כולם מדברים וכותבים על העיסקאות הרבות שנעשו על פי החלטה 727 של מועצת מקרקעי
ישראל, המאפשרת לבעלי קרקע חקלאית לקבל פיצוי של 29%-27% מקרקעותיהם, בתנאי
שיחזירו למינהל את היתרה. "אבל האמת היא", מבהירים במפתיע נציגי החקלאים, "שבפועל
נעשו מעט מאוד עיסקאות כאלו. מדברים הרבה, אבל עושים בפועל מעט מאוד".
מזכיר האיחוד החקלאי, אריה גצלר, מן המעורים בנושא זכויותיהם של החקלאים בקרקע,
אמר ל"גלובס", שלמרות הדיבורים הרבים בנושא, נעשו בפועל רק עיסקאות בודדות
לפי 727. יש קשיים, בעיקר בנושאי מיסוי, כפי שיפורט בהמשך.
אחד המקרים המעטים של עיסקה שנעשתה הוא של מושב מגשימים, באיזור פ"ת, שמכר
לחברת ח.פ.ת פיתוח ותשתיות מתחם לבניית 1,200 דירות. מושב גימזו שליד לוד מכר
לקבוצת אביב-אוסיף מתחם בן 261 דונם, אולם העיסקה בוטלה לאחר זמן קצר, בשל
התנגדות המושב להכנסת תנאים מתלים בחוזה, אותם דרש משה אביב לאור אי הוודאות
לגבי החלטת בג"ץ.
מושב מצליח, ליד רמלה, מנהל מו"מ מתקדם למכירת קרקע ל-1,400 דירות לאחת משלוש
חברות יזמיות. במקרה זה נראה שתהיה עיסקה, כי בידי המושב התחיבות מהעבר, של
מינהל מקרקעי ישראל, לגבי התנאים המדויקים שבהם תיעשה העיסקה.
התנועות הקיבוציות מדווחות על שלוש עיסקאות בלבד, שנעשו על קרקעות קיבוצים
על פי החלטה 727 של המועצה. רק אחת מתוך השלוש היא עיסקה "אמיתית", ובה קנתה
חברת הבנייה גזית ושחם מקיבוץ נצר סירני, ליד רחובות, 90 דונם נטו לפיתוח ובנייה,
בעיסקת מקב"ת (קרקע בלתי מתוכננת). המושב החזיר למינהל 73% מהקרקע, והעיסקה
עם גזית ושחם נוגעת ל-27%, שהם ה-90 דונם שצוינו. אולם הקיבוץ לא יקבל כסף
במזומן, כי כל התמורה שיקבל מהעיסקה תועבר לבנקים, לכיסוי חובות.
בשני מקרים נוספים נעשו עיסקאות לפי 727 על קרקעות קיבוצים, אך לא עם חברות
פרטיות אלא עם מינהל מקרקעי ישראל עצמו: במקרה אחד, בעיסקה הידועה כפארק הצבאים
ליד בית שאן, מכרו הקיבוצים שדה נחום, מסילות, רשפים וניר דוד את זכויותיהם
למינהל במתחם בן 800 דונם, וקיבלו, לדברי הקיבוצים, "ממש גרושים, כמה אלפי
שקלים לדונם". בכוונת המינהל להוציא מיכרזים לבניית איזור תעשייה במקום.
במקרה אחר, מכר קיבוץ כפר החורש למינהל את זכויותיו במתחם בן 300 דונם, וקיבל
פיצוי במזומנים, בסכום לא גבוה. לאחר מכן שיווק המינהל את הקרקע, במיכרזים,
בעיקר לבנייה למגורים.
החלטה 727 של המועצה חלה לא רק על מושבים וקיבוצים, אלא גם על קרקעות חקלאיות
פרטיות. חברת נכסי הדרים קנתה מחברת מהדרין קרקע לבניית מאות דירות במזרח נתניה.
המינהל הודיע, שעל מהדרין להחזיר למינהל 86.5% מהקרקע, ולפיכך יקבל רק 13.5%.
