סירטאקי, אוזו וקצת "קומבינות"

בזמן העתיק העדיפו היוונים לנוע דרך הים. על מנת לעבור אותו מרחק, באותם ימים, סירה הייתה מהירה מרכיבה על סוס. אותה מגמה נותרה ביוון עד אמצע המאה ה-20, אמצעי התחבורה השתנו עם חלוף המאות, אך עד מלחמת העולם השנייה, היוונים עדיין העדיפו את הים כדרך תחבורתית.

החיסרון הגדול ביותר של התנועה בים, הוא המרחק הרב בין איזורי החוף לפנים הארץ. בעוד ערי הנמל אתונה, סלוניקי ופיראוס משגשגות, הערים בתוך המדינה נותרו ארכאיות. הדבר דומה לסין של היום. שנגחאי משגשגת לעומת ערים עניות במערב המדינה, הנלחמות על הישרדותן.

לאחר קבלתה של יוון לאיחוד האירופי, בראשית שנות ה-80, השתנו הרבה דברים במדינה. בעיקר ראוי לציון, השינוי בהתפתחותן של הערים בתוך המדינה.

בית בבירה אתונה, שמחירו 1,500 דולר למ"ר, יעלה בסלוניקי בסביבות 1,200 דולר למ"ר, ובערים מרוחקות יותר המחיר ינוע סביב 800 דולר למ"ר.

אותו יחס מחירים ניתן גם למצוא בסוגי מגורים שונים. דירות יוקרה באתונה יעלו לפחות 5,000 דולר למ"ר ומשרדים ניתן למצוא במחירים הנעים סביב 3,000-2,000 דולר למ"ר, תלוי במיקום ובפיתוח הסביבתי.

עד עתה, יוון נהנתה ממחירים נמוכים יחסית לשוק המערב אירופי, אך הדבר עלול להשתנות עם הוצאתה לפועל של אחת התוכניות היומרניות ביותר שנעשו ביוון מעולם: סלילתם של כבישים חוצי יבשת דרך המדינה, שיחברו את מרכז אסיה עם אירופה.

עיקר הפרוייקט מתרכז סביב החיבור בין עיר הנמל איגואמנטסה, לחוף הים האדריאטי, דרך סלוניקי למקדוניה ומשם לטורקיה. פרוייקט "אגנתייה", לא רק שיקצר את זמן הנסיעה של המשאיות הנעות ממזרח למערב ביותר מ-12 שעות, אלא אף יפתח את האיזורים סביב לכביש המרכזי.

דרך נוספת להגדלת ערכן של ערי הספר היא התיירות. כפרים מבודדים וציוריים המאופיינים ביופי עוצר נשימה, ובתרבות קולינרית מקומית ים תיכונית שלא ניתן למצוא באף מקום אחר ביוון, הם מוקד משיכה לא מבוטל. זו גם המגמה של הממשל באתונה, להגביר את התיירות מעבר לערי החוף העמוסות.

הזדמנות פז לקדם את עסקי הנדל"ן והתיירות ביוון, היא האולימפיאדה שעתידה להתקיים באתונה בשנת 2004. עד היום הושקעו בעיר מיליוני דולרים בהכנות לאירוח המשחקים. לדוגמא, מספר החדרים בבתי המלון צפוי לעלות מ-70 ל-85 אלף.

בהשוואה לחוקים של מדינות מערב אירופיות אחרות, חוקי המקרקעין ביוון שמרניים למדי במכירת נדל"ן לזרים. השטחים בקרבת גבולות המדינה והאיים לא ניתנים לרכישה על ידי זרים.

רבים ביצעו רכישות קרקע שכאלה דרך עורכי דין מקומיים, שהסכימו לבצע את העיסקה בשמם תמורת תשלום צנוע. כשערך האדמות הללו נסק, גילו "לפתע" בתי המשפט היוונים את קיום העיסקה וביטלו בדיעבד את בעלותו של הרוכש, ללא כל השבה של מזומנים.

תרגיל נוסף שניתן להיתקל בו, הוא במקרה של קניית נכס בצורה חוקית לחלוטין ומכירתו לאחר מכן. אכן הנכס יימכר, אך התשלום עבורן יישאר בחשבון בנק מיוחד ביוון ולא ניתן להוציא אותו אל מחוץ למדינה, אלא אך ורק לרכישות בתוכה.

כמו כן, במקרה של רווחים על דירות שכורות, הכסף יופקד באותו חשבון "חד-סטרי".

קיימת רק דרך אחת להוציא את הכספים הללו מתוך המדינה: למצוא זר אחר, שבא מאותה מדינה, ולמכור לו את הרכוש. ישראלי ייאלץ למצוא ישראלי אחר, שיקנה ממנו את רכושו על מנת שיוכל לממש את נכסיו.