סיפורו של בית האופרה בסידני

גוזנס גם גילה שאין בעיר אף אולם תיאטראות מספיק גדול, כדי שניתן יהיה להעלות עליו אופרה בסדר גודל בינוני.

צ'ארלס מוזס, המנהל הכללי של רשות השידור האוסטרלית ABC הציע לגוזנס את המשרה של מנצח תושב של התזמורת, לצד התפקיד של מנהל הקונסרבטוריון.

כאשר גוזנס חזר שוב לסידני ביולי 1947 כדי לאייש את שתי המשרות, הוא אמר לכתבים ששאיפותיו כוללות "אולם קונצרטים ראוי לתזמורת ... בית לאופרה, ואולם קטן להופעות מוסיקליות".

הרעיון לבנות בית אופרה בסידני לא היה חדש, ועלה כבר קודם לכן. בניית בית אופרה או 'תיאטרון לאומי', היה על סדר היום של ממשלת הלייבור שאחזה באותם ימים ברסן השלטון, ונכלל במסגרת תוכנית הבנייה של לאחר מלחמת העולם השנייה, אף שדבר לא נעשה בכיוון.

גוזנס שמע על ההצעה וד"ר ק. לנגר, יועץ המחוז, הציע ליועץ שהופקד על תכנון הפרויקט, לבנות אותו באתר Bennelong Point שבעיר.

אלא שדבר לא קרה. גוזנס אמר ב-1954 שבית האופרה הוא "פשוט חלום ילדות שלי - לא פחות". אך גוזנס המשיך לדבר בעיתונות על ההצעה, עד אשר צ'ארלס מוזס, שחשש שגוזנס פועל בעצם במטרה להביך את ממשלת אוסטרליה על ידי התבטאויות בעיתונות, הציע לגוזנס פגישה משולשת עם ראש ממשלת מדינת ניו סאות וויילס, שסידני בירתה.

גוזנס הסכים והפגישה אורגנה. ג'ון ג'וסף קאהיל, ראש הממשלה של מדינת המחוז, הפגין עניין של ממש בהצעה, ובסופה של הפגישה שוכנע סופית לתמוך ברעיון. בנובמבר 1954 כינס קאהיל את המועצה הציבורית בעיר, במטרה למנות ועדה שתייעץ לממשלה בנושא בניית בית אופרה.

לוועדה הוצעו 31 אתרים שונים ברחבי סידני, ולבסוף האתר שנבחר היה Bennelong Point.

הוועדה גם המליצה לערוך התמודדות. בינואר 1956 הודיעה ממשלת ניו סאות וויילס על תחרות בינלאומית, לבחירת הדגם לבנייתו של "בית האופרה הלאומי" בבנלונג פוינט.

הממשלה הכינה חוברת מיוחדת שכללה את תוכנית האתר, ואת תנאי ההתמודדות. נספח 5 קבע שתי דרישות לבניין:

1. הדגם חייב לכלול שני אולמות - קטן וגדול.

האולם הגדול צריך להכיל 3,000 עד 3,500 מקומות ישיבה.

האולם הקטן צריך להכיל כ-1,200 מקומות ישיבה.

על המתמודדים לעצב את האולם הגדול, כך שיוכל לשמש למטרות הבאות:

א. קונצרטים סימפוניים (בכלל זה מוסיקת עוגב וסולו) ב. אופרה רבת משתתפים ג. בלט ומחול ד. שירת מקהלה ה. טקסים ומפגשים רבי משתתפים

2. על המתמודדים לעצב את האולם הקטן, כך שיוכל לשמש למטרות הבאות:

א. מצגות דרמה ב. אופרות אינטימיות ג. מופעי מוזיקה ד. קונצרטים ורסיטלים ה. הרצאות הדרישות מהמתמודדים על פי סעיפים 1 ו-2 הנ"ל, גובשו ברשימה על פי סדר עדיפות, ביחס לתשומת הלב שיש לתת לצרכים המיוחדים של הבניין.

