כוח לוועד או למועצה

נוצר אפוא מצב בעייתי: בישובים שבהם פועל ועד מקומי נפרד, מוצאים עצמם התושבים בין הפטיש לסדן, כשהאחד הוא הוועד המקומי, והשני הוא המועצה האזורית. השלטון המקומי מופקד על מתן שירותים מוניציפליים וממלכתיים לתושבים, ובכלל זה פיתוח תשתיות והקמת מבני ציבור לרווחת התושבים.

במרחב הכפרי יש לשלטון המקומי מאפיינים ייחודיים, כשהבולט שבהם הוא המבנה השלטוני הדו-רבדי: רובד אחד הוא המועצה האזורית, אשר בשיפוטה מספר ישובים (לרוב בסביבות ה-20 ישובים), ורובד שני הוא הוועד המקומי של כל ישוב ויישוב. על פי החוק, קיימות סמכויות שלטוניות לשני הגופים. עובדה נוספת המשפיעה על פעילויותיהם של השניים, היא השונות בשטח השיפוט, במספר התושבים, סוגי היישובים והרכב האוכלוסייה.

ראוי לציין, כי רוב היישובים שבתחום המועצות האזוריות מאוגדים כאגודות שיתופיות, ומוגדרים כיישובים שיתופיים. במשך עשרות שנים, נוהלו היישובים השיתופיים על פי "עקרון זהות הוועדים", המעוגן בסעיף 91 של צו המועצות האזוריות. על פי סעיף זה, הוסמכו חברי ועד האגודה השיתופית לכהן גם כחברי הוועד המקומי של היישוב. במהלך השנים, ובעיקר בעשור האחרון, הניבו התמורות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות במושבים ובקיבוצים שינויים בדפוסי הפעילות של השלטון המקומי הכפרי, וביחסי הגומלין בין המועצה האזורית לוועד המקומי. מצד אחד, אגודות שיתופיות רבות הפסיקו לספק שירותים לחבריהן, והמועצה האזורית החלה לפתח מערכת שירותים לתושבים, הן ברמה האזורית והן ברמת היישוב היחיד. עובדה נוספת היא הגידול במספר התושבים שאינם חברים באגודות השיתופיות, כגון תושבי ההרחבות במושבים, ואלו ביקשו להיות מיוצגים בוועד המקומי.

היעדר הוראות ברורות בחוק, ובכלל זה גם הוראות המתייחסות למנגנוני פיקוח ובקרה על פעילותם של הוועדים, הביאו לכך, שלעתים פעילותם של הוועדים אינה עולה בקנה אחד עם הכללים המחייבים, ולמועצה האזורית אין משאבים וכלים לטפל בחריגות.

בעקבות בעיה זו, מינה לפני כשנה מנכ"ל משרד הפנים דאז, אבי מעוז, ועדה בראשותו של שוקי אמרני. הוועדה התבקשה להתייחס למהות יחסי הגומלין; בין הוועד המקומי למועצה האזורית, וכן לגבי הסמכויות והתפקידים של הוועד המקומי.

הוועדה בחנה את המידע הרב שהובא בפניה, מגורמים רבים, ביניהם משרדי ממשלה, ראשי מועצות אזוריות, חברי ועדים מקומיים, גופים מקצועיים ותושבים. המסקנה שהגיעו אליה חברי הוועדה הייתה חד משמעית: קיים צורך מוחשי לערוך שינויים במעמדו ובסמכויותיו של הוועד המקומי, וכפועל יוצא גם במערכת יחסי הגומלין בינו לבין המועצה האזורית. הסיבה העיקרית לביצוע השינויים הללו, היא נתינת מענה ראוי לצרכים הייחודיים של ההתיישבות במרחב הכפרי ולכללי המינהל הציבורי התקין.

עיקר מסקנות הוועדה בנושא הכפילות בין סמכויות הוועד המקומי למועצה האזורית, מצביעות על רצון שלא לבטל את מעמדו של הוועד המקומי במועצה האזורית, אלא להגדיר מחדש את סמכויותיו. לשם ביצוע תפקידו כפי שייקבעו על ידי המועצה, צריך שיהיה לוועד המקומי תקציב ומשאבים הדרושים לפעילותו. כמו כן, תחום סמכות הוועד המקומי יחול על השטח שבתחום תוכנית המתאר של היישוב הרלוונטי.

