תוכנתם אומנותם

המגזר החרדי הולך ומשתלב בעבודה בתעשיית ההיי-טק. למרות הקשיים הנובעים מהניגוד התרבותי שבין שני העולמות, מסתבר כי באוהלה של תורה טמון פוטנציאל טכנולוגי לא מבוטל. מה הקשר בין דף גמרא לדף HTML, מה עלולה לחולל החשיפה לאינטרנט לנפשם של אברכים זכים והאם נמצא הפתרון למצוקת כוח האדם בהיי-טק? תחקיר

"אם אין קמח, אין תורה", אמרו חז"ל והתכוונו לאילוצי הפרנסה שבגללם חייב אדם לפעמים לצאת מאוהלה של תורה ולחפש לעצמו עבודה. אלפיים שנה אחרי תקופת המשנה מתחיל הציבור החרדי ליישם את מאמר רבותינו, אלא שבמקום לטחון קמח, הוא מעדיף ללמוד היי-טק.

היום כבר ברור שמדובר בתופעה. מה שהחל כזרזיף של חריגים שנטשו את בית המדרש לטובת בית התוכנה, נהפך היום לזרם ממוסד ומפוקח הגאה בהשתלבות בוגריו בעולם החומר והחומרה. אמנם עדיין אין מדובר בהגירה המונית מעולם הישיבות אל הכפר הגלובלי, ובכל זאת מדובר בתופעה של הרבה יחידים, ולעיתים גם משפחות. משפחת רפופורט היא משפחה חרדית, שארבעה מבניה הפשילו את יריעת אוהלה של תורה ויצאו מהישיבה. הראשון - אל בית תוכנה בירושלים, השני - אל לימודי ראיית חשבון, השלישי - אל לימודי מחשבים, והרביעי, יוסף יהודה רפופורט, לומד הנדסת תוכנה.

"אין שום סתירה בין תורה לעבודה", קובע יוסף יהודה. "רוב הצדיקים היו אנשים עובדים: רבי יוחנן הסנדלר, רבי יהושע היה עושה פחמים, הרמב"ם היה רופא וכן הלאה. אם אדם רוצה ללמוד תורה, הוא יכול לעבוד ולייחד לו זמן ללימוד תורה. אני למדתי מאבא שלי שרוב שעות היום שלו היו בעבודה, אבל התורה הייתה העיקר. אם אצטרך לפספס חצי יום עבודה במשרד או ארבע שעות של לימודי תורה, אני מעדיף להפסיד עבודה ולא תורה".

הטקסט הזה, שנשמע כמו נאום של קומונר ציוני מתנועת "בני-עקיבא", יכול לגרום להרמת גבה כשהוא יוצא מפיו של בוגר ישיבה ליטאית, או של חרדי בכלל.

את החוקרים והמדענים החרדים (ויש הרבה כאלה) שומרת המדיה החרדית, בדרך כלל, לסמינרים של חוזרים בתשובה. היחס הבסיסי כלפי מקצועות "חילוניים" נע מדחייה מוחלטת של כל "חוכמה יוונית", עד לקבלתם ככורח חלקי, כמו לימודי יסוד בביה"ס היסודי או סמינרים מקצועיים לבנות (שעליהן עדיין נופל עיקר עול הפרנסה). העבודה עצמה היא ערך מפוקפק בתרבות, שדמות המצליחן שלה היא ה"תלמיד-חכם" שמקדיש את כל זמנו ללימודי התורה.

אבל כפי שאמרו רבותינו: "אין סומכין על הנס", ומיום ליום נראה שלפרנס משפחה גדולה מקצבת-אברך, הופך את מי שמצליח לבעל-נסים.

