מעבירה ועדת מילגרום לידי הממשלה.
הבעיה העיקרית בתחום הפשרת הקרקע החקלאית לא היתה בעצם במסגרת המנדט של ועדת
מילגרום, והיא זו: בתהליך שבו המדינה מעבירה את הנכסים למחזיקים בהם, מצד אחד
החקלאים ומצד שני דיירי הדיור הציבורי, האם ייתכן שיופעלו קריטריונים לא שווים
ולא דומים בין שני סוגי אוכלוסיות? האם ייתכן שאלה שני קווים מקבילים שלא ייפגשו?
זו שאלה פוליטית-חברתית מהמעלה הראשונה, מהחשובות ביותר שעל סדר היום הציבורי.
מי שחושב שאפשר להפריד בין האוכלוסיות, כלל אינו מבין מה עומד במהות העתירה
בבג"ץ בפני הרכב מיוחד של שבעה שופטים, שהממשלה צריכה להשיב לה ב-15 בספטמבר.
הממשלה, כאשר תתכנס לדון בשאלת הפשרת הקרקע החקלאית, כדי לגבש עמדה אשר תוצג
בפני שופטי בג"ץ, לא תוכל להתחמק מלעשות לפחות ניסיון של חשיבה על קני מידה
דומים בין החקלאים לדיור הציבורי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