לאור הבעייתיות הכרוכה ביחסים שבין הוועד המקומי לבין האגודה השיתופית, המליצו חברי הוועדה, כי יוקם צוות בדיקה לבירור הנושא, וצוות זה יקבע כללים חדשים להסדרת היחסים שבין הוועד המקומי לאגודה השיתופית, יוגדרו תחומי פעילות, וסמכויותיהם של הוועד המקומי והאגודה השיתופית.

אמרני מסר בשיחה עם "גלובס": "זהו אחד הנושאים החשובים ביותר הקשורים לשלטון המקומי במרחב הכפרי. מדובר ב-53 מועצות אזוריות, 973 ישובים וכ-600 אלף תושבים (10% מתושבי המדינה), המתפרסים על כ-85% משטח מדינת ישראל בתחומי הקו הירוק. לכל הדעות, מדובר במספרים גדולים מאוד, המצריכים התייחסות רצינית לבעייתם.

"ראשית, במהלך השנים חלו שינויים משמעותיים בדפוסי הפעילות של המועצות האזוריות והוועדים המקומיים. השינויים הללו לא נוצרו בהכרח בעקבות צרכים אירגוניים, ניהוליים או חוקתיים, אלא לעתים עקב צרכים פרסונליים, שלא תמיד עלו בקנה אחד עם הצרכים בשטח. לעתים ראש מועצה דומיננטי היה מושך לכיוונו, ולחליפין ראש ועד מקומי דומיננטי היה מושך לכיוונו הוא, וכאן ההתנגשות.

"שנית, הוראות החוק הקיימות אנכרוניסטיות ולא ישימות. למשל, כיום יכולים בני משפחה אחת להיבחר כחברי ועד מקומי אחד. ברור כי מצב שכזה אינו הגיוני. ישוב שלם צריך להיות כפוף ל"מרותה" של משפחה אחת? שלישית, השיטה הקיימת מהווה כר נרחב למציאות מלאה בניגודי אינטרסים, ולבסוף, הבקרה על כל המכלול בעייתית מאוד, וכתוצאה מכך הבקרה נמוכה מאוד".

נכון להיום, חודשיים לאחר הגשת מסקנות ועדת אמרני למנכ"ל משרד הפנים, לא השתנה מאומה. אמרני: "הסיבה נעוצה בתהפוכות הפוליטיות שהתרחשו בתקופה האחרונה, אך יחד עם זאת, הבטיח השר חיים רמון, כי הוא עומד לקיים דיון עם כל הנוגעים בדבר, ולהגיע למסקנות חד-משמעיות, שיקבעו לאן פני הדברים".

יו"ר מרכז המועצות האזוריות, שמואל ריפמן, עומד מאחורי מהלך, שאמור לדבריו להביא את ההתנגשות האין סופית הזו לסופה. בראיון ל"גלובס" מסר ריפמן: "מסקנות ועדת אמרני חשובות מאין כמותן. הוועדה עשתה עבודה טובה מאוד, ובמשך תקופה ארוכה שמעה גורמים רבים. נקודת המוצא הייתה לבטל את הוועד המקומי במושב ובקיבוץ. ביטול שכזה הוא בעייתי ביותר, ואף איננו דמוקרטי. אם היום, חודשיים לאחר הגשת דו"ח הוועדה, לא יממשו את מסקנותיה - אזי לא נעשה כלום.

"כרגע, מבחינתי, יש שתי אפשרויות: האחת היא לאמץ את מסקנות הוועדה, כפי שהן הוצגו, או לחליפין ששר הפנים ישנה את צו המועצות האזוריות, דבר שיסדיר למעשה את מה שהוועדה מציעה בדו"ח. לא ניתן לבטל במדינת ישראל את הוועד המקומי, השאלה הגדולה היא מה תהיה סמכותו של ועד זה. המטרה היא למצוא את האיזון המתאים בין סמכויות הוועד. לדעתי, סמכויות הוועד לא צריכים לכלול סמכויות מוניציפליות אדמיניסטרטיביות, קרי גביית ארנונה, בדיוק כשם שוועד בית בבניין משותף אינו גובה ארנונה ותשלומי עירייה. יחד עם זאת, יש לתת לוועד המקומי את סמכויות התרבות והחינוך של הישוב".