מתנה או ירושה עתידית - כוונת הצדדים

לצורך סעיף 8 (ב) לחוק הירושה, השאלה היא אחת בלבד: האם המתנה ניתנה לאלתר, או שמא רק בפטירת המצהיר

בפסק דין שניתן בביהמ"ש המחוזי נקבע, כי תצהיר, שבו מעניק המקנה דירה במתנה מיידית לנהנה, אך מהנסיבות עולה שכוונת הצדדים בפועל היתה כי הדירה תהיה של הנהנה רק לאחר מות המקנה - התצהיר בטל ואינו מעניק לנהנה זכויות כלשהן, משום שמדובר בירושה עתידית, שהיא פסולה.

דינה שוקרי (להלן: המשיבה), אישה עיוורת, חתמה בהיותה כבת 85, על תצהיר (להלן: התצהיר), שבו נכתב שהיא מעבירה ללא תמורה לרחל תמם (להלן: המבקשת) את זכויותיה בדירתה בנתניה (להלן: הדירה).

שני תנאים נלוו למתנה: התנאי הראשון - שהדירה תשמש למגוריה של המשיבה כל ימי חייה, ובמשך זמן זה הדירה לא תימכר. התנאי השני - שהמבקשת תשפץ את הדירה. הדירה עדיין לא נרשמה על שם המבקשת.

התצהיר נחתם על ידי המשיבה בביתה של המבקשת, ואושר על ידי עו"ד ששכרו שולם מטעם המבקשת. מעמד חתימת התצהיר הונצח במצלמת וידאו על ידי בנה של המבקשת. המשיבה הבינה את האמור בתצהיר. המשיבה התכוונה לתת את הדירה למבקשת כאות תודה על כל מה שהמבקשת עשתה למענה. מהראיות עולה, כי המבקשת טיפלה במשיבה ועזרה לה רבות תקופה ארוכה, וכי היתה ראויה לתודה.

המבקשת ביצעה בדירה עבודות שיפוץ שערכן כ-12 אלף דולר.

זמן קצר לאחר חתימת התצהיר התחרטה המשיבה, והגישה לבית המשפט בנתניה תביעה לביטול הענקת הדירה. המשיבה זכתה בתביעה, ועל כך הגישה המבקשת ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א. במסגרת הערעור הוסכם בין הצדדים, שפסק הדין שניתן בביהמ"ש בנתניה יבוטל, וכי הדיון בבימ"ש המחוזי ייערך במתכונת של המרצת פתיחה, שבמסגרתה יתבררו טענות המשיבה. הדיון בתובענה נערך בפני השופטת ציפורה ברון.

בתצהיר של המשיבה לא נאמר דבר בעניין מועד רישום הדירה על שמה של המבקשת. בסעיף 3 לתצהיר כתוב:

"3. הנני מצהירה בזאת, כי ביום 4.8.97 (תאריך חתימת התצהיר), העברתי לתמם רחל, ת"ז.... את מלוא זכויותיי בדירה, ללא תמורה ומרצוני החופשי, ללא כל לחץ וכפייה".

עו"ד יורם שימלה, שבפניו חתמה המשיבה על תצהיר, העיד שהמשיבה דרשה כתנאי, שהדירה לא תימכר כל עוד היא בחיים. המבקשת העידה אף היא, כי היה מוסכם שהדירה לא תמכר, לא על ידי המבקשת ולא על ידי יורשיה, עד לאחר פטירתה של המשיבה. לפי עדויות אלו הוסכם בין הצדדים, שהמבקשת תוכל לנהוג מנהג בעלים בדירה רק לאחר פטירתה של המשיבה.

זאת ועוד: המבקשת התחייבה לשפץ את הדירה כתנאי לחתימת התצהיר. השיפוץ צריך היה להתבצע מיד לאחר חתימת התצהיר. אין הצדדים חולקים על העובדה, שהתנאי בדבר השיפוץ הוצב על ידי המשיבה, כדי שתוכל ליהנות בשארית חייה מדירה משופצת.

העובדות הנ"ל מלמדות, קובעת השופטת ברון, שכוונת שני הצדדים היתה, שבפועל תהיה הדירה של המבקשת רק לאחר פטירתה של המשיבה. כדי לקיים כוונה זו, צריך היה לעשות צוואה לפי הוראות חוק הירושה, סעיף 8(ב) לחוק הירושה, הקובע כדלקמן:

"מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן אינה בתוקף, אלא אם נעשתה בצוואה, לפי הוראות חוק זה". דבר זה לא נעשה.

המבקשת אינה טוענת, שהתצהיר דינו כצוואה על פי חוק הירושה, על כן אין צורך להתייחס לנסיבות חתימת התצהיר.

בע"א 763/88, ע' פילובסקי ואח' נגד בלס נקבע: "לצורך סעיף 8(ב) לחוק הירושה, השאלה היא אחת בלבד - האם המתנה ניתנה למערערים לאלתר, או שמא זכו הם בה בפועל רק עם מות המנוחה... אם נראה במתנה את זכות הבעלות בדירה, ברור מההתחייבות שב"מסמך הנוסף", כי לא היתה כל כוונה להעניק את המתנה לאלתר, ואם נערכה העיסקה באופן מטעה, הרי נועדה הטעיה זו לעקוף את הצורך שבתשלום מס עיזבון. אין באופן עריכת העיסקה כדי לשנות ממהותה, שהינה ירושה שתינתן רק עם מות המנוחה, וכאמור קובע סעיף 8(ב) לחוק הירושה את בטלותה של מתנה שכזו".

התוצאה היא, שאין תוקף ל"נתינה" על פי התצהיר. גם לו היה ניתן להתייחס לפעולה שנעשתה כנתינת הדירה במתנה, לא היתה המבקשת יכולה לזכות בדירה. כדי להשלים את המתנה בענייננו, היה צריך לרשום את הדירה על שמה של המבקשת. כיוון שהדירה לא נרשמה - המתנה לא הושלמה. התצהיר שנתנה המשיבה יכול להיחשב רק כהתחייבות של המשיבה לתת את הדירה במתנה למבקשת.

המבקשת השקיעה 12 אלף דולר, בהנחה שהדירה תהא שלה בעקבות קבלת "מתנתה" של המשיבה. "המתנה" לא ניתנה. כדי למנוע עשיית עושר ולא במשפט - קובעת השופטת ברון - חייבת המשיבה להשיב למבקשת את הסכום האמור.

התוצאה הסופית: המשיבה חויבה להשיב למבקשת סך של 12 אלף דולר. מיד לאחר ביצוע התשלום, תיכנס לתוקף ההצהרה, שהדירה היא בבעלותה של המשיבה. כמו כן, ייכנס לתוקף צו המורה על מחיקת כל הערה וכל רישום המקנה למבקשת זכויות כלשהן בדירה.

ה.פ 11219/99.

ביהמ"ש המחוזי בת"א.

בשם המבקשת: עוה"ד שי דדוש ונסים מדם.

בשם המשיבה: עו"ד אברהם שלג.