כפר גלעדי כמשל

הדיון הציבורי, שהתפתח בשבועות האחרונים בנושא זה, הוא דוגמה מאלפת להיבטיה השונים של סוגיית זכויות החקלאים בקרקעות מינהל מקרקעי ישראל הנמצאות בחכירתם. הטענות השונות שעלו חשפו הן את מורכבות הסוגיה והן את מניעיהם של הגורמים השונים העוסקים בנושא.

עיון בעובדות הנוגעות לאדמת כפר גלעדי מוכיח שענייננו באדמה פרטית, שהיא קניינו של הקיבוץ לכל דבר. המסע שהתנהל לסילוקו של הקיבוץ מהקרקע הוא ניסיון לנישול הקיבוץ מנכסיו, בניגוד לחוק, בניגוד לאמת ההיסטורית-משפטית. אילו היה מצליח מסע ציני ומגונה זה, לא היה איש מאיתנו בטוח עוד בדירתו, בביתו או בנכסים שבחזקתו. האם זוהי המטרה הנסתרת של אלו שהובילו מסע זה?

עיקרי העובדות הן כדלקמן:

1. אדמות כפר גלעדי נרכשו ע"י הברון בשנת 1898, יחד עם אדמות מטולה וקרקעות נוספות בסביבה.

2. בשנת 1916 עלה קיבוץ כפר גלעדי על הקרקע, אשר הוחכרה לו ע"י פיק"א.

3. בשנת 1938 הודיעה פיק"א על נכונותה למכור למתיישבים את הקרקעות שרכשה בגליל או להחכירן לדורות (לפי בחירת המתיישב). המושבות בגליל (מטולה, יסוד המעלה) הודיעו מיד על נכונותן לרכוש את האדמות, וכך נעשה. (רובן המוחלט של קרקעות מטולה כיום הן אכן פרטיות). כפר גלעדי סירב מנימוקים אידיאולוגיים לרכוש את הקרקע וביקש לחוכרה לדורות.

4. חוזה החכירה, שנחתם עם הקיבוץ בראשית שנות ה-40, הוא לתקופה של 60 שנה (הניתנת להארכה) ומעניק לקיבוץ אופציית רכישה מתמדת של הקרקע (כאשר על פי תנאי החוזה שולמה התמורה זה כבר!). לאחר הקמת המדינה הועברו קרקעות פיק"א לניהול של ממ"י.

5. בנוסף לאופציית הרכישה מעניק חוזה החכירה לקיבוץ את האפשרות לניצול כלכלי של המקרקעין למטרות שאינן אך ורק לעיבוד חקלאי. עם זאת, הסכים הקיבוץ בעבר לחילופי קרקעות, כדי לאפשר את פיתוח קרית שמונה, את הקמת מכללת תל-חי וחצר תל-חי וכדומה.

6. השטחים המיועדים כיום להרחבת קרית שמונה בהתאם לתוכנית בניין עיר שאושרה בוועדות השונות הם בהיקף של כ-250 דונם. בין הקיבוץ לבין המינהל התנהל מו"מ להחלפת קרקעות, במטרה לאפשר את מימושה של התוכנית.

התמונה העולה מן העובדות חדשה ופשוטה: קיבוץ כפר גלעדי הוא הבעלים של קרקעותיו. לא יעלה על הדעת שפיתוח הקרקע ייעשה בלא הסכמה והסכם הולמים עם הקיבוץ, כשם שכל אחד מאיתנו היה דורש, לו מדובר היה באדמתו וברכושו. אמת פשוטה זו לא נסתרה בוודאי מאלו שקראו לנישול הקיבוץ מהקרקע ולהלאמת נכסיו.

מהי, לפיכך, מטרתם? האם מדובר בניסיון ליצור קרע ושנאה בין עיירות הפיתוח לבין קיבוצים ומושבים? האם מדובר בגישה פוסט ציונית המבקשת לערער את "זכויותינו (הציונות) על הקרקע"? שמא אינטרסים כלכליים ואחרים הם העומדים מאחורי ניסיון זה, או אולי מדובר בניסיון להרחיב את הוויכוח על זכויות החקלאים מהמרכז לפריפריה?

קיבוץ כפר גלעדי זכה, וזכויותיו וקניינו בקרקע מוגנים במערכת של חוזים והסכמים. לא כך מצבם של מאות מושבים וקיבוצים, אשר מחזיקים בקרקעות במשך דורות, אשר רכשו קרקעות והעבירו אותם למוסדות הציוניים, ואשר חוזי החכירה שלהם שונו והשתנו פעם על-פי החלטות והוראות של פקידי המינהל עד שאיש אינו יודע מהן זכויותיהן הבסיסיות והיכן כל זה התחיל.

ועדת מילגרום, שאמורה בימים אלו להגיש את המלצותיה, לא שימשה ואינה יכולה לשמש כמכשיר לבירור האמת ולהגדרת זכויות הקניין של כ-70,000 בתי אב החיים במושבים ובקיבוצים, והיא נמנעה מכך ולא עסקה כלל בחקר העובדות. אין להירתע מבירור המצב המשפטי לגבי כל יישוב חקלאי, וזאת בהתחשב בנסיבות ההיסטוריות, בתהליך רכישת הקרקעות, בהשקעות שנעשו ע"י החקלאים בקרקע, בתקדימים משפטיים והיסטוריים מהארץ ומהעולם וחשוב לא פחות - בהשוואת תנאיהם של חוכרים חקלאיים לתנאים של חוכרים עירוניים ואחרים.

בירור מעין זה היה מיטיב עם החוכרים החקלאיים ברוב המקרים ובייחוד בכל הקשור לזכויותיהם באיזורי המגורים ושטח המחנה. בנוסף, בירור כזה היה מונע את הטענות בדבר אפליה לטובה, כביכול, שלה זוכים החקלאים. ואולי נפסיק סוף סוף עם שלטון הפקידים, עם היצרים הפוליטיים ועם השיסוי של איש ברעהו וניהפך למדינת חוק מתוקנת. אם רצוננו במדינת חוק שכזאת, איננו יכולים להרשות את המצב שבו זכויותיהם הקנייניות של אזרחי המדינה מוכרעות ע"י פקידי ממשלה או ע"י פרקליטות המדינה.

ודומה שאין הוכחה טובה לכך ממשל כפר גלעדי.

הכותב היה בעבר ראש המטה לביצוע הסדר הקיבוצים.