"הדור שלנו הוא דור עני", מסביר הסטודנט רפופורט, שהוא גם אב גאה לשלישייה. "אנחנו כבר לא הדור שהיה לו דוד עשיר מאמריקה או סבא נדיב. חלק גדול מאיתנו הם כבר בנים לאברכים, ואף אחד לא יעזור להם לפרנס את הילדים שלהם. כדי לפרנס שלושה ילדים, ידעתי שאני צריך גם לעבוד. בתור אברך שעד היום למד, מה ידעתי לעשות? לעבוד בתור נהג או מורה או בעבודות מזדמנות בשכר נמוך. רציתי להתקדם, רציתי שתיפתח לי דרך טובה יותר להתפרנס. עשיתי חשבון, שעדיף לי להשקיע שנתיים בלימוד של משהו שאחר כך אוכל להתפרנס ממנו טוב יותר. עכשיו אני קורע את עצמי ולומד גם בלילות, אבל ברוך השם, בינתיים אני מצליח".

אילוצי החומר הם, כנראה, מה שמסביר את שתיקתם של גדולי הרוח. נכון להיום, חוץ מהדרכה נקודתית, עדיין לא פורסם בנושא שום "גילוי דעת" נחרץ לכאן או לכאן. מהנהגה המעורבת לפרטי פרטים בחיי הפרט והקהילה שלה, שתיקה היא, כנראה, הסכמה. ההסכמה הזאת מעניינת במיוחד, מאחר שמדובר לא רק בעבודה ולימודי-חול, אלא גם במחשב. בניגוד לטלוויזיה, שהוכרזה "עבודה זרה", המחשב לא רק מביא את העולם האחר אל תוך הבית, אלא גם מוציא אותך אליו, רחמנא לצלן, דרך האינטרנט ואתרי הטומאה. וכבר השמיעו גדולי התורה קול גדול בנושא זה והתריעו על הכנסת המכשול הביתה.

על חששות אלה עונה השלט המקדם את הבאים אל המקום המרכזי, שבו יוסף רפופורט ואחיו - ואיתם עוד מאות אברכים חרדים - ממיתים את עצמם באוהלה של תוכנה: "המרכז החרדי להכשרה מקצועית - בהכוונת מרן ורבנן שליט"א".

במרכז החרדי הזה לומדים יותר מאלף צעירים וצעירות חרדים מקצועות שלא כתובים בתורה. מלבד היי-טק לומדים שם מקצועות כמו מינהל, אדריכלות או עיצוב-פנים (כמו שנאמר: "יפיותו של יפת באוהלי שם"). בוגרי המרכז יוצאים לשוק עם תעודת גמר או תואר אקדמי מטעם אוניברסיטת בר-אילן, שגם מספקת את הסגל ואת תוכנית הלימודים.

בשלוחה של המרכז בבני-ברק לומדים 350 תלמידים (בשעות הערב) ותלמידות (בשעות הבוקר). למי שמצפה למצוא שם היי-טק שטיבל מלא בחברותות של אברכים מתנדנדים בתנועות פלפול סביב המחשב, נכונה אכזבה. הימים ימי בין המצרים, וגם בימים כתיקונם קשה יהיה למצוא מניין, מאחר שהסטודנטים באים רק לכמה שעות כדי ללמוד ולחזור אל המשפחות. המטרה היא להגיע בשלב הבא הביתה - מהעבודה.

"למעלה מ-350 בוגרים שלנו כבר עובדים בחברות כמו אמדוקס, אורנג', קומיונט ועוד", משתבח הרב יחזקאל פוגל בתלמידיו. הרב פוגל הוא מנהל המכון החרדי להכשרה מקצועית, שלדבריו הופך לשם דבר בשוק ההיי-טק.

כדי להפיג כל חשש לכשרות המקום, שומר הרב פוגל מכתבי הסכמה (שנפתחים ב"לכל מאן דבעי") מטעם גדולי התורה מכל הזרמים - ראשי ישיבות ליטאים, אדמו"רים חסידים ואפילו מכתב מהרב עובדיה יוסף. להסכמתם של ענקי התורה מצטרפת, לדברי הרב פוגל, גם התעניינותם של ענקי השוק ("באחרונה היו איתנו בקשר חברות גדולות כמו מוטורולה ואל-אופ לבדוק אפשרות לשיתוף פעולה").

"אין שום סתירה בין התורה לבין לימודים שהם לצורך פרנסה", מסביר הרב פוגל. "אדם מגיע לפה, בדרך כלל, בגלל לחצים כלכליים במשפחה. אם עד לפני כמה שנים אנשים הלכו למקצועות, היום העולם נהיה יותר פורמלי ויותר מקצועני, והיי-טק זה משהו שמביא פרנסה בטוחה".

ההיי-טק רק מחליף עבודות אחרות, או שהביא לעלייה בביקוש עבודה על חשבון הלימוד בישיבות?

"אני לא יכול לתת לך על זה תשובה מדויקת. לפני כן כל אחד הסתדר בתחום כלשהו ולא ידעת עליו ועל אחרים כמוהו. היום זה מגובש ורשמי, ולכן קל יותר לעקוב. בכל אופן, גם מהבחינה הרוחנית, עדיף שאם מישהו נאלץ לעזוב את מסגרת הישיבה, הוא יצא לעבודה דרך מסגרת חרדית כמו המרכז".

כשבחור בא לראיון קבלה לישיבה, הרב יושב איתו על דף גמרא ובודק מה הוא יודע. במה אתם בוחנים אותו?

"בעולם החילוני, כדי להתקבל לאקדמיה, אדם זקוק לבגרות ולפסיכומטרי גבוה. לעומת זאת, אנחנו מתאימים לאדם את סוג המקצוע על פי כישוריו. באוניברסיטאות, כידוע, צריך 800-700 נקודות בפסיכומטרי כדי להתקבל להיי-טק, לעומת פיזיקה, שזה בטח לימודים הרבה יותר קשים ולמרות זאת צריך רק 500, כי ההיצע והביקוש קובעים את הרף. אנחנו קובעים את הרף לא בהתאם לביקוש, אלא רק בהתאם למה שנדרש מן התלמיד במקצוע".

בכל זאת, גם ללימודי היי-טק נחוץ, לפחות, ידע במקצועות תיכוניים בסיסיים שאין לבוגרי החינוך החרדי.

"בשביל זה אנחנו מחייבים את התלמידים ללמוד במכינות מקצועות חיוניים. מי שרוצה לימודים אקדמיים חייב קודם כל לסיים מכינה קדם-אקדמית וללמוד מקצועות יסוד ברמת בגרות, שמותאמת למסלול שלו".

איך מדביקים בשלושה חודשים פער של 12 שנות לימוד?

"תתפלא. התלמידים שלנו מגיעים לתוצאות גבוהות מאוד. הכישלונות נדירים ורמת הציונים טובה. אנשים אלה מגיעים ממסגרות לימוד שבהן צריך להשתלט על הרבה ידע ולומדים שם לעומק. הם מצליחים לדחוס בתוך הזמן הקצר הרבה מאוד חומר".

יוסף יהודה רפופורט הוא דוגמה טובה למי שהתחיל מא'-ב: "לפני המכון החרדי לא היה לי שום רקע בלימודים כלליים. בגיל 12 וחצי הייתי בישיבה, בגרות לא הייתה לי ורמת החשבון שלי הייתה נמוכה מאוד. למרות זאת, צריך לזכור שבמשך שנים ישבתי ולמדתי, ולכן לימוד בשבילי אינו דבר רע. לא הייתה לי שום בעיה ללכת לחומר שאני לא מכיר וללמוד אותו מהיסוד".

אז הסטודנט החרדי טוב יותר מן הסטודנט החילוני גם בלימוד של מקצועות חילוניים?

"שאלתי יותר מפעם אחת את המרצים שמלמדים בבתי ספר ובמכללות במגזר הכללי אם יש הבדל בתפיסה. רובם אמרו שיש. למרות זאת, גם אצל חרדים יש הבדל בין אלה שבאמת למדו והשקיעו בישיבה לבין אלה שלא למדו מי יודע מה - ובוא נהיה גלויים, יש גם כאלה - ולכן התפיסה שלהם תהיה איטית יותר, כי אין להם התרגול של לימוד הגמרא".

בדבריו אולי יש יותר משמץ של גאוות יחידה חרדית; מבחינה עובדתית יש בהם יותר משמץ. לכאורה, הבחור החרדי הממוצע הוא בור כמעט מוחלט במקצועות יסודיים, ועם זאת, מדובר בבוגר של מערכת לימוד, שמטמיעה בחניכיה הרגלי למידה וחשיבה, שנשארים הרבה אחרי שבוגר התיכון החילוני שכח למה התכוון המשורר או איך פותרים משוואה דיפרנציאלית. עד גיל עשרים ומשהו מספיק תלמיד ישיבה לנתח מאות טקסטים מורכבים בשפה זרה (ארמית), ליישם ידע מורכב של כללים והלכות ולהתאמן בהפעלת ההיגיון, היצירתיות והדמיון הדרושים לפתרון סוגיה תלמודית.

הרב פוגל, אינך חושש שמקומות כמו המרכז החרדי מושכים אליהם עילויים שיכלו להיות לגדולי-התורה של מחר, ועכשיו יהיו לאנשי היי-טק מבריקים?

"אנחנו לא מקבלים לכאן 'בחורים' (בני-עשרה שטרם סיימו לימודים ב'ישיבה הקטנה' - נ.כ.). כדי לקבל 'בחור', צריך אישור מיוחד של ועדת הרבנים שמפקחת עלינו. אנחנו מקבלים רק אברכים בעלי משפחות, אנשים מגובשים שמרגישים שאילוצי פרנסה מפנים אותם אלינו".

ואברך מבוגר לא יהפוך לגדול תורה? ר' עקיבא למשל, התחיל ללמוד תורה בגיל 40.

"כל מי שמגיע אלינו עושה את זה אחרי חוות דעת, התלבטות ועצה. אם אחד כזה כבר החליט לעבוד, אז אנחנו מעדיפים שיעשה זאת במסגרת ובהכוונה שלנו. אם אנחנו נתקלים בבחור שהתרשמנו מיכולתו התורנית, אנחנו אפילו מציעים לו עזרה בתוספת לתקציב, שמאפשרת לו ללמוד בישיבה".

מלבד בעיית התקציב מרחפת מעל ראשו של האברך החרדי גם חובת הגיוס לצבא, שנדחית רק כל עוד הוא לומד בישיבה. מצב זה מאפשר לאברכים שרשומים כלומדים להשלים הכנסה פה ושם בעבודות מזדמנות, אבל חדירה רשמית וממוסדת שלהם לשוק העבודה עלולה להיתקל בבעיה.

"יש במגזר החרדי תופעה של אנשים שנשארים, כביכול, בישיבות", אומר שלמה קאליש, מנכ"ל חברת יזם. "כל עוד הם בישיבות, הם אינם יכולים לא ללמוד ולא לעבוד חוץ מעבודות זמניות כמו נהגים וחלפני כספים. המצב הזה לא טוב לחרדים ולא טוב למדינה. אין ספק שאם תעבור בכנסת הצעת החוק של ועדת טל (שמאפשרת לאברך שירות צבאי מקוצר, שאחריו יבחר אם להמשיך בישיבה או בעבודה - נ.כ.), תהיה פריצת דרך לטובת כולם".

לטובת החרדים זה ברור, אבל מה יצא למדינה מזה?

"במקום להסביר את התועלת, מספיק לראות איך בתי ספר כמו סיוון פונים היום למגזר החרדי, ואיך חרדים שלמדו משתלבים בשוק ההיי-טק. בירושלים כמעט בכל מפעל היי-טק יש חרדים, והרבה מגלים את הפוטנציאל הזה. אם לאנשים יהיו בהמשך יותר אפשרויות, ייווצר מצב שבו אלה שלא רוצים או לא יכולים להמשיך ללמוד בישיבות, במקום לשבת שם ולקבל קצבה - ייכנסו לשוק העבודה וייהפכו למשלמי מסים. במקרה של שוק ההיי-טק, אני מאמין שזה יועיל גם לכל מי שיקלוט אותם".

עד שתעבור הצעת ועדת טל, איך מסתדרים בכל זאת?

"למי שיכול, בינתיים יש פתרונות פרטיים וזמניים. למרות הבעיה שהזכרתי, כבר עכשיו יש עשרים מוסדות הכשרה של חרדים בלבד, ועוד חרדים לומדים במסגרת בתי-ספר אחרים. לנשים, למשל, אין את בעיית הצבא, ויותר ויותר נשים משתלבות בתחום. זה גם תחום שמתאים להן מאוד, כי הן יכולות לעבוד מפוצל, גם מהבית".

האישה החרדית אמנם פטורה מאימת הגיוס להכנת הקפה בצה"ל, אבל הבעיות העומדות לפניה עושות את מצבה לבעייתי עוד יותר. נכון להיום, הנשים הן בעצם המפרנסות העיקריות בציבור החרדי. הגבר, שבדרך כלל לומד בישיבה, מביא הביתה קצבה זעומה, ואילו האישה עובדת, לרוב בהוראה או בעבודות משרדיות, ומביאה הביתה משכורת שצריכה לכלכל משפחה גדולה.

אבל את הבעיה המרכזית אפשר לראות בתמונה מטקס הסיום של בוגרות המרכז החרדי, שמופיעים בה הצוות, ההנהלה, הרבנים ובעצם כולם - חוץ מהבנות עצמן. חברה שבה לא תופיע תמונת אישה או ילדה בעיתון, והאידיאל הנשי הוא "בת מלך כבודה פנימה", תתקשה, כנראה, לעכל יציאה ממוסדת של נשים אל העולם שבחוץ. אבל מסתבר שגם כאן, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים.

אי שם במודיעין עילית, שבפי הקהילה החרדית שמה בישראל הוא קריית-ספר, קיבלו היהודים על עצמם לפתור את בעיית התעסוקה בעיר, ולאחר עצה ותושייה הפקידו את הדאגה לכך בידי האישה. מימי וילנסקי היא מחלוצות הציבור החרדי בענף ההיי-טק, ומאחוריה כעשרים שנה בתפקידים שונים בחברות כמו ג'ון ברייס ויבמ. עכשיו היא מנסה לשכנע חברות שונות במגזר החרדי להקים שלוחות היי-טק בקריית-ספר, ליהנות מכוח אדם מקומי מיומן וזול, שיועסק בסביבתו הטבעית, ולקיים את מאמר המשנה: "זה נהנה, וזה אינו חסר".

"הבעיה היא אמנם של כלל הציבור", טוענת וילנסקי, "אבל אצל הנשים היא מורכבת יותר. חוץ מהעובדה שרובן לא ניידות, אין להן תואר אקדמי והרבה מהן לא רוצות לעבוד בחברה מעורבת. גם אלה שמוכנות לכך, הן אמהות לילדים, שנכנסות לשוק תובעני מאוד מבחינת השעות".

איך את הסתדרת לפני עשרים שנה?

"הייתי אמא לילדים והצלחתי תמיד לעבוד במשרות חלקיות. השתדלתי להוכיח את עצמי בעבודה, כדי שיבואו לקראתי בתנאי העבודה. אני אישית הסתדרתי, אבל ראיתי כמה זה קשה".

"מודיעין-עילית, למשל", מספרת וילנסקי, "נמצאת חצי שעה נסיעה מת"א ויש בה קרוב ל-18 אלף תושבים בלי שום תשתית תעסוקתית. היום ברור שמדובר בפוטנציאל לא מנוצל של אנשים מוכשרים ומשקיענים, שחלק מהם כבר הוכשרו בתחום ההיי-טק וקשה להם למצוא עבודה. במקום לחשוב על ייבוא עובדים זרים לענף ההיי-טק, יש כאן הזדמנות מצוינת. היום יש חברות שמהססות להעסיק חרדים בגלל כל מיני חששות, ואולי גם סטיגמות. אבל זאת אוכלוסייה יציבה, מה שמהווה יתרון גדול בתחום דינמי, שבו כל הזמן צריך לשמור על עובדים טובים שעוברים ממקום למקום. זה גם כוח עבודה זול יותר, כיוון שהוא מעדיף להתפשר על שכר, כדי להשיג עבודה בסביבה שבה הוא מרגיש נוח".

את הכוח הזה חולמת וילנסקי לכנס בבית תוכנה ייחודי, שבו החברה מנהלת את ההיבט המקצועי, אבל על ההיבט הניהולי והארגוני מופקדים חרדים. "נשים במיוחד יוכלו להשתלב במקום כזה, שגם קרוב לבית, וגם היחסים בעבודה הם בהתאם. מסגרת כזאת תמנע חוסר הבנות ותקלות שלא קשורות לעבודה".

את נתקלת באי הבנות ותקלות כאלה?

"דווקא מצד המשפחה שלי הייתה לי הרבה תמיכה. אבל בעבודה הרגשתי לפעמים את הנתק ואת הסטיגמות, שהרבה פעמים התבטאו בשאלות כמו: 'מה, באמת את חרדית?'. אבל ברמה של אחד על אחד, כולם אותו דבר, ובסך הכול אצלי היחסים היו בסדר גמור. לצערי, היום, בגלל המתירנות ואולי גם הקיטוב בסביבה מעורבת, כבר יותר קשה לאישה חרדית ולחרדים בכלל".

אז לבת שלך יהיה יותר קשה מאשר לך?

"יכול להיות. אבל אם חברות יחשבו על פתרונות כמו שלוחות במקומות יישוב חרדיים, לכולם בסופו של דבר יהיה יותר קל".

אבל החשש מהיציאה של נשים וגברים מתוך ד' אמות ההלכה אל עולם המעשה עומדת במקום משני לחשש מפני הכנסת עולם המעשה אל ד' אמותיו של אדם דרך המחשב. דודי זילברשלג, כוכב טלוויזיה, פרסומאי ואיש יחסי ציבור חרדי, שעוסק גם בייעוץ בתחומי הכשרה ותעסוקה בענף ההיי-טק, טוען שלמרות החששות, המחשב הופך בהדרגה לחלק מן הבית החרדי.

"החדירה של המחשב הביתי לבית החרדי גבוהה ב-2% מאשר באוכלוסייה הכללית. אנשים שמשתלבים בשוק ההיי-טק נהיים מחוברים וזה תהליך שבמקום לעצור אותו, אפשר לפקח עליו".

הרבנים לא מנסים לעצור אותו?

"מה שקורה היום הוא שלהכניס מחשב הביתה לא כדאי ולא מומלץ, אבל לצרכי עבודה ופרנסה יש היתר. גם הבד"צ של העדה החרדית, שפסק שלא להכניס מחשב הביתה, מתיר את זה לצורך עבודה. כאן מבדילים בין המחשב ככלי עבודה לבין המחשב ככלי בידורי, שלזה שום רב לא יסכים".

מחשב הוא פתח לאינטרנט.

"לגבי האינטרנט יש עוד יותר זהירות. החששות כאן ברורים, ולכן הרבנים לא מרשים להכניס אינטרנט הביתה, אלא אם כן זה מקרה מיוחד ואז אפשר לקבל היתר מיוחד".

לדעתו של שלמה קאליש מיזם, גם בנושא זה תצעד ההלכה עם רוח הטכנולוגיה. "אני חושב שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. עוד מעט לכל טלפון נייד תהיה גישה לאינטרנט ויהיה בלתי אפשרי למנוע את זה. מה שצריך הוא לרכז את המאמצים בתוכן. צריך לאפשר גישה לאינטרנט, אבל גם לנקות אותו מכל מיני דברים שיש בו היום". בנוסף לאינטרנט, תיתכן סכנה אחרת שאולי לא ניתנה עליה הדעת. בחברה החרדית, המורכבת מקומץ גבירים נדיבים ומהמון שרובו מהעשירונים התחתונים, הופעת מעמד חדש של מצליחנים מבוססים וצעירים עלולה לשנות את המבנה החברתי שלה ואולי ליצור סדק בסולידריות הידועה.

לדעתו של הרב פוגל, בידול כלכלי אינו אפשרי בחברה החרדית. "האדם החרדי חייב שתהיה לו קהילה. זה דבר שהוא בסיס לכל החיים היהודיים, שההלכה כובלת אותם לקהילה. ליהודי יחיד קשה להיות יהודי אמיתי. יכול להיות שהוא יבנה בית יותר גדול ויהיה לו רכב יותר יקר, אבל מניין הוא צריך לפחות שלוש פעמים ביום, ומניין עושים עם עוד תשעה אנשים".

שיכולים להיות עשירים כמוהו בבית כנסת מפואר בשכונה שלו.

"גם העשירים הכי גדולים, החרדים, רובם בעלי חסד שלא פרשו מן הקהילה. גם עניות יכולה להיות מנוונת ומדרדרת. אנחנו מאמינים שדווקא אם הבסיס הכלכלי של אנשים יהיה חזק יותר, הם יוכלו לתרום יותר לקהילה וללומדי התורה".

"מאז ומעולם היו אנשים עם יותר כסף ועם פחות כסף", מרגיע יוסף רפופורט. "אני שייך לאלה שיש להם פחות כסף, ולמרות זאת בבית הכנסת אני לא מרגיש שום הבדל ביני לבין השכן שיש לו כסף. אם שנינו נלך לרב עם אותה שאלה, כל אחד מאיתנו יקבל את אותה התשובה".

גם לדעתו, הוא וחבריו ללימודים לא יצרו מעמד חדש בחברה החרדית, אלא יהיו לחלק מועיל שלה. "אלה שיצאו לעבודה לעולם לא יתנשאו על אלה שבזכותם הם יצאו לעבודה. זה יהיה קשר כמו בין יששכר לזבולון (על פי המסורת, יששכר היה שבט שהתמסר ללימוד תורה ושבט זבולון, שפרנס אותו, עסק בסחר ימי - נ.כ). לדעתי, אם יותר אנשים יתקדמו, המעמדות הגבוהים יקדמו את המעמדות האחרים".

מלבד תרגום הלכתי למצע הכלכלי של המפלגה הרפובליקנית, מביא עמו המפגש בין דף הגמרא למסך המחשב להתפתחות תחום חדש של היי-טק בשירות התורה.

מלבד סריקת ספרי תורה במחשב ותוכנות לחיפוש צפנים כתובים בתורה, יש גם תוכנות לסוגיות תלמודיות ומאגרי מידע הלכתיים. במקום לדפדף בשולחן ערוך, יוכל המתעניין, למשל, לאתר את ההלכה המבוקשת באמצעות הדפדפן.

"יש לי תקליטורים של הרמב"ם, חמשת חומשי תורה ועוד מקורות", מציין רפופורט. "פעם, כשהכנתי דרשה לשבת חתן, חיפשתי פסוקים שקשורים לשם החתן. הכנסתי את התקליטור התורני וביקשתי את כל הפסוקים עם השם, וכולם עלו על המסך".

אז בהמשך, המחשב גם ילמד ליישב סתירה בגמרא או לפסוק הלכה.

"עם כל הכבוד למחשב, זה בסך הכול גולם. אם אין אדם חושב מאחורי הגולם הזה, אז הוא לא שווה גם ככלי-עזר".

את הגולם המפורסם מפראג בנה רב הקהילה והפיח בו חיים בעזרת השם המפורש. אחרי כן נאלץ הרב להחזיר את יצירתו לעפר, לאחר שאיבד עליה שליטה. היום מנסים הרבנים לפקח על הגולם ולשלוט עליו, אולי מתוך הבנה שאת הגולם הזה כבר אי אפשר להחזיר לשום מקום.