קבלן: הסכם בין עיריית ירושלים לממשלת ארה"ב עיכב בנייה במחנה אלנבי

חברת הבנייה טוענת, באמצעות עו"ד אריאל מנור, כי קופחה בקשר להקמת מגורים במיתחם "מחנה אלנבי" בירושלים. התובעת טוענת, כי במארס 1997 הציגה תוכניות בנייה לעיון מחלקת הרישוי בעיריית ירושלים, אחרי שזכתה במיכרז של המינהל.

התובעת טוענת, כי נדרשה לבצע מספר תיקונים, אך הדבר לא הופיע בתוכנית בניין העיר. לדבריה, היא נדהמה לדעת, כי קיים הסכם משנת 1989 בין המדינה לבין ממשלת ארה"ב, הנוגע לשטח דיפלומטי הסמוך למקרקעין, ועליו לא ניתן לאשר את תוכניות התובעת להקמת הפרוייקט.

התובעת טוענת, כי עד לאותו מועד, לא הובא לידיעתה דבר ההסכם על ידי הנתבעות, לא במסגרת המיכרז וכאמור לא במסגרת התב"ע. בעקבות כך, אומרת התובעת, היא תיקנה את תוכניות הבנייה, "אך זריזות דומה לא התגלתה מצד מחלקת הרישוי של עיריית ירושלים, שדחתה שוב ושוב את אישור התוכנית.

"רק בסוף שנת 1997, אחרי פגישות מרובות, נמסר לתובעת, כי הוחלט ע"י מהנדס העיר שעליה לפנות ישירות לנציגי ממשלת ארה"ב לצורך תיאום התוכנית".

מנור טוען, כי נציגי התובעת נפגשו עם נציגי ממשלת ארה"ב, ואלה דרשו דרישות תכנוניות נוספות וחדשות, הנובעות מהסדרי הביטחון. בעקבות כך תוקנו שוב התוכניות, ובסופו של דבר אישרה ממשלת ארה"ב את התוכנית באפריל 1998. לאחר מכן היא עוכבה ע"י מהנדס העיר ירושלים ומחלקת הרישוי.

התובעת טוענת, כי נגרמו לה נזקים כבדים כתוצאה מהשינויים התכנוניים, מעלויות המימון הגבוהות, מירידת ערך הפרוייקט בעקבות הירידה במחירי דירות וערך הקרקע.

התובעת מציינת, כי שילמה למינהל בסוף 1996 סכום של 15.2 מיליון שקל עבור הקרקע, ועלויות המימון הנוספות הסתכמו ב-2.7 מיליון שקל. התובעת מעריכה את ירידת ערך הפרוייקט בסכום של 14.4 מיליון שקל. עוד טוענת התובעת, כי נגרמו לה עלויות מימון בסך 2 מיליון שקל.

כתוצאה מהשינויים התכנוניים, טוענת התובעת, הוציאה סכום נוסף של 3.4 מיליון שקל, ולפיכך הנזקים הכוללים הסתכמו ב-21.7 מיליון שקל. לצרכי אגרה היא מעמידה את תביעתה על 14 מיליון שקל.

טרם הוגש כתב הגנה.