"המושב של ימינו אינו עוד המושב של ימים משכבר"

לפסיקת בג"ץ בעניין כפר אז"ר יש השלכות רחבות, ויש משהו "טבעי" בכך שמדובר במושב הפרובלמטי ביותר בארץ, שגם מגלגל את תוכנית הפשרת הקרקע החקלאית הגדולה ביותר במדינה, בין מחלף אלוף שדה למחלף בר-אילן: 300 אלף מ"ר משרדים לפי החלטה 717 לנדל"ן מניב, 2,200 דירות ברמה גבוהה לפי החלטה 727 לבנייה רוויה, 137 וילות לפי החלטה 737 ל"הרחבה", בית אבות ומרכז לוגיסטי עבור הקו-אופ - סה"כ במונחי שווי מכירה מדובר בסכום המתקרב לחצי מיליארד דולר, כאשר החלק של כל אחד מ-76 מבעלי הנחלות במושב (על פי כללי הפיצוי הנהוגים כיום לפני השינויים של ועדת מילגרום) עשוי להסתכם ב-3-2.5 מיליון דולר נטו.

המצב בכפר אז"ר הוא, ש-12 בעלי נחלות רשומים כלל אינם מתגוררים במושב מזה שנים רבות, חלקם אפילו בחו"ל, 12 נחלות אינן מוסדרות (בגלל אי-מגורים בנחלה, או סכסוך בין יורשים), ועוד 14 משפחות החיות בנחלה - אך לא העבירו כחוק את הזכויות מול המינהל. כלומר, לגבי 38 נחלות מתוך ה-76 במושב, בדיוק מחצית הנחלות - מתעוררות שאלות לגבי הזכאות להיחשב חברי אגודה, והנגזר מכך הוא ספק לגבי זכותם להנות מפירות עיסקאות הפשרת הקרקע. בשאלת המפתח, דהיינו, איך נעשתה הבדיקה לגבי זכותם של אלה להיחשב כחברי אגודה, יש בפסק הדין ביקורת חריפה על רשם האגודות השיתופיות, אורי זליגמן, וכן על ועד המושב בראשות חיים רזניק, שהוא ועד ממונה מטעם רשם האגודות ב-5 השנים האחרונות, ולא ועד שנבחר בבחירות דמוקרטיות במושב.

בעיות זכאות לחברות יש גם בין חברי הוועד הממונה עצמם, אשר הם אלה שכביכול "חקרו" את הנושא מטעם רשם האגודות. השופטים אומרים במפורש: "לא נערך בירור של אמת ולא נעשתה חקירה של ממש". ספק גדול הוא, אם רשם האגודות יכול להימנע עכשיו מלפטר מיידית את אותו ועד שהוא עצמו מינה.

בהערת אגב יש לציין, כי שאלת החברות באגודה עומדת על הפרק מזה זמן רב בעניין הקו-אופ, כאשר שם התקיימו ועדיין מתקיימים הליכי חקירה בדיוק בשאלה זו, ובעניין הקו-אופ הרשם זליגמן מינה דמויות בולטות, חיצוניות, לקיום החקירה.

אחת ההשלכות החשובות ביותר של החלטת השופטים, מובילה את הכדור הישר למגרש של מינהל מקרקעי ישראל, וזאת בשאלת אופן חלוקת התמורות בין החקלאים בעיסקאות הפשרת קרקע. אם יסתבר, שפלוני אינו זכאי להיחשב כחבר באגודה, מסקנה אפשרית היא, שאין לתת לו כלל תמורה בגין העיסקה שנעשתה על אדמות האגודה (במושבים רבים נעשו כבר עיסקאות ושולמו כספים לכאלה שכלל אינם גרים באגודה).

השלכה נוספת על המינהל: מספר הווילות בהרחבות לפי החלטה 737 נגזר מההנחה, שמספר הנחלות ומספר חברי האגודה הזכאים הוא נתון אחד, והחישוב הוא לאפשר בניית וילה אחת מול כל נחלה (פלוס 15%). אם יתברר שיש כאלה שאינם זכאים להיחשב חברי אגודה, מסקנה אפשרית היא שיש לצמצם את מספר ההרחבות רק מול מספר החברים הזכאים.

בכל מקרה, כך נובע מפסק הדין, קיימת חובה לבדוק את הזכאות של חברי האגודות במושבים, על פי פרמטרים אובייקטיביים, ובהחלט ייתכן כי חובה זו צריכה לחול על מינהל מקרקעי ישראל, בבואו לאשר תוכנית הפשרת קרקע חקלאית במושב.

באופן ספציפי לכפר אז"ר, מכיוון שהמינהל למעשה משתתף בפועל ואף מממן את התכנון בחלק מהתוכניות, נראה, לאור הפסיקה, שחובה על המינהל לעצור ולשקול מחדש, כדי שיהיה ברור למי מאנשי כפר אז"ר מגיעות תמורות מעיסקאות ההפשרה הענקיות המתוכננות בו.

בשולי פסק הדין אמרו השופטים: "המושב של ימינו אינו עוד המושב של ימים משכבר". אמירה זו מקבלת חשיבות יתירה בגלל זהותם של השופטים - מישאל חשין, יצחק זמיר ודורית בייניש. השלושה הם חלק מההרכב המיוחד של 7 שופטים, בראשות הנשיא אהרון ברק, הדן בעתירות השונות לגבי שאלת הפשרת הקרקע החקלאית. זהו ההרכב הממתין להחלטת הממשלה בשאלת הקרקע החקלאית, החלטה אשר תתגבש לאור המלצות ועדת מילגרום, המצויות בימים אלה בשלבי ניסוח סופיים.