פני מספר ימים קיבל ביהמ"ש המחוזי בחיפה את בקשת המדינה למתן צו לפי סעיף 8
לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן: "הפקודה"), המורה לבעלי הזכויות
במקרקעין, המצויים במתחם המיועד להקמת פרוייקט "מנהרות הכרמל" בחיפה - למסור
למדינה לאלתר את החזקה בזכויות השימוש והחזקה התת-קרקעיים במקרקעין.
בשל עומס התחבורה המוטורית בעיר חיפה, ועל מנת לאפשר תחבורה נאותה לכלי רכב
משני צידי העיר חיפה, החליטה מדינת ישראל, כי תיכרה מתחת להר הכרמל מנהרה לתחבורה
מוטורית, אשר תוביל מאיזור צומת הקריות (צ'ק פוסט) אל איזור הכניסה הדרומית
לחיפה סמוך למת"ס (חוף הכרמל).
המדובר במנהרה תת-קרקעית, אשר תיכרה בעומק שבין יותר מ-200 מטר ועד לעומק של
כ-15 מטר מתחת לפני הקרקע.
לצורך מימוש הפרוייקט ולשם רכישת המקרקעין הנדרשים לשם כך, פרסם שר האוצר בשנת
1994 הודעה לפי סעיף 5 לפקודה, לפיה הקרקע "דרושה לחלוטין לצורכי הציבור, למטרת
חפירת מנהרה בהר הכרמל וסלילת דרכי גישה למנהרה".
הודעות ההפקעה התייחסו אך ורק לתוואי האמור בעומק הקרקע, ואין בהפקעה כדי לפגוע
בכל דרך שהיא, בזכות הקניין לגבי כל חלק אחר של המקרקעין, אם לגבי הבנייה על
פני הקרקע. ההפקעה נעשתה על פי הפקודה. לא נעשה שימוש בסמכויות המאפשרות הפקעה
על פי חוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). אולם, כריית המנהרה
צריך שתיעשה במסגרת החוק.
לצורך זה, בשנת 1997 אישרו רשויות התכנון תוכנית בשם "שינוי תוכנית מתאר מקומית
תוכנית מס' חפ/75 - מנהרת כרמל". תוכנית זו קובעת את תוואי המנהרה מבחינת המיקום,
ומפרטת הנחיות לגבי המשך פעולות התכנון והביצוע. בתוכנית נקבע, כי "כל השטחים
המיועדים לדרך, לרבות החלל שייכרה לצורכי הדרך", יופקעו. אולם, "אין בסימון
המנהרה משום שינוי ייעוד מהתוכניות המאושרות החלות על השטח והמתייחסות לשימושים
המותרים על פני הקרקע". מצויה בהכנה, בשלבים סופיים, תוכנית הנקראת "שינוי
תוכנית מתאר מקומית תוכנית מס' חפ/75'א' - מנהרת הכרמל", אשר עומדת להיות מופקדת
תוך זמן קצר. תוכנית זאת מוסיפה הוראות על תוכנית חפ/75'.
המדינה עתרה לביהמ"ש המחוזי בחיפה בהמרצת פתיחה למתן צו לפי סעיף 8 לפקודה,
המורה לכל אחד מ-97 המשיבים למסור לה לאלתר את החזקה בזכויות השימוש והחזקה
התת-קרקעיים (רק לאותם מקרקעין המצויים בתחום המנהרה מתחת לפני הקרקע) במקרקעין
המדוברים. הדיון נתקיים בפני השופט ברלינר.
ביהמ"ש החליט, כי יש לפרסם הודעה מתאימה בעיתונות, על מנת ליתן אפשרות לכל
אדם הסבור כי הוא נפגע מהבקשה לטעון טיעוניו. כך נעשה.
סעיף 11 של חוק המקרקעין קובע: "הבעלות בשטח של קרקע מתפשטת בכל העומק שמתחת
לשטח הקרקע, בכפוף לדינים בדבר מים, נפט, מכרות מחצבים וכיוצא באלה, והיא מתפשטת
בחלל הרום שמעליו, אולם, בכפוף לכל דין, אין בכך כדי למנוע מעבר בחלל הרום".
מכאן, שהחפירה בעומק הקרקע מתחת למגרשים ולבתי מגורים, יש עמה פגיעה בקניינם
של הבעלים. מטבע הדברים, אין בידיהם של הבעלים אפשרות למלא פיזית אחרי צו למסירת
חזקה הנוגע לתחום שבעומק הקרקע. אך אלמלא יינתן הצו האמור, תעמוד להם זכות
ההגנה על הקניין למנוע את כניסת המבצע את החפירה, אל תוך עומק הקרקע מתחת לנכסיהם.
מכאן הצורך בבקשה דנן, אשר נועדה להסיר מחסום זה מאפשרות הביצוע של חפירת המנהרה.
הדיון המשפטי שיקף, למעשה, יותר את פחדיהם וחששותיהם של בעלי הנכסים הממוקמים
מעל תוואי המנהרה, מאשר בעיות משפטיות של ממש, שיש בהן כדי למנוע היעתרות למתן
הצו. מדובר במשיבים רבים במספר. אין, ככל הנראה, תקדימים לביצוע פרוייקט כריית
מנהרת תחבורה בסדר גודל כזה במדינת ישראל. הודעות ההפקעה לא פירטו את עומק
המנהרה לגבי כל נכס, והמשיבים חוששים שמא המנהרה תיצור סיכון לנכסיהם, הן באשר
ליציבות המבנים והן באשר להשפעה שלילית על הסביבה, תוך גרימת רעש, זיהום אויר
וכדומה.
בכל פרוייקט הנדסי בהיקף מן הסוג דנן, ישנם סיכונים, אך נראה, כך לכאורה הוכח
(קובע השופט ברלינר), שאם תבוצע הכרייה במקצועיות הדרושה, תוך הקפדה על כללי
הבטיחות ובקרה קפדנית, אין חשש של ממש לסיכון הנכסים שעל פני הקרקע.
כבר הוזכר, שהתוכנית חפ/75'א' הנ"ל עומדת בשלביה האחרונים. לכשתופקד, כאמור
בסעיף 85 לחוק, תינתן על כך הודעה כאמור בסעיף 89 לחוק. כל הרואה עצמו נפגע
יוכל להגיש התנגדות בהתאם לסעיף 100 לחוק. יקוים דיון בהתנגדות, ובסופו של
דבר לא יוכל הפרוייקט לצאת אל הפועל בלא אישור התוכנית ופרסום הודעה על כך
כאמור בחוק.
הליך תכנוני זה, יש בו כדי לאפשר למשיבים להביא לידי ביטוי את עמדותיהם בפני
רשויות התכנון, וכפועל יוצא מכך, תיקח בוודאי בחשבון התוכנית המפורטת שתאושר
את האינטרסים המוצדקים של המשיבים לצורך הקטנת הפגיעה בקניינם, ככל האפשר.
השופט ברלינר מזכיר כמה מן הכללים החלים על ההפקעה, ועל החובה למסור את החזקה
במקרקעים המופקעים, כמפורט בספרו של אריה קמר, דיני הפקעות מקרקעין.
1. הפעלת סמכות ההפקעה שבפקודה אינה מותנית בייעודם של המקרקעין בתוכנית בניין
עיר החלה עליהם לצורכי ציבור, להפקעה או למימוש מטרת ההפקעה.
2. סעיף 3 לפקודת ההפקעה קובע, כי על שר האוצר לשלם פיצויים. אי-תשלום הפיצויים
אינו מבטל את ההפקעה ואינו פוגע בה.
3. בדיון למתן צו למסירת ההחזקה, אין בית המשפט רשאי להיכנס לשאלת הזכות לפיצויים
או לשאלת שיעורם של אלה. שכן, הזכות לקבלת החזקה אינה מותנית בתשלום הפיצויים.
צו לסילוק יד נגד המחזיק צריך להינתן ללא קושי וללא סיבוכים מיותרים, כדבר
מובן מאליו, בתנאי אחד בלבד, והוא, שהרשות המפקיעה תוכיח שהיא זכאית לקבל את
החזקה. הוכיחה הרשות המפקיעה את הנדרש, אין לבית המשפט שיקול דעת לסרב ליתן
את הצו. 4. מקום שההפקעה לוקה בפגם המביא לבטלותה, ניתן לתקוף את חוקיותה בדיון
בבקשה למתן צו למסירת ההחזקה. עם זאת, בהליכים לסילוק-יד לא ניתן לתקוף אקט
הפקעה נפסד גרידא, אלא נושא זה מצוי בסמכותו הייחודית של בית המשפט הגבוה לצדק.
5. צריכה להיות זיקה כלשהי בין "המטרה הציבורית" הנקבעת על ידי השר לבין האינטרס
הציבורי. ברור, איפא, כי מטרה פרטית שאינה באה אלא לקדם את ענייניהם של פרטים
מסוימים, אינה יכולה להיות בגדר "מטרה ציבורית". אין שר האוצר מוסמך להפקיע
מקרקעין אלא אם כן ניצבת נגד עיניו מטרה מוגדרת וברורה, המגיעה כדי צורך ציבורי.
אין הוא רשאי להפקיע מקרקעין מסוימים, רק משום שבאחד הימים הם עשויים לשמש
צורך ציבורי זה או אחר, כפי שיוחלט ברבות הימים. הלכה פסוקה היא, שבית המשפט
לא יתערב בשיקוליו של שר האוצר ולא יחליף את שיקול דעתו של השר בשיקוליו של
בית המשפט בקביעת מטרה מסוימת כ"מטרה ציבורית". במקרים נדירים יבחן בית המשפט
אם נפל פגם בשיקול דעתו של השר, היורד לשורשו של עניין, כגון: חוסר תום לב,
שרירות, או מטרה זרה.
בענייננו, נפגעת אומנם זכות קניינית של ממש, אך באופן מוגבל ביותר, בעובי ההר.
השימוש והפקת ההנאה בכל דבר במקרקעין אינם מושפעים, כך לכאורה, מן ההפקעה.
עולה מכל הנ"ל, שלא הוכחו במקרה דנן, סיבות המצדיקות שלא לתת את הצו למסירת
החזקה בתת הקרקע במקרקעין המופקעים.
המשיבים לא הביאו ראיה בעלת משקל מספיק, להראות כי קיים חשש של ממש שהפגיעה
מרכושם תהא מעבר למידה הנדרשת, במגבלת חוק היסוד, או כי צפויה סכנה למקרקעיהם,
עקב כריית המנהרה, או כי תיפגע אפשרות הניצול והבנייה על פני הקרקע למעלה.
באשר להפקעה עצמה - לא הוכח כי הייתה בה חריגה מסמכות. לא הוכח כי היה בה פגם
אחר כלשהו. ברי כי קיים "צורך ציבורי" כאמור בפקודה המצדיק את ההפקעה. הצורך
הציבורי הזה אינו הופך צורך פרטי, אך משום שכריית המנהרה נעשית על ידי התאגדות
של יזמים פרטיים, כך הוא שעה שהם חייבים להחזיר את המנהרה לרשות המדינה בתום
תקופת הזיכיון. הצורך הציבורי קיים גם מפני שכלל הציבור יוכל להשתמש במנהרה,
היא נועדה לתועלת הכלל ולא לתועלת יחידים שבכלל. נסיבות המקרה דנן מצדיקות
שלא להשהות את מתן הצו ואת השלמת ההליכים על פי הפקודה, למועד מאוחר יותר,
אף אם בפועל, ברי שיחלוף עוד זמן עד שיוחל בפועל בכרייה עצמה. התוצאה הסופית:
ביהמ"ש נענה לבקשה ונותן צו למסירת החזקה. ביהמ"ש דוחה את התנגדות המשיבים.
ה.פ 370/00 ביהמ"ש המחוזי בחיפה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
