יוסי שריד במרגליות: עיסקת שכירות אסורה

מי שהשכיר ליו"ר מרצ את הבית במושב, היה צריך לקבל אישורים משר החקלאות ומהמינהל

שר החינוך לשעבר ויו"ר סיעת מרצ, ח"כ יוסי שריד, משלם 350 דולר בחודש עבור הבית ששכר במושב מרגליות שעל גבול בצפון. כבר פעם שנייה שהוא עושה זאת, וכזכור בפעם הקודמת הוא גר בקריית שמונה תקופה לא קצרה וסוערת. אין עוד איש ציבור שנהג כך, ועל זה צריך להוריד בפניו את הכובע.

יוסי שריד שכר את הבית מבני זוג שעזבו את מרגליות, ובמושב אומרים שמדובר בעזיבה זמנית. דמי החכירה השנתיים שמשלמים בעלי נחלה למינהל מקרקעי ישראל הם כ-600 שקל לשנה, פחות מחצי שכר דירה חודשי שמשלם ח"כ שריד.

יש עשרות אלפי שימושים חורגים במבנים על קרקע חקלאית, בעיקר לצרכים מסחריים כמו הפיכת לול למחסן משקאות, שהיועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה מגדירים כ"מכת מדינה". אבל, מכל השימושים החורגים, עזיבת בעלי הנחלה את המושב והשכרת הבית, הוא דווקא הנדיר אבל אולי החמור ביותר (בעניין זה מצויה עתירה בבג"ץ, הקשורה לתופעה רחבה כזו בכפר אז"ר). זוהי מעין הצהרה על נטישת הנחלה, שלפי תקנוני המושבים ולפי כללי המשחק של המינהל, אמורה להפקיע מידי החוכר את הנחלה ולהחזיר אותה למדינה.

על פי חוזה החכירה בין המתיישב לבין המינהל, צריך לבקש ולקבל אישור להשכרה כזו. על פי חוק ההתיישבות, "הקניית זכות מגורים" - כמו השכרה למגורים - היא בבחינת שימוש חורג בקרקע חקלאית. לפי אותו חוק, רק לשר החקלאות יש סמכות לתת אישור לשימוש חורג בקרקע חקלאית. מינהל מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות לא קיבלו בקשה בעניין השכרת הבית במושב מרגליות לח"כ יוסי שריד (למשרד החקלאות יש פרשנות מדהימה של החוק, לפיה אין צורך באישור השר במקרה כזה).

כלומר, שלא בכוונה, ובעצם מתוך כוונות חיוביות, ח"כ שריד מוצא את עצמו צד לעיסקה אסורה על קרקע החקלאית, ונקלע לסבך של חקיקה לא רלוונטית ופלונתר זכויות הקניין של החקלאים. בתגובה אומר שריד: "אני עסוק בחינוך. אני לא מתעניין ולא מתכוון לעסוק בנבכי האגודות השיתופיות".

כאן יש בעיה. מילא הגישה המזלזלת שיש בדברי שריד, אבל הוא עומד בראש סיעה, שצמרתה מורכבת מקיבוצניקים בעלי עניין ופעילים כלוביסטים בשאלת הקרקע החקלאית: חיים אורון, ענת מאור, אבשלום וילן (וגם רן כהן קיבוצניק בעברו ובליבו). סיעת מרצ אמורה להחליט מהי עמדתה בשאלת הפשרת הקרקע החקלאית, שבקרוב תגיע הן לממשלה (בדיון בהמלצות הצפויות של ועדת מילגרום) והן לכנסת (הצעות החוק ל"עיגון זכויות החקלאים").

שריד אומר, שבאופן עקרוני הוא מסכים לגישה לפיה יש להשתמש בקריטריונים שווים לגבי החקלאים ולגבי הדיור הציבורי, הוא לא תומך בהצעות של הח"כים שמחון-כץ לעיגון זכויות החקלאים, והוא רואה הבדל בין הזכויות בשטח המחנה לבין הזכויות בשטחים החקלאיים הפתוחים.

נראה אותו כשהנהלת סיעת מרצ תתכנס לקבל החלטה בשאלת הפשרת הקרקע החקלאית. חבריו הקרובים ביותר בצמרת הסיעה דווקא מאוד רוצים לנכס לעצמם את כל השטחים החקלאיים הפתוחים, ומדובר כאן על 3 מיליון דונם, שהם רוצים לקבל בהנף אצבעות בכנסת. עמדתו של חיים אורון היא, שיש לתת פיצוי נורמטיבי לחקלאים בכל הארץ, הפעלת חוק התיישבות באופן נמרץ, ועיגון זכויות החקלאים בשטחים הפתוחים אך ורק לצרכי חקלאות, בתנאי שיסכימו למנגנונים מוכתבים מראש לאפשרות של שינוי יעוד.