החלטה זו היא על פי מדיניות המינהל, שלפיה מקבלים בעלי קרקע פרטיים רק מחצית
מהפיצוי שמקבלים מושבים וקיבוצים. מהדרין הגישה עתירה לבג"ץ נגד המינהל בנושא
זה, הליך שגלגל את שאר העתירות, אך כאמור, העניין טרם הוכרע.
במקרה אחר, עמדו בעלי קרקע בכפר שמריהו למכור ליזמים פרטיים קרקע בישוב. עיסקה
זו נתקעה, ככל הנראה בשל המחלוקת עם המינהל על האחוזים שיקבלו בעלי הקרקע.
מקורות המקורבים לנושא אמרו ל"גלובס": "מי שקורא או שומע על עיסקאות נוספות
שנעשו כביכול על פי 727, חייב לדעת, שבדרך כלל זו פשוט טעות. מדובר בשאריות
של עיסקאות שנעשו על פי החלטה 611 מהעבר. במקרים אחרים, מדווחים על משאים ומתנים
ועל מגעים, אך אלו אינם מבשילים, ברוב המקרים, לעיסקאות".
מדוע תקוע שוק העיסקאות על פי החלטה 727 של המועצה? לגבי הקרקעות הפרטיות המצב
ברור: שום חקלאי לא יסכים להחזיר למינהל את קרקעותיו, אם הוא מקבל חזרה רק
13.5% מהן, ועוד עליו לשלם מסים כבדים על השטח הזעום שיקבל. אך מדוע נתקעו
גם העיסקאות של המושבים והקיבוצים, המקבלים 27% במרכז הארץ ו-29% באיזורי פיתוח?
גצלר: "קיימת אי ודאות. המושב או הקיבוץ אינם יודעים אם וכמה יקבלו בעד הקרקע
שלהם. יש הצעת חוק לעיגון זכויות החקלאים, ובצידה עובדת ועדת מילגרום, ובאחרונה
גם ההתראה של בג"ץ מפני עשית עיסקאות".
אי-הודאות היא גורם רציני המרתיע את החקלאים. ברטי ברודו, אז מנכ"ל המינהל,
אמר כבר לפני שנתיים וחצי, שהמינהל אינו מתחייב להפשיר את הקרקע למגורים או
לבנייה ניכסית בכל מקרה. המנכ"ל הקודם, עו"ד אבי דרכסלר, חזר על התראה זו.
איש אינו יודע מי יהיה המנכ"ל הבא, ומה תהיה המדיניות שלו. במצב זה, נרתעים
קיבוצים ומושבים מכניסה לעיסקאות, אפילו מותנות, כי עצם ניהול המו"מ והכנת
החוזים כרוכים בהוצאות של מאות אלפי שקלים.
גלובס: איך משפיעה בעיית המיסוי על שיקולי החקלאים?
גצלר: "המיסוי כבד ומרתיע. אם המושב או קיבוץ יחזירו למינהל 73% מהקרקע, יהיה
עליהם לשלם מס רכישה פעמיים - תחילה בעת המכירה כביכול של הקרקע למינהל, ואחר
כך בעת מכירת יתרת הקרקע ליזם הפרטי. שמעתי אפילו על מקרים, שבהם חויב המושב
לשלם מס רכישה שלוש פעמים".
- מס רכישה זה לא נורא, 5% בכל פעם.
גצלר: "זו רק ההתחלה. עד סוף 1999 העדיפו מועצות איזוריות רבות שלא לגבות הטל
השבחה מהחקלאים, וכנגד זאת לא לפתח את הקרקע. חוק ההסדרים הנוכחי מחייב את
המועצות לגבות הטל השבחה, 50% מעליית ערכה של הקרקע, אשר כחקלאית ערכה קרוב
לאפס. עוד קודם לכן, על המושב או הקיבוץ לשלם מס שבח, בשיעור מינימלי של 12%,
אשר לעתים קרובות מגיע ל-50%. עכשיו עשה את החשבון: פעמיים מס רכישה, ועוד
מס שבח, ועוד הטל של 50% על היתרה - ולמושב או לקיבוץ כמעט ולא נשאר דבר! אז
בשביל מה לעשות את העיסקה, ומדוע על המושב או הקיבוץ להיפרד בתנאים אלו מהקרקע
שעיבד עשרות שנים, ואין לו רזרבה אחרת בלעדיה?"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
