הלייבור מציע: מוכר הדירה יכין תיק מידע

הרעיון של מפלגת הלייבור פשוט: לחייב את בעלי הבתים, בחקיקה, להציג לקונים תיק מידע מפורט המתאר את הנכס שמוצע למכירה. המידע צריך לכלול: דו"ח מודד, דו"ח האומד את מצבו הפיסי של הנכס (מעין ביקורת מבנים מהסוג המקובל בארץ במקרה של ליקויי בנייה), שטר קניין עדכני, מסמכים המעידים על התכנונים של הבית, בכלל זה תוכניות בניין עיר בסביבה וכמובן טיוטת חוזה.

ככל שהדברים נוגעים לבתים ולדיור, הבריטים יסודיים. בשמונת החודשים האחרונים ערכה ממשלת הלייבור ניסוי לבדיקת התוכנית המוצעת בעיר בריסטול. נתונים המצביעים על היקף המשתתפים בניסוי אמנם לא פורסמו, אבל התוצאות הסטטיסטיות שהתקבלו בשבוע שעבר יצרו תהודה רחבה: 85% מהמשתתפים בניסוי הביעו שביעות רצון מהשיטה החדשה. לעומתם, רק 45% היו מרוצים מהדרך המסורתית, שאיננה כוללת את תיק המידע. בהיבט המעשי - 82% מהצעות למכירת בתים הסתיימו במכירה, לעומת ממוצע של 72% בשיטה המקובלת כיום.

היקף הביטולים של עיסקאות שסוכמו במסגרת של זכרונות דברים, עם תנאים מתלים שנגעו למצבו של המבנה, נאמד בכ-5%. לא נרשמו מקרים בהם אחרי זיכרון דברים ביקשו הקונים הפוטנציאליים לפתוח במשא ומתן מחודש על המחיר.

בהשוואה לשיטה הישנה, כשממוצע המקרים בהם הקונים הפוטנציאליים דרשו לפתוח את הסיכום הכספי לדיון מחודש הסתכם בכ-4%, תוצאה של אפס מקרים היא הישג לא מבוטל. בהיבט של משך הזמן הממוצע שבין הצעת הקנייה והחתימה על החוזה, תוצאות הניסוי מלמדות שלשיטה המוצעת יש פוטנציאל לקצר את זמן המכירה לכ-48 ימים, שבועיים פחות מהזמן הממוצע המקובל כיום בבריטניה.

הבעייה העיקרית של התוכנית היא כמובן המחיר. אנשי נדל"ן מקומיים מעריכים את עלות תיק המידע ב-500 עד 700 ליש"ט בממוצע. סוכנויות תיווך שהשתתפו בניסוי מזהירות מפני גלגול עלות הכנת תיק המידע מהמוכרים אל הקונים. עקב אכילס של התוכנית הוא לפיכך חשש לגיטימי, לפיו הקונים, שלא ימהרו לסמוך על תיק מידע מטעמם של המוכרים, ויזמינו תיק מידע אצל מומחים מטעמם, ישאו פעמיים בנטל הכספי. אנשי מפלגת הלייבור סבורים, שהחיוב עולה על השלילה, בכלל זה גם חוסר צדק לכאורה, בין בני המעמד הבינוני ומעלה ובני המעמד הנמוך, שהרי אין דין הוצאה של 700 ליש"ט עבור נכס שמחירו יקר, כדין 700 ליש"ט שנגזרים מנכס שמחירו נמוך. 'תוכנית תיק המידע' אמורה לעבור בחקיקה במסגרת של רפורמה כללית לפישוט וייעול הליכים, שנוגעים לעסקאות במקרקעין בבריטניה. משרד השיכון הבריטי סבור שהיא תחסוך לקונים בבריטניה אלפי ליש"ט, ולא פחות חשוב - הרבה מאוד עגמת נפש. בהיבט המנטלי שמלווה קנייה ומכירה של ניכסי נדל"ן, הבריטים אינם שונים מעמיתיהם האירופיים וגם הם מגדירים את התהליך כמתסכל במיוחד.

אלא שבניגוד למדינות רבות במערב אירופה, בבריטניה יוזמות ממשלתיות לפישוט ההליך עשויות לייצר בסיס לתמיכה פוליטית - הממוצע של בעלי בתים בבריטניה הוא מן הגבוהים באירופה (68%). על פי סקר שפירסם לאחרונה אחד הבנקים למשכנתאות בבריטניה, מדובר בעלייה גדולה, שכן בתחילת שנות השבעים רק מחצית מהאוכלוסייה השתייכה לקטגוריה של בעלי בתים.

מרבית האוכלוסייה בבריטניה, מתברר מהסקר מעדיפה את הבעלות על פני השכירות. זה כמובן נשמע מוזר לאוזן הישראלית, שמתורגלת בניסיונות ממשלתיים לעודד חלקים רחבים באוכלוסייה להעדיף את השכירות, כפי שמקובל באירופה. כשבוחנים את התנהגות המחירים בשוק הדיור הבריטי, השאיפות לבעלות אינן מפתיעות. בשלושים השנים האחרונות עלו מחירי הנדל"ן בבריטניה פי 22 בממוצע.

המפלגה השמרנית שבאופוזיציה דוחה, כצפוי, מכל וכל את הצעת החקיקה. נציגיה אינם מציעים חבילה חלופית לייעול הליכי הקנייה והמכירה. הפתרון שלהם הרבה יותר פשוט: להתחיל באינטרנט, כלומר, להעלות את נתוני לשכות רישום המקרקעין לרשת, ולפתוח אותם לציבור.

השימוש שעושות ממשלות ברשת כמכשיר להפצת מידע שמייעל הליכים, מוכר בארץ מהניסיון של מינהל מקרקעי ישראל, שהעלה לאתר האינטרנט שלו את החלטות מועצת מקרקעי ישראל (לצד נוהלים שונים ודברי הסבר). באחת הערים בשבדיה יתחיל בקרוב ניסוי מתקדם עוד יותר: שיתוף התושבים בהליכי תיכנון ובנייה דרך אי-מיילים ופורומים ברשת.