דני דין לא היה אוהב את זה

"בלתי נראה". עיבוד לתסריט (על-פי "האיש הבלתי נראה", מאת ה'.ג' ולס): פול ורהובן; בימוי: פול ורהובן; משתתפים: קווין בייקון, אליבט שו, ג'וש ברולין. ארה"ב 2000.

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") טוען, שוורהובן חוזר כאן, כמו ב"איסטינקט בסיסי" ובאחרים שלו, "לסמטאות המין האפל והאלימות הבוטה", שמצויות הפעם "במחוזות המדע הבידיוני, טריטוריה שהוא שולט בה ('רובוקופ', 'זיכרון גורלי' ו'גברים בחלל')", אלא שוורהובן איבד את הכיוון". העיבוד הקולנועי לספרו של ולס לא מוצלח. "כמו גיבור הסרט, מדען ההופך לרואה ואינו נראה, כך גם הסרט נותר שקוף וחלול, בעיקר בחלקו השני".

בחלק הראשון "עוד נשמר המתח" ועד שהמדען נותר בלתי נראה, ללא יכולת להשיב את המצב לקדמותו, הסיפור עובד. אלא שכאן הוא גם נגמר. "כל הזרעים הדרמטיים, האידאיים, הפילוסופיים והמוסריים, שנשתלים בפתיחה אינם נובטים. תסריט מפותח ובוגר יותר" עשוי היה להרים את הסרט "לגבהים מרשימים".

עירית שמגר ("מעריב") אומרת, שסרטים רבים עסקו כבר ב"תהפוכות מדעיות, הדנות באימה ובפחד מהאפשרויות המתקדמות הרבה מעבר ליכולת האנושית הרגשית והמוסרית", אלא שוורהובן "אינו מתעניין באמת בהשלכות הפרנואידיות והפילוסופיות של מדע שמעבר למחיצות, של כוח היוצא משליטה". מדובר ב"פונוגרף, ולא חשוב אם הוא עוסק בפורנו של סקס, או של אלימות, או של פחד".

הסרט גדוש באלימות, אבל אין בו אימה, שכן המדען "מראש איננו כל-אדם שנהפך למפלצת, ואף לא מדען מטורף שהיינו יכולים ליפול לידיו, משום שהאמנו בטעות שהוא יכול לעזור לנו. קיין הוא מקרה פרטי של פסיכופת", וכך הוא מוצג מההתחלה. "הטעות הבסיסית הזו הופכת את 'בלתי נראה' לבלתי מעניין". ובמקום לקבל סרט, שמנסה לומר "שכול אדם, כשינתן לו חופש מלא לעשות מה שהוא רוצה, בלי שייתפס ובלי שידעו על מעשיו, מסוגל לעשות הרבה רע", קיבלנו סרט על מקרה קליני בודד.

יאיר רוה ("העיר") לא מופתע מוורהובן. "האיש שלא החמיץ הזדמנות להציץ לחדרי הלבשה ('נערות שעשועים'), למקלחות הנשים ('גברים בחלל') ומתחת לחצאיות נעדרות התחתונים של נחקרות בתחנות משטרה ('אינסטינקט בסיסי'), לא יחמיץ את ההזדמנות שניתנת לאדם בלתי נראה, ויהפוך אותו למציצן כפייתי ולאנס סידרתי. נשמע לכם בזוי מבחינה מוסרית? היי, זה עולמו של ורהובן. הוא בוודאי יגיד שמדובר במחאה נגד היחס הגברי לנשים".

הסרט הזה, "בדרכו המניפולטיבית והבוטה" הוא האישי מבין סרטיו של ורהובן. שכן "בעולמו של ורהובן קל יותר להזדהות עם גיבור ללא פנים... גיבור שכל במאי אחד היה מזדרז לגנותו, אבל ורהובן דווקא נהנה לתת לו להשתעשע קודם... ואם הוא צריך להיענש", אז הוא מעניש את הגיבור שלו "בחוסר חשק מוחלט".

למען האמת, הוא "במאי די טוב" ו"יש בסרט כמה סצינות מצוינות וכמה הברקות קולנועיות משובחות". יש לו "פתיחה מעולה וסיום אפקטיבי", אבל מה שביניהם "קצת חלול".

בקיצור: "בלתי נראה" הוא בלתי מעניין ובלתי מוסרי.

צרו איתנו קשר *5988