על יהלומים נקיים ומלוכלכים - סיפור אנגולה

ללבייב יש מיזם משותף עם ממשלת אנגולה, המבטיח לה ולו כרייה בלעדית ואספקה של יהלומים משם. אנגולה היא שם טעון, כי יהלומים משרתים שם מצד אחד משטר קשה, ומצד שני, ארגוני המורדים, היוניטה, מממנים באמצעותם קניית נשק. לכן גם זכו היהלומים הללו בשם "יהלומי דמים", או "יהלומי קונפליקט".

איך אתה יכול להבטיח שלא מדובר ביהלומי דמים? מנין מגיעים אליך היהלומים?

לבייב: "עד עכשיו פעלו באנגולה שישה-שבעה בעלי רישיונות שהיו יכולים לקנות יהלומים, ולכל אחד מהם היה מיזם משותף עם המדינה. הם היו קונים ומוכרים, והיו צריכים להתחלק ברווחים, שהיו זעירים מאוד, אפסיים. בנוסף, היתה בהחלט בעיה עם יהלומים של היוניטה, המורדים, שהיו יוצאים לשוק החופשי ונמכרים בצורה כאילו רגילה.

"התבקשתי לעשות תוכנית שתאפשר להגן את המדינה ותמנע חיזוק של האויבים שלה. בניתי תוכנית, היא התקבלה, והיום יש רק לממשלה את הזכות לכרות, יש לה רישיון אחד, והיא הקימה איתי מיזם משותף, שרוב המניות בו מוחזקות בידי המדינה.

"פרסתי שם רשת של 32 משרדים בכל האזורים שיש בהם כרייה. יש כוח מיוחד של השלטונות, שאחראי רק על ענף היהלומים. יש נוהל של אישורים מיוחדים שמונפקים לכל אחד שעוסק בענף היהלומים, ממוספרים ומסומנים על-פי אזורים. כלומר, אם המשטרה עוצרת בן-אדם ומוצאת עליו יהלומים, ולאיש אין רישיון עבודה שהחברה שלנו מנפיקה לו, הוא מיד נלקח לחקירה. ואם בן-אדם מוכר יהלומים שלא מאותו אזור שבו הוא צריך למכור, הוא מיד הופך חשוד מרכזי.

"ואיך אנחנו רואים שהתוכנית שלנו הצליחה? אנגולה היתה מייצאת משהו כמו 550-500 מיליון דולר בשנה, והשנה, עם הפעילות שלנו, היא עומדת לייצא משהו כמו 900 מיליון דולר. למה? כי נפסק השוק השחור, נפסקו ההברחות".