"הוועדה מצפה שהדגם שייבחר יבטיח מקסימום תנאים מבחינה אקוסטית, ויזואלית והקשר עם הבמה ומתקני התזמורת.

אין להסכים לכל הצעת פשרה שתסכן את אחד האירועים ברשימה הנ"ל, מבחינת רמת ביצוע מושלמת ככל האפשר", נכתב בחוברת.

לא נקבעה בתקנון המיכרז כל מגבלה כספית שהיא על עלות הפרוייקט. המתמודדים הורשו "להפעיל בעצמם שיקול דעת בהגשת הצעת דגם, שישקף את המעמד והאופי המצופה ממיבנה מהסוג הזה.

במקביל על המתמודדים לקחת בחשבון את הצורך בשיקול דעת מעמיק, ביחס להוצאות הכספיות הכרוכות בפרוייקט".

ההתמודדות נפתחה ב-15 בפברואר 1956 והמועד האחרון להצעה נקבע לדצמבר 1956. 233 הצעות הוגשו על ידי אדריכלים מכל רחבי העולם.

ארכיטקט דני צעיר, יורן אוצטון, ראה מודעה על ההתמודדות במגזין שבדי לארכיטקטורה, נרשם ושלח דמי פיקדון בסך של 10 ליש"ט.

ב-11 באפריל 1956, אגב, התפטר גוזנס מכל תפקידיו, בעקבות פרשייה סביב עבירות מכס ועזב את אוסטרליה. היו אף שדיברו על קנוניה שנרקמה נגדו במטרה להכשילו.

בחינת ההצעות בהתמודדות ובחירת הדגם המנצח נעשתה בינואר 1957.

ב-29 בינואר 1957 הכריזה הוועדה שיורן אוצטון ניצח בהתמודדות. השופטים קבעו: "תרשים הדגם פשוט עד כדי דיאגרמטי. יחד עם זאת, מצאנו עצמנו חוזרים שוב ושוב לבחון את אותם תרשימים, ואנו משוכנעים שהם מציגים תפיסה של בית אופרה, המסוגל להיות אחד מהמבנים המרשימים בעולם".

אוצטון הגיש לוועדה 10 תרשימים של המיבנה המתוכנן. הרעיון הכללי מאחורי השרטוטים היה של "כנסיה גוטית".

הרעיון בדגם שעיצב אוצטון היה של "שני אולמות תלויים מהקונכיות (הגג), הנראים מבחוץ כפיסת רהיט .... האולמות ומגדל הבמה יבלטו החוצה בצורתם ובצבעם, כמו ציפור אקזוטית גדולה" (אוטצון 1962).

הגרלת הלוטו של בית האופרה

בעקבות כישלונו של קמפיין ציבורי לגיוס מימון לבניית בית האופרה על פי הדגם של אוצטון, הציע ראש הממשלה קאהיל לפתוח בהגרלה לוטו מיוחדת. ב-10 בינואר 1958 ההגרלה הראשונה שמטרתה קודש גיוס כספים לבניית בית האופרה, יצאה לדרך.

"מבחוץ, יש למיבנה מראה בולט של אגוז, ואילו מבפנים הוא נראה כמו גרעין נפוח. אתה יכול להבין מדוע הוא נראה כפי שהוא נראה", אמר שנים אחר כך, ב-1993, אוצטון.

אוצטון עבד על פרוייקט בית האופרה של סידני עד להתפטרותו מהפרוייקט, ב-28 בפברואר 1966.

צוות ארכיטקטים חדש נבחר כדי להמשיך ולהשלים את הפרוייקט. הצוות כלל את פיטר הול, ליונל טוד, ודייויד ליטלמור. טד פרמר, הארכיטקט הממשלתי נבחר להיות החבר הרביעי בצוות, ושימש כלקוח מול השלושה.

פיטר הול הוא האחראי לכך שהארכיטקטורה של בית האופרה הנוכחי מתפקדת מבחינה מוסיקלית, בכך שאילץ את הממשלה לבחור בין אולם קונצרטים לתיאטרון אופרה.

זו בחרה באולם קונצרטים ואז יכול היה הול לפעול לבניית בית אופרה מעולה בגודל בינוני, באותו שטח שבו התכוון אוטצון לבנות תיאטרון דרמה.

אולם הקונצרטים שניבנה לבסוף נחשב כיום לאחד מהאולמות המעולים בעולם מבחינה אקוסטית ותפקודית. כמו כן, פנים המיבנה שובה עין.

אולי רק אולם שראון של התזמורת הפילהרמונית של ברלין עולה עליו מבחינה ארכיטקטונית, מבין כל אולמות הקונצרטים שנבנו לאחר מלחמת העולם השנייה, טוען הארכיטקט קן וולי.

ביוני 1966 פרסמה רשות השידור הממלכתית של אוסטרליה, באיחור-מה, את המפרט לבניית האולם העיקרי של המיבנה, בכלל זה השגת היעד של יצירת זמן הד של לפחות שתי שניות.

הבעיה היתה שעבור אופרה נדרשו זמני תהודה שונים. ב-12 בדצמבר אותה שנה הגישו הול, טוד וליטלמור לממשלה דו"ח תחת הכותרת "בחינה מחדש של התוכנית". זו כללה הצעות לשינויים רדיקלים בתכנית המקורית שהגיש אוטצון.

בין השאר הציע הצוות החדש להפוך את האולם הגדול לאולם קבע של התזמורת הסימפונית של סידני, לצד הפיכתו של האולם הקטן למשכן קבע של תיאטרון האופרה של העיר.

רשות השידור תמכה בהמלצות הצוות החדש, בעוד שה-Elizabethan Theatre - הקרן שניהלה את תיאטרון האופרה המקומי, התנגדה לו באופן מובן למדי.

ב-21 במארס 1967 אישרה הממשלה את המלצות הצוות החדש. עדיין היו בשלב זה של הבנייה הרבה בעיות שדרשו מציאת פתרון הולם. קירות הזכוכית שסוגרים על החלקים הצפוניים והדרומיים של המיבנה, התבררו כבעיה רצינית וזכו לתכנון מקיף מחדש.

לקראת השלמת הפרויקט ב-1973 הוצגה לציבור העלות משוערת של הפרויקט:

שלב 1: במה - כ-5.5 מיליון דולר אוסטרלי.

שלב 2: תקרות בצורת קונכיה - כ-12.5 מיליון דולר אוסטרלי.

שלב 3: סיום עבודות - כ-56.5 מיליון דולר אוסטרלי.

חוזים נפרדים: ציוד במה, תאורת במה, ועוגב - 9 מיליון דולר. עמלות והוצאות אחרות - 16.5 מיליון דולר אוסטרלי.

סה"כ - העלות הסופית של בניית בית האופרה של סידני, לא כולל עוגב, הסתכמה ב-102 מיליון דולר אוסטרלי. התשלומים האחרונים לבניית הבית נסתיימו ביולי 1975, והגיעו בעיקר מהגרלת הלוטו שנוצרה במיוחד למטרה זו.

סולחה מאוחרת עם אוצטון

באוגוסט 1999 עשה בית האופרה של סידני 'סולחה' עם האב הרוחני של המיבנה - אוצטון מונה כמעצב מייעץ לבית.

אוצטון נבחר לייעץ לבית האופרה, בכל הקשור לעבודות נוספות של הרחבה ושיפוצים, שייעשו בעתיד במיבנה ובאתר.

בעיקר מדובר בהכנסת שינויים טכנולוגיים במיבנה, לאור הקידמה הטכנולוגית הכבירה שהושגה בשנים האחרונות, ונמנעה מהבית בשנות ה-60 בשל פיגור טכנולוגי.

אף שלכאורה המדובר בהתקשרות עסקית גרידא, רבים רואים במינויו של אוצטון, מעין מחווה של התנצלות על הסבל שנגרם לו והביא להתפטרותו באמצע העבודה על הפרוייקט.

אוצטון הואשם באותם ימים באופן בלתי רשמי כחובבן חסר כישורים, שהמציאות הוכיחה כי אינו מסוגל להרים את הפרוייקט.