העולם, כפי שלא נראה מעולם

120 סרטים יוצגו השנה במסגרות השונות. אחת מהן, "יומנים ערביים", מסתמנת כמרתקת ביותר, והיא גם ציון דרך חשוב ביחסים התרבותיים בינינו לבין שכנינו. הבמאי והמפיק הישראלי, אילן זיו, הקים חברת הפקות בניו-יורק, "תמוזמדיה", שמתמחה בסרטים תעודיים, והוא מציע סדרה בת חמישה פרקים, בני חצי שעה, ששלושה מהם יוקרנו בפסטיבל. העניין ב"יומנים ערביים" הוא האדם וסביבתו הקרובה. קולנוענים מסוריה, אלג'יר, מצרים, לבנון, עירק, ומהרשות הפלשתינית, תיעדו מעגלי חיים, קרי - לידה, נישואין, בית, נעורים וזקנה, אהבה ויחסים בין המינים - העולם הערבי המודרני כפי שלא נראה מעולם, לפחות לא אצלנו.

הפסטיבל קבע לעצמו שתי מסגרות תחרותיות. האחת, "עוגן הזהב", המתקיימת זו השנה החמישית, ובה מתחרים "קומדיה של תמימות", סרט צרפתי של הבמאי הצ'יליאני-לשעבר ראול רואז'; סרטו של היהודי, יליד אלג'יר, אלכסנדר ארקאדי, "בחזרה לאלג'יר"; וסרט של הבמאי הלבנוני, ז'אד דואירי, "מערב ביירות".

קשה שלא להתלהב מהאפשרות לראות מה קורה בעולם הסובב אותנו, גם אם זה דרך סרטים בתחרות.

המסגרת השנייה היא תחרות הסרט הישראלי, חגיגה אמיתית ומחויבת המציאות. השנה מתחרים בקטיגוריית הסרט העלילתי ארבעה סרטים חדשים, ונכון לרגע כתיבת השורות האלה, הם אכן יוקרנו. בעבר קרה שנרשמו יותר סרטים מההקרנות עצמן, גם משום שהפקת הסרטים לא הסתיימה, וגם משום החשש מחשיפה מוקדמת לביקורת.

ארבעת הסרטים הם: "מרס טורקי", של הבמאי עודד דוידוף, על-פי סיפור מאת לימור נחמיאס, שנשמע מסקרן, גם משום שדוידוף הוא הבוגר הראשון של בית-הספר לקולנוע בירושלים, שמביים סרט עלילתי לקולנוע; דני (נוקיו) ורטה, הוותיק יותר, מגיש לתחרות את "אספלט צהוב", שלוש אפיזודות שעניינן המדבר - הנגב וסיני. זהו פרויקט שאפתני שוורטה שוקד עליו כבר הרבה זמן; מסקרן לא פחות הוא סרטו של בני תורתי, "כיכר המיואשים", שממוקם בבית-קולנוע ישן בשכונת התקווה; האחרון הוא סרטו של יוסי סידר, "ההסדר".

לצדם יתחרו 11 סרטים במסלול התיעודי, שנעשה באחרונה אלטרנטיבה בטוחה עבור הקולנוענים הישראלים. אמיר הר-גיל יציג את "התור באבן שדאד", על הפעילות המפוקפקת במשרד הפנים הישראלי, שממוקם במזרח ירושלים; "קרוב רחוק" הוא סרט חדש של ציפי טרופה הוותיקה, על שני גיסים מטירה, שלמרגלות הכרמל, המתחבטים בשאלת זהותם הישראלית-פלסטינית. אלה הם רק שניים ממבחר גדול, שמציע מבט רחב-יריעה על החברה הישראלית.

חיים טופול יקבל השנה אות הוקרה על מפעל חייו. ולצד החגיגה הזאת, חגיגה לחיפנים כולם - הקרנה חינם ותחת כיפת השמים במרכז "קסטרא" החדש, של סרטים ישראלים ותיקים ואהובים.

ועכשיו לפסטיבל עצמו. סרט הפתיחה הוא "אחי, איפה אתה?", החדש והמדובר של האחים כהן. סרט הנעילה, גם הוא אמריקני, הוא "דברים שאפשר לדעת עליה", וכאן הפתעה קטנה, כי את הסרט ביים רודריגו גרסיה, שהוא לא אחר מאשר בנו של הסופר גבריאל גרסיה מרקס.

בין הפתיחה לנעילה מומלץ להציץ במבחר העצום, כמה עשרות סרטים מכל העולם, ביניהם "גויה", הנהדר, של הספרדי קרלוס סאורה; הסרט הצרפתי, "על אהבה וטעמים אחרים", של אנייס ז'אווי, הנחשבת תקווה גדולה בארצה, וסרט רוסיצרפתי של רג'י ורניה, "מזרח מערב", עם קתרין דנב, סנדרין בונר ואולג מנשיקוב.

אישית, אני מעדיף בפסטיבל כזה לבדוק את השוליים, סרטים של יוצרים לא ידועים, סרטים תעודיים וסרטים ממקומות נידחים ורחוקים. אסיה כולה כבר מקושטת ביוצרים מוכשרים ופעלתנים ביותר, והפסטיבל מציע, בין היתר, את סרטו החדש של ז'אנג יימו, "הדרך הביתה", וכן סרטים סיניים נוספים, סרטים יפניים וסרט טייוואני של אדוארד יאנג הנערץ, "אחת ושתיים".

ישנה גם קטגוריה של אנשי קולנוע, שזוכים השנה לחשיפה באמצעות סרטים תעודיים, וזו גם המלצתי האחרונה: הסרט "גרגורי פק", על אחד מאחרוני הנפילים של הוליווד, בהפקה של בתו ססיליה; מרתק גם כן הוא "לוקינו ויסקונטי", של הבמאי האיטלקי הוותיק קרלו ליצ'אני, שפותח לנו חלון, ראשון, לעולמו האישי והייחודי של אחד מענקי הקולנוע של כל הזמנים.

פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בחיפה, 21.10-14